זכויות יוצרים הן המצאה מודרנית. לפני המאה ה-18 איש לא חשב עליהן. בשלב ראשוני הן היו מוגבלות לזמן קצר ביותר (כמה שנים), והמטרה העיקרית שבהן לא הייתה קשורה ליוצר, אלא לזכות הכלכלית של המוציא לאור. היה ברור שחייב להיות חופש תרבותי ואינטלקטואלי להפיץ ועשות שימוש ביצירה, אבל המלך רצה לצ'פר מוציא לאור אחד על פני אחרים. היה ברור שזכויות יוצרים מוחלטות הן שיתוק של התרבות והיצירה האנושית, אחרת עדיין היו צריכים לחפש את היורשים של מוצארט בשביל לנגן אותו בתזמורת בית ספר. כמו שקבעו את זכויות היוצרים, וכמו שאינטרסים כלכליים של בעלי הון מיסדו אותם והאריכו את תוקפן שוב ושוב (מ-5 שנים ל-95 שנים!), כך גם ניתן לבטל אותם. זה לא משהו שאלוהים (או האבולוציה...) קבעו כחוק מהותי לחברה האנושית. את רוב האווח על אלבום עושים בשנה הראשונה שהוא יוצא, למה למשוך את זכויות היוצרים 94 שנים אחרי כן?
חוץ מזה, אתה לא מתייחס לעניין עצמו: למרות שצריכה להיות זכות מלאה לעשות שימוש ביצירה תרבותית באופן הוגן ותחת מגבלות מסוימות, העניין הנוכחי הוא הפצה של יצירה ללא תשלום, לא שימוש בה.