בחינה אובייקטיבית של המקרא ומקורות אחרים משאירה את האדם הניצב מולם ללא תשובה וודאית מדעית וחותכת בנוגע לאמיתותה, האם הם דברי האל לדרך חיים נכונה של נבראיו? או כתיבה מגמתית בכדי לשלוט על עם קטן המוקף אויבים אכזריים?

מה שנותר לאדם היא האמונה הקיימת בליבו בקיומו של ה' ובאמיתות הכתבים והמשמעות שאמורים להפיק מהם

חוקרי המקרא ומחקרם מונחים מתוך דעות חזקות ביותר כי כלל המקרא הינו ספר שנכתב לצרכים פוליטיים, מתוך עמדה זו הם עוצמים עינייהם אל מול הוכחות חותכות וברורות המעמידות אותם על טעותם

מרצה למקרא למשל רואה את ביהמ"ק כבית מטבחיים שנועד לקרב את הסטייקים המובחרים אל אליטת הכהונה בעוד האדם המאמין יראה בביהמ"ק מקום פיזי ורוחני לשכינה - בעוד האדם המאמין ניגש למקרא ביראה וכבוד גדול חוקר המקרא מתייחס אליו כספר שקוראים בשירותים ולא מנסה להבין את המסרים והמשמעויות החבויים בו

את הגישה הזאת מתמיהים המרצים לתלמידהם וגם שמנסה התלמיד להציג הוכחות מנוגדות הוא נדחה בהינף יד משום שגישתו אינה תואמת לגישה הרווחת במחקר שהוא הדבר היחידי הקדוש לחוקרים אלו ולא חיפוש האמת