הם קופים, ערסים פרימיטיביים שהאלימות, הגסות וחוסר הסבלנות הם ה-א׳ ב׳ בסולם ה״ערכים״ שלהם. הם בזים למילים כמו ״אמפתיה״ ו״נימוס״ ומלמדים את ילדיהם לגדול להיות חיות בדיוק כמוהם.

גרוע מכך, הערסים מהווים רוב הולך וגדל במדינת ישראל והמצב רק ילך ויחמיר.

העלוב והשחוק הזה

הורים יקרים ובפרט בעלי ילדים בגיל הרך אני ממליצה מאד על הספר!!!!

 

תענוג לקרוא..... חשוב ליישם במיוחד בתקופה המטורפת שבה אנו חיים.....
כיצד מלמדים גדולים יותר להיות אמפתיים??

הילד צריך לישון כי מאוחר ואני צריך לחשוב על האמפתיה שלו ולא על עצמי שצריך לקום בבוקר. מהרגע שאנחנו ההורים התחלנו לחשוב על הילד יותר הרסנו לו את החיים...רק תחשבו על האמפתיה שהילד יצרוך בגיל מאוחר יותר מול סרט פורנוגרפי לדוגמא...

נשלח מהסלולארי שלי

אם הילדים יגדלו להיות מרוכזים בעצמם וברווחתם. לפעמים הדרך הטובה ביותר ללמד ילדים משהו היא פשוט לשמש דוגמא.
אנחנו כ"כ מתאמצים לשפר את החינוך והגישה שלנו כלפי הילדים שקצת איבדנו את הצפון- הם אלו שמצטרפים אלינו ולחיינו ולחברה (המאד צבועה אגב)- לא ההיפך. וזה נכון שצריך ללמד אותם אמפתיה, אבל גם למידת הסתגלות לא תזיק להם כלל.

הכותב חכם ומבין את מהות החיים שבמרכזה  -חינוך ילד בטוח בהוריו ובסביבתו.  אמפתיה משמעותה דרך נוספת להעניק אהבה אמיתית ומשמעותית, שחוזרת אלינו כבומרנג באופן הכי טהור.... כך גם בכלל במערכות יחסי אנוש אחרים. ואגב, הכותב אינו יודע אך אני זוכרת אותו כבן כיתתי בבית הספר היסודי, בולט  מאד ביכולת האמפטית שלו בתקשורת הבין אישית, מה שהקנה לו  בחזרה  מקום של כבוד,הערכה ורצון  הכלל לחבור אליו .... תודה רבה  לך חיים עמית על  הרצאתך הכנה והמחכימה !!!

 

אני חושבת שבמסגרת האמפתיה ובכלל, חשוב מאוד לעזור לילד לתמלל את עצמו - ז"א ללמדו איך להביע את עצמו בדיבור (ולא במכות נניח) - יש לזה חשיבות עליונה הן ככלי למידה לילד להתמודדות בחיים והן כעזרה לפרק סיטואציות טעונות: אני רואה שאתה מאוד כועס, אני רואה שאתה לא רוצה ללכת וזה מכעיס אותך, אתה כועס כי האח שלך חטף לך את הכדור והוא יותר גדול וחזק... וכד'

 

במקיבל חשוב לדעת לצ'פר ילד שתמלל את עצמו יפה לדוגמה:

ילד (במקום להשכב על הרצפה ולבכות) :  אמא, אני כועס כי את לא נותנת לי לראות טלויזיה!  

אמא: אני מבינה את הכעס שלך, הגדרת אותו יפה לכן מחר תוכל לראות עוד פרק של דורה ....

 

מניסיון אישי - זה עובד!

כתבה מצויינת.

דרך נהדרת לגילוי וקבלת אמפתיה היא גידול חיית מחמד בבית.

ילדים "מתאמנים" בזיהוי הקשיים והצרכים של מישהו שונה מהם שדרך הביטוי שלו שונה משלהם (שפת גוף למשל) ובמענה עליהם.

חיית המחמד גומלת באהבה ללא תנאי ובגינוני אהבה כאשר הילד עצוב/כועס.

כל הכבוד לכם.. כתבה מעניינית מעמיקה ודי נכונה.. צריך לשים זאת מעל מיטתם של כל הורים כדי שיראו זאת כל יום וכל בוקר........נכון...

שלום לכם,
תגובותיכם מלמדות ומעשירות. אני רוצה להדגיש שתיים החשובות במיוחד לפיתוח אמפתיה: חשיבות העזרה לילד בהמללת עצמו - לבטא את רגשותיו במילים, וגידול חיית בית המאפשרת התייחסות לאחר שונה.
ודרך אגב, כמובן שדגש על פיתוח אמפתיה אצל ילדים לא סותר את ערך המשמעת. להפך, הוא מאפשר הפנמה טובה יותר של ערך זה, כמו ערכים אחרים.
בברכה,
חיים עמית

אמפתיה פירושה הבנת הזולת והזדהות עם מצבו.

אין בכתבה שום הבנה או הזדהות עם מצבו של ההורה במציאות. 

רוב מה שכתוב בה מקובל על כל הורה שפוי. בשביל זה הוא לא צריך כתבה או פסיכולוג. רק אהבה ושכל ישר. הבעיה הנפוצה היא: מה קורה כשזה לא עובד.

המציאות היומיומית מלמדת שילדים לא תמיד מגלים אמפתיה גם כאשר הם מופגזים בשפע ממנה. לפעמים קצת בגלל השפע הזה.

 

לדוגמא: הילד חושב לרגע איך מרגישה הילדה שהרביץ לה, ואז מחליט להרביץ לה שוב. לא כי הוא רשע. פשוט כי הוא ילד וחי את עצמו במתיחת גבולות.

האם להמשיך ולהסביר לו את המנתרה ש"כדאי שתבקש ממנה סליחה?" (למה "כדאי" ולא "צריך"?). ואולי להקצין ולתת לו לפתח אמפתיה על ידי תחושה ממשית של כאבה על בשרו? או רק לנתק אותו לתקופה משמעותית מהרגל, חפץ, או פריבילגיה יקרים לו במיוחד וללמד אותו מה היא תחושת כאב?

 

מכל זה, כמו תמיד, הפסיכולוגיה מתחמקת. בדיוק איפה שצריך אותה. כשהסיסמאות לא עובדות ויש צורך בהמשך. שאולי יפריע לאווירה האמפתית,  לזרימה הרוחנית, לחיבור הנפשי, או להכלה הרגשית. כאן היא מעדיפה לא להסתבך ולהמשיך לדקלם מנתרות מתוקות שאיש לא יתנגד להן, ולהשאיר את הבעיות האמיתיות של היומיום באפלה. כי האפלה היא הסביבה הטבעית של השרלטנות. שמאפשרת לה לברבר כמו צרצר ובעצם לא להגיד שום-דבר. 

רק לגלות אמפתיה או בקיצור: לא לגלות כלום.    

ברור שנהיה אמפתיים כלפי הילדה הקטנה שלא רוצה לתת צעצוע לתינוק שיוולד, איך נגלה אמפתיה או איך ננהג במצבים אפורים, כמו לדוגמא הילד שלנו בגן המשחקים מציק לילד אחר שהציק לו אתמול והיה מרושע כלפיו, או שני ילדים שלא רוצים לשתף ילד שלישי שמצידו צורח בבכי, או מה נאמר לילד שלנו שאחרים לא רוצים לשתף אותו, או הילד, למרות בקשות חוזרות ונשנות ולא מרוע אלא סתם כי הוא ילד, לא הולך להתארגן בבוקר ולא מזדרז למרות שאנחנו לחוצים בזמן וכו' וכו'. לכל כותבי המאמרים - אנא, תנו מצבים אפורים כדוגמא, ולא מצבים שבהם ברור מה התגובה המתבקשת

על סבא שיקלח את נכדתו בת השלוש וחצי את מגיבה ב"אלוהים ישמור"??  אני מציע שתלכי לנוח קצת במזגן. קררי קצת את הראש כדי שיתחיל לעבוד.

וגם "פעמים רבות הורים מעודדים את הילד להגיב בתוקפנות לאחרים, אפילו לאחיו בבית, כשאלה תוקפים אותו ("אני מרשה לך לדחוף אותו, לתת לו מכה קטנה, אם הוא צובט אותך או מרביץ לך"). הילד עלול לפרש רשות זאת לא כאישור להגנה עצמית, אלא כעידוד להתעלמות ממצוקת הזולת ולהגברת יחס מתנכר לאחר. לעתים הוא עלול אף להגיע להקצנה רגשית והתנהגותית, שיהיה קשה מאוד לשרשה לאחר מכן."

והילדה מתה מפחד אבל לא מעזה לצייץ

מה זה?

ואלפי הורים ממשיכים לאפשר את זה

מה זה יעזור לה בחיים ?? הילדה שלי מאד אמפתית וקשובה לסביבה.. אם ילד בוכה היא תלך ותשאל למה ותעזור ..או כמו פה בדוגמא עם יפול לו התפוח היא תלך ותציע לו את שלה.. ואפילו חיבוק ונשיקה ..
הבעיה מתחילה שרוב הילדים מסביב גדלו בג'ונגל!! בהמות אלימים וחסרי חינוך!
אז הילדה האמפתית שלי חוטפת מכות בכל פעם שהיא מציעה עזרה.. דוחפים אותה או מרביצים לה או ציעקים עליה והיא נפגעת נורא!!
ילד אחד שנפלו לו הענבים לחול היא הלכה והציעה לו והוא שפך לה את הכל לחול ודחף אותה.. אז נו??? להמשיך ללמד אותה אמפתיה מהי או לרשום אותה לקורס הגנה עצמית בגיל שנתיים וחצי???