הם אולי יכולים לעזור לנהגים להתגבר על החרדה אך הם יכולים באותה העת להכניס את המטופל לתהליך ארוך ומתיש מול גורמי הביורוקרטיה של המכון הרפואי לבטיחות בדרכים. החוק בישראל קובע כי על רופא או מטפל לדווח למכון על מטופלים אשר יש חשש כי אופי ההפרעה או המחלה שלהם יכולים להשפיע על הנהיגה. בהתאם לדיווח מזמין המכון את הנהגים למבדקים שבסופם קיימת הסתברות גבוה להיות מוגדרים כלא כשירים לנהיגה על רקע אישיותי. למכון הרפואי יש אצבע מאוד קלה על ההדק בבואו לקבוע אי כשירות נהיגה כזו והוא עושה שימוש בכלים דיאגנוסטים שתקפותם ומהימנותם לא נבדקו ע"י אף גורם. ישראל היא המדינה היחידה בעולם שעושה שימוש בכלים דיאגנטסטים אלה ודי בעובדה זו בכדי לעורר שאלות. בכדי להימנע עד כמה שאפשר מסבך הביורוקרטיה של המרב"ד - מומלץ לפנות לטיפול ע"י גורמים פרטיים. מי שחושב שהפרעת החרדה שלו מהווה סיכון בנהיגה - שלא יאחז בהגה. זיכרו - ביום שאובחנתם כסובלים מהפרעת חרדה (או כל הפרעה אחרת) אתם מחויבים על-פי חוק לדווח על כך למשרד הרישוי. חוסר דיווח היא עבירה על החוק אולם הבעיה המרכזית היא חברות הביטוח. חלילה תהיו מעורבים בתאונה הרי שחברת הביטוח תתנער מאחריות הכיסוי הביטוחי וזאת בטענה שלא הייתם כשירים לנהיגה וכי לא פעלתם בהתאם לאמור לתקנות החוק. ומי שחושב שמידע אישי פסיכיאטרי או פסיכולוגי, חסוי בפני חברות הביטוח - שיתעורר! לכן עדיף לפנות לגורמים פרטיים שם לחסיון המידע יש תוקף

שאין אותו היום לצערה של אשתי טיפול שהמטפל יכול ללוות אותך במהלך הנהיגה ולחשוף אותך לאט לאט לדבר שגורם לך "התקף לב" .

לא צריך לנהוג, אין בעייה.

אני לא מסוגל לשבת ברכב שמישהו אחר נוהג בו. מסיבה זו אני שונא לטוס כי אין לי שליטה. רק כשאני נוהג אני רגוע כי יש לי שליטה מלאה. אני ממש לא קונטרול פריק רק כשזה מגיע לנהיגה.

ואם אתם בכל זאת מפחדים לנהוג - זו לא בושה ליסוע באוטובוס או ברכבת! עם תחבורה ציבורית אתם חוסכים כסף, זיהום אוויר, פקקים ותאונות.

drive, its better for him and the others that he will not drive. whats the big deal? use public transport, and taxi probably these people are more intelegent and sensitive than others, and there is nothing wrong with them. A person doesnt have to force himself to something that he feels he can put in danger himself and others.

האם אפשר בבקשה לפרסם שמות של מוסדות לטיפול בחרדת נהיגה באזור המרכז? תודה

נהג כזה הוא חששן ומסוכן. עדיף שלא ינהג וזה לא אסון, בטח לא באותו קנה מידה שהוא עשלול לגרום בנהיגה

גם ככה הכל פקוק ואתם רוצים עוד אלפי אנשים במכוניות?! אחר כך מתפלאים שאין השקעה בתחבורה ציבורית. במקום להשקיע בה, משקיעים באיך להכניס עוד אלפי אנשים למכוניות!

נכון, היום לכל אחד כמעט יש רשיון, אבל זה לא אומר שלכולם צריך להיות רשיון. מספיק לפתוח עיתון כל יום ולראות כמה תאונות יש כל הזמן. מי שמרגיש שהוא לא יכול לנהוג טוב- אולי צודק. כלי רכב זה לא צעצוע, ולא צריך לעזור לכל אחד לנהוג בו. אם יש למישהו חרדה מלעלות על כלי רכב באופן כללי, צריך לטפל בזה. אבל אם מישהו חושב שהוא לא מסוגל לנהוג, שלא ינהג. זה שכולם נוהגים ממש לא אומר שזה בסדר. יש אלפי נהגים על הכביש שאסור להם לנהוג!!!! האם מטפל שעזר למישהו לנהוג יקח אחריות במידה ואותו נהג יהרג או יהרוג?

שישארו בחרדת נהיגה כך נציל עוד כמה נפשות.

קרובת משפחה שלי שחוותה תאונת דרכים עם נפגעים עברה עשרות טיפולים פסיכולגיים ולא הליחה לעלות חזרה להגה במקרה היא ביקרה עם קבוצהממקום עבודתה ביום כיף בקארטינג בנתניה ,הצליחה להשתכנע לעלות לנסיעה במסלול ומאז השתחרר לה כל הפחרדות והיום היא נוהגת באופן חופשי

פחות מכוניות, פחות זהום אוויר, פחות תאונות.

אשמח לדעת אם הסדנא שיפה השתתפה בה קיימת גם באזור ירושלים

מי שפוחד מהכביש, יש לו סיבות ורצוי שלא ינהג, גם כך הסכנה גדולה, ואם אדם פוחד אסור לו לעלות על הכביש נקודה. יש אנשים שלא אמורים לעלות על הכביש וטוב שהפחד מונע מהם לעשות זאת. לא כולם חייבים לנהוג

היכן מתקיימות סדנאות כאלה? מה המחירים? לאיזה גילאים מדובר?(אם אני בת 30 בלי רישיון כי מפחדת לעשות, גם מתאים לי?) למי שיש פרטים אשמח לקבל

לי הייתה חרדת נהיגה , ולא נהגתי במשך 16 שנים. מאז שהוצאתי רשיון. א אפשר להסביר את זה. לא בעלי גרם לכך ולא אף אחד. זה פשוט היה קיים. אם הייתי יושבת ליד ההגה הייתי מקבלת קוצר נשיצה, לחץ הדם שלי היה עולה ופשוט לא הצלחתי לזוז. יום אחד החלטתי שזהו. אני רוצה לנהוג. לקחתי כמה שיעורי נהיגה להחזרת הביטחון ולריענון. בהתחלה נהגתי רק במסלולים קבועים ולאט לאט התרחבתי והיום אני נוהגת לכל מקום. כבר כמעט שלוש שנים. דבר אחד לא עבר לי. אני עדיין מקבלת קוצר נשימה כאשר אני יושבת ליד מישהו אחר שנוהג. על זה אין לי שליטה, וזה פשוט סיוט לנסוע כשאני באוטו. בכל אופן לנהוג אני כבר נוהגת וזה אדיר מבחינתי.

פעם התהפכתי עם הרכב, בנס לא קרה כלום. לאחר מכן הנהיגה דרשה ממני כוחות נפשיים עצומים, במיוחד בלילה (שכן התאונה קרתה בלילה). הייתי ממש מרגיש את שולי הכביש נעים לעברי, מאיימים, תוך כדי ש שביבי זכרונות מהתאונה עולים. מזל שעבר לי, התחלתי לפחד שזה לכל החיים.

ראת זאת הדרך, בלי ל"חשבן" לכסף, החיים יקרים יותר, כל הורה לוחץ על המורה נהיגה שהבן שלו יסיים מהר, החיים שווים יותר מכסף אנשים

מי שחרד שלא יעלה על הכביש בתור נהג . אף אחד לא אמר שלכולם חייב להיות רישיון נהיגה . בגלל אנשים כאלה הכביש נראה כמו שהוא נראה .

אז טוב שיש כאלה שהחליטו מיוזמתם לא לנהוג. החסרים תאונות דרכים אנו?

במדינה שכל יום מראים מכוניות במצב של משחטה, ואנשים שמתים כל יום, אמצעי התקושרת מייצרים פחד שלא מובן. חרדה בישראל היא עניין נפוץ, עצה לכולם, תאמינו בבורא עולם, תתחברו אליו. אין כל ייאוש ופחד בעולם, למי שמכיר באור של אמת (רבי נחמן). לאמונה, שהיא גם אמונה בבורא עולם, מקנה ביטחון עצמי וביטחון במקום ההזוי הזה. מה שהדהים בכתבה, שהראו אישה דתייה כביכול, איפה האמונה מותק?

כמה שיותר נהגים יותר רע - יותר תאונות, יותר פקקים, יותר עצבים, יותר בזבוז דלק וייבוא...

אנשים כמונו זה בדיוק הפתרון לבעיה! אנשים כמוני שמפחדים לנהוג, כי אנחנו לא סומכים עליבם, יהירים ורשלנים שכמותכם! הלואי שכל הנהגים היו כמונו - עם מצפון, חוש אחריות, זהירות והתחשבות. ואנשים כמוכם שבטוחים שרק הם יודעים לנהוג הכי טוב ולא יקרה כלום אם הם ידבר עם סלולרי-בלי ידיים על ההגה-במהירות 120 קמ"ש בתוך העיר-ועיניים עצומות - אתם הסיבה שיש תאונות.

אין שום סיבה שאנשים יוותרו על חופש התנועה שלהם בגלל חרדה, הם צודקים כאשר הם פונים לטיפול, ואני משוכנע שהם יהיו נהגים זהירים יותר מהרבה נהגים הבטוחים בעצמם (יותר מדי....).

טופלתי במרכז קוגנטיקה בחרדת נהיגה שסחבתי מתקופת הצבא בעקבות תאונה ועכשיו סוף סוף אני עולה על הכביש בלי דפיקות לב ורעידות בידיים. למי שצריך מומלץ לבדוק את האופציה הזאת...