הכתבה מוקצנת ולא קשורה למציאות, שלא לאמר חסרה מידע חשוב ועקרוני.
ראשית, מאוד קשה לאכול כל כך הרבה בישיבה אחת, לא פלא שאתה מתאר חוסר יכולת לזוז אחר כך.
נלך לפי הנקודות. סלטי פתיחה, כולל חומוס, אפשר לאכול כמה שרוצים. נכון שעדיף להמנע מכרוב במיונז וחציל במיונז, אבל זה מלמד רק על המיונז, לא על הכרוב. לא מלמדים בתואר תזונה שכרוב הוא מקור עשיר לויטמין C? בכרוב יש יותר ויטמין C מאשר בתפוזים. גם מטבוחה וירקות כבושים אחרים הם רק בריאות.
נכון גם שבחומוס יש שומן רב (יחסית, לא יותר מ20% לרוב) שמקורו בטחינה. עם זאת, יש לטחינה המון ערך מעבר לשומן. ברזל, סידן (הרבה יותר מחלב), אבץ, מגנזיום מהחומוס עצמו וכו.
מעבר לכך, למרות מה שטענו בשנות ה80 המוקדמות, שומן במזון הוא לא האויב. לראיה, האמריקאים הפסיקו כמעט לאכול שומן, ומאז (25 שנה) הם רק שמנים יותר, חולי סוכרת ועדיין מתים מאותם התקפי לב. הסתיידות עורקים צריכה עודף פחמימה במזון, לא עודף שומן.
באשר לבשר, הוא לא באמת חלק חשוב תזונתית, שכן יש די והותר חלבון וברזל בשאר הארוחה. אגב, מותר גם לאכול שיפוד אחד ולא שניים, בעיקר אם כבר שבעת ממנות הפתיחה. אם אתה לא רעב, אתה לא חייב לאכול.
על צ'יפס וקינוח באמת אפשר לוותר, אבל האמת היא שגם אם נחרוג במאה קלוריות יום אחד, לא יקרה לנו שום רע.
עם הכל, ארוחה הרבה יותר סבירה מהמתוארת נסגרת בבערך 850 קלוריות. שליש מצריכה יומית של גבר ממוצע, שזה סביר לארוחה עיקרית באותו יום.
בקיצור, מי שאוכל טוב, יכול לאכול טוב בכל מסעדה, גם במסעדה מזרחית/ערבית. מי שמאביס עצמו בפיתות, מיונז וקינוחים, יכול לעשות את זה בכל מסעדה, ולא רק בכזו.
דיאטה
