ציטוט מהכתבה:

לכל ילד יש משהו שהוא טוב בו. לכל ילד יש איזשהו כשרון, יכולת, ידע שהוא יכול להעביר לאחרים, דרכו הוא יכול להתבלט ולתפוס מקום. ילדים לא צריכים להימדד בהכרח רק על פי הצלחתם בלימודים. יש כל כך הרבה קריטריונים חשובים לא פחות שאפשר להצטיין בהם, גם במסגרת בית הספר, ולקבל עליהם קרדיט. ראייה כזו מרחיבה את סל האפשרויות ומספקת הזדמנות לכל ילד לבוא לידי ביטוי.

רבותיי, הגישות המודרניות המפגרות האלה הן אלו שהביאו למצב הנורא של החינוך היום. אף אחד לא מתאמץ, כי למה להתאמץ? אני לא טוב בזה, אבל אני טוב משהו אחר ומיוחד! ויום אחד אני אגלה את זה! ואז כולם ימחאו לי כפיים!

הגישה הזאת של הסגידה לסובייקט הביאה אותנו למצב שבו כל אחד בטוח שהוא גאון, ושכל העולם חייב לו משהו.

אנשים שכחו מה זה להטיל ספק, במחשבות שלך, ולהאזין לאחר.

במקום ענווה (שהיא תכונה אצילית), יש רק חוצפה בכל מקום.

וכל זה תוצר ישיר של הפלורליזם הדבילי הזה

לממן מאפשר לילדיו ללמוד בבתי ספר שבהם העקרונות המנחים הם פחות מכניים ובאים באמת להכיר את הילד באופן אישי ולא רק לטעון את מוחו בידע
המערכת הציבורית הפכה למפעל . אני כהורה אוותר כמעט על כל דבר כדי לשלוח את ילדי לחינוך שראוי בעיני. הייתי מוותר על הרבה דברים - ביגוד , קוסמטיקה, ריהוט ,חופשות . חינוך זה הכי חשוב . אם אתם לא מאמינים בבית הספר - אל תשלחו אליו את ילדיכם .

לומדים עד שלוש, תוכנית לימודים רגילה ועוד (תורה והלכות, בישול, צרפתית וכד')
שיעורי בית של שעה ביום מינימום, זה מה נקרא להכניס אותם לכושר לימודים שלא התבלבלו בכיתה ח' וימשיכו ללמוד......
כיתות עד גודל 24 תלמידים
ארוחת צהרים
הסעות
יחס מדהים.
ועוד
ל2 ילדות 700 שקל בחודש
אין כמעט מימון של המדינה (לא ממנים כיתות שלא מוכנות להיות בגודל של 40 או משהוא כזה).
ממש הפלא ופלא ??

כי לי.. כמו לרוב המדינה הזאת - אין כסף לחינוך 'דמוקרטי'...
אולי בגלל זה כדאי להילחם על רמת החינוך בבתי הספר הציבוריים
ולא לבוא לויי נט ולקדם בתי ספר פרטיים.. כי מחר.. הילדים שלך יהיה להם כסף לשלוח את הילדים שלהם לחינוך פרטי אחר... אני עדין אשאר עם חינוך ציבורי מתדרדר.. לא כי אני 'מתפשר על החינוך של הילדים שלי'.
אלא בגלל שאני... כמו רוב האנשים במדינה - אין לנו כסף!!!

בית ספר הוא סך הכל מכשיר להביא אותנו לאקדמיה ולרכוש מקצוע,זוהי האמת העצובה במערכת החינוך בישראל, אבל אם את רוצה שהילד שלך ידע רק לקלוע סלים במקום מתמטיקה ולא להיות מוכשר לרמת הלימודים האקדמית את שולחת אותו לעזאזל, ומשלמת על זה עוד הון כסף.

החינוך האמיתי ניתן בבית, בית הספר לצערנו לא מכשיר איכויות אנושיות, ובשביל זה לא צריך לשלם ים כסף על בית ספר דמוקרטי. לא מפליא שהכותבת לא עובדת בשום דבר,עכשיו גם אצטרך לפרנס את ילדיה הרוחניקים.

אבל האמת היא שהביה"ס הדמוקרטי הוא די אקט צבוע כי הוא עולה לא מעט כסף לחודש ולכן רק אנשים מאוד ספיציפיים יכולים להרשות לעצמם לשלוח את ילדיהם לבית הספר הזה.

ולכן למרות שנשמע שהביה"ס הוא כביכול אידאלי הוא מכיל שכבה הומגנית של אוכלוסיה ברמה גבוהה יחסית ולכן הילדים מתנהגים כמו שצריך.

למעשה קשה להוכיח שהביה"ס הזה עובד בזכות העקרונות שלו. תשימי קבוצת ילדים איכותיים בכיתות לימוד קטנות יותר עם מורים שמתוגמלים יותר בביה"ס מושקע יותר ותקבלי חינוך טוב יותר - אין כאן קסם וזה בכלל לא קשור לביה"ס הספיציפי.

אשרי בנותיך שיש להן הורים שיכלו לממן עבודן לימודים בביה"ס שבו בכיתה יש פחות מ-40 ילד אבל חוץ מלזרות מלח על הפצעים של אנשים שלא יכולים לממן בית ספר כזה לילדיהם הכתבה הזאת מאוד מיותרת.

אכן הם יחייכו כל הזמן בבית הספר ואח"כ ישר למאהל כי בחיוכים לא קונים במכולת. אני מקווה שיש לך הרבה כסף שכל הפריארים שהולכים לב"ס רגיל לא יצטרכו לתמוך בילדות המחיכות שלך

צודקת הגברת שבית ספר ממלכתי זה לא הדובדבן שבקצפת, אבל בית ספר דמוקרטי? באמת... זה בסך הכל שטיפת מוח אינטנסיבית שאורכה כמספר השנים בהם הילד לומד. במקום להכניס להם לראש מעט כישורים וידע שעוד נרכשים בבית ספר רגיל - דוחפים להם אג'נדה מסוכנת ואובדנית. אז מה הסיפור?

יש ערכי יסוד הרבה יותר חשובים לילד ללמוד על מנת להצליח בחייו הן כילד והן כבוגר. ההתמקדות בציונים במערכת הקונבציונאלית ושימת הניקוד בהם כמדד להצלחה שגוי מהיסוד

יותר חשוב ילד בטוח, יצירתי, יוצר, יוזם עם ביטחון עצמי, אלו ועוד כמה ערכי יסוד שטמועים היטב במצליחנים הגדולים ביותר בעולם הזה לצערי נשארים מאחור במערכת החינוך הציבורית

נשלח מהאייפון שלי

וזאת לאחר תואר שני בחירטטוטי תחת פוסט-קלאסיים. אני מקווה שיש לכם הרבה כסף כי הילדים יצטרכו אותו כל חייהם.

ואגב, כל בי``ס פרטי, גם הדימוקרטי, עדיף על בי``ס ציבורי. רק מה, זה עולה כל כך הרבה כסף שאין סיכוי שבעולם שאוכל לעשות זאת...וחבל על הילדים שלי שסובלים כל יום מהעונש הזה.

 

בראשית כל נועד ביה"ס ללמידה. החינוך-בעיקרו צריך להיות בידי ההורים וההתייחסות לרגישויות ושוני בידי שניהם. בבתי הספר הקיבוציים מצליחים יפה מאוד להגיע ללמידה תוך התייחסות לשוני. בית הספר לא אמור להוות קייטנה ולא אמור לפסוח על מקצועות חובה.הוא בטח לא צריך להרשות לעצמו להיות חוצץ בין שלווה לאקדמיה.ילדים הגדלים בבתי ספר כאלה חוטפים את הזפטה בשלב מאוחר יותר - כשהם נחשפים לעולם תחרותי והישגי.
תופתעי גם לשמוע שישנם ילדים שהצורך שלהם הוא לא לחיות בבועה אלא ללמוד ולהתחרות במוחו של השני.אין בכך שום פסול - זוהי ילדותם. את החוגים ולמידת הטריקים אפשר לרכוש גם אחה"צ

הבעיה שהחיים הם בנאליים מדי ובחיים הבוגרים של כולנו, מצפים מאיתנו למינימום חריגות מהמקובל, ללכת בין הטיפות, "להתמסד" לקבל מרות והיררכיה אירגונית, לעבוד בעבודה מפרנסת שלא תמיד מעניינת (אלא אם יש מזל גדול), לעשות את הדברים שצריך ולא תמיד את אלה שדווקא רוצים, להתכנס לריבוע המקובל ולא לחרוג ממנו ולהיות כמו כולם. אלה הם החיים, לצערינו. אני לא יודעת אם בית הספר הדמוקרטי מעניק כלים לחיים הבנאליים האלה. אחרי 12 שנים בבי"ס דמוקרטי שבהן מחנכים ילדים ומתבגרים שתמיד יקבלו אותם, גם עם השוני שלהם וזה בסדר שדברים שלא מעניינים אותם לא מחייבים אותם, ושתמיד אפשר לבחור, זו בעיה. בחיים האמיתיים והבוגרים לא תמיד אפשר לבחור, לא תמיד מקבלים את השוני  והרבה פעמים צריך לעסוק בדברים שחייבים והם לא מעניינים. מערכת החינוך שלנו חולה. זה נכון. חסר השקעה, תשומת לב, והתייחסות לצרכים האישיים ולקצב האישי של כל ילד. אבל גם מלמדים את הילדים (כנראה) שיש מסגרת שחייבים לעשות מאמץ ולהתאים אליה. ככה זה בחיים, לצערינו.   

התלבטתי (ועדיין מתלבטת) האם לשלוח את ילדי לבית הספר הדמוקרטי. בני התחיל כתה ב' הגדולה כבר ב-ו'. נראה מה יהיה במהלך השנה. 

נשלח מהאייפון שלי

הופתעתי לטובה. את טוענת שבית הספר מעודד את ריצוי המורה ושינון ושכיחת החומר. אבל אם היית מסתכלת על בית ספר מעט אחרת היית מגלה מערכת שסך הכל מנסה להראות לך מהמגוון העצום שיש ללמוד. בתור תלמיד עד לפני כשנה אני חייב להתוודות שהייתי מצטיין בלימודים ובמיוחד במקצועות ריאליים. מצד שני הישגי הטשטשו מעט לעומת ציונים ממוצעים ביותר במקצועות כמו אזרחות. אותי הציון בבית הספר אף פעם לא ממש עניין. את שיעורי ספרות לקחתי כהמלצה על ספרים ושירה ובדרך כלל הרעיונות שאני ראיתי מהאותם סיפורים ושירה ללא כל שינון החומר שבמחברת נתנו לי ציונים גבוהים יותר מה"משננים" אבל ללא בית ספר לא הייתי מסוגל בכלל לנתח יצירה כזאת. משיעורי תנ"ך והיסטוריה לקחתי את הדברים החשובים והמעניינים על יחסי אנוש בזמן מלחמות אסטרגיות שונות התמודדות אנשים במצבים ומוסרי השכל מסיפורי תנ"ך הכל מפורש באופן עצמאי. את המקצועות הריאליים שהרחבתי פיזיקה-מחשבים לקחתי כמדרגה לאיך שנבנה עולמנו והבסיס לכל ההתקדמות הטכנולוגית שנעשתה פה בשנים האחרונות כשמתמטיקה היא הבסיס לכל הדברים האלה. בבית ספר דמוקרטי פשוט לא נותנים את כל המגוון אלא מצפים שתבחר לבד ובדרך כלל בחירה של ילד היא משיקולי הורה גרידא. אומנם זה דיל מעולה כביכול לשני הצדדים כי ילד הוא בד"כ דומה להוריו ולכן הוא יהנה ללמוד מה שהם רצו ללמוד וההורה יהנה מכך שתחושת הפספוס שלו מנוצלת ע"י הילד שלו. אבל ככה נוצרת בחירה מועטה אצל הילד וחוסר התנסות בדברים שאולי יעניינו אותו. ילד רואה בבית ספר בזבוז אחד גדול בגלל הסיבה הפשוטה שהוא לא מסתכל עליו נכון. אם הוא היה מסתכל עליו כגוף שמנסה להראות לו את האפשרויות שיש לו ולנסות לקחת את הטוב מכל אפשרות ובאפשרויות שפחות מעניינות אותו פשוט לעבור את המבחנים שהם באמת ברמה לא גבוה מדי במקצועות הלא מורחבים כשלעבור זה 60 70 לא מעל דבר שאפשר לעשות בהשקעה מועטה ובנושאים שכן מעניינים אותו לקבל ציונים יותר גבוהים ולו רק מהעניין והידע הרחב שהוא רוצה לצבור על הנושאים האלה כדי שהוא יוכל להתקדם בהם אחר כך. גם במקצועות שכביכול לא נמצאים בבית ספר יש אפשרות לעסוק במסגרת פרוייקטי התנדבות שונים שבית הספר מחייב לעשות בדיוק בשנים שהנער צריך לבחור במה שהוא רוצה לעסוק בעתיד. וגם במסגרות שמחוץ לבית ספר. מבחינתי זאת דמוקרטיה אמיתית. כדימוי אפשר להשוות את מצב הנערים הישראלים-ערבים ליהודים בבחירות. בעוד הנער הערבי גדל אך ורק להצבעה לבל"ד או חד"ש מלחץ של משפחה הנער הישראלי מכיר את כל המפלגות ומתוכן הוא בוחר את המפלגה שלה הוא יצביע.

שהיא תלמד בחוג יוקרתי באוניברסיטה, אבל מה? זו לא תהיה תוכנית כבקשתך, אז איך את חושבת שהיא תשתלב?

אחת בבי"ס פרטי בנתניה, והשניה בבית הספר הפתוח בחדרה

כל אחת היתה חברה שלי באופן ניפרד ולא הכירו אחת את השניה

ועםזאת גורלן היה זהה-

שתיהן נפלו לסמים וחזרו בתשובה.

אני סבלתי ממע' חינוך ציבורית שלא זיהתה בעיות ולא הייתה טולרנטית למי שיש לו בעיות קשב וריכוז וכדומה, אבל היום הדברים השתנו. ובגיל צעיר חשוב לי יותר הביטחון החברתי של הילד ושיהיה לו עם מי לשחק אחר הצהרים, לגבי ההשגיות נדאג אח"כ ובצורה הנכונה - הרבה תלוי בהורים.

אנחנו נאלצים לקחת פרטי(בנוסף לבריאות, אוצרות הטבע שלנו ועוד...)

אם בבית לא יושבים עם הילד ומלמדים אותו להסתקרן ולרצות ללמוד אז הוא לא לומד ושוכח. שום בי"ס דמוקרטי, אנרכיסטי טריפולוגי (תמציאי איזה שם שאת רוצה) לא יעזור.
ילדי הולכים לחינוך הרגיל ואין מה להשוות לזמן בו אני הייתי תלמיד, כל אחד מהם מתעניין בנושאים מעבר למה שמלמדים בבי". וכמובן שזה עוזר להם גם בלימודים. בני אוהב מתמטיקה אז הוא לומד זאת באופן מורחב, בני הגדול מתעניין בהיסטוריה של יפן אז הוא קיבל הרחבות בנושא. וזאת בחינוך הציבורי הרגיל.
הגימיק שבשם, הנחמדות השיווקית של המורים כלפי ההורים בעולם צרכני כמו שלנו וכתבות שיווקיות כמו זו לא עושות עלי רושם ואני מקווה שבאווירת המחאה הקיימת כיום ההורים יידחו יוזמות כאלה שמגדילות את הפערים ומייקרות את ההוצאה המשפחתית לחינוך.

שני בני בוגרי תיכון הדרים בהוד השרון
התיכון מחזק את הנערים \ הנערות החלשים , נותן מענה ומעשיר את החזקים.
חינוך זה הצד החזק בתיכון מלבד הלימודים קיימים פרויקטים כמו פרויקט הרובוטים מרוץ ישיר ועוד....
אני אומרת כן לחינוך הציבורי וחושבת שילד שמבדלים אותו לא לומד להכיר את השונים ממנו ובכך נפגם חינוכו

החינוך הציבורי בעצם הוא מערכת סינון המנתבת את התלמיד לתפקיד שמצפה ממנו החברה, הבחירה איננה בידי התלמיד אלא בידי המערכת.
מהי מטרת התלמיד להוציא תעודת בגרות משמעותית, כל מסגרת ציבורית או פרטית מבורכת על מנת להשיג מטרה זו שתפקידה כניסת התלמיד לרכישת תואר אקדמי. האם תואר אקדמי הוא פתח להכנסה ראויה התשובה היא לא אבל זוהי המדיניות!
הכותב הוא בעל תואר שני בחינוך