שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    בשיא הרגש: איך לפתח אמפתיה אצל ילדים
    היא עוזרת להם להסתגל ביתר קלות למצבים חברתיים, להתמודד עם אח חדש במשפחה וכמובן להיות אנשים טובים ורגישים יותר למצוקות של הזולת. אך למרות החשיבות שבחינוך לאמפתיה, הורים רבים מתקשים בכך. הפסיכולוג חיים עמית מסביר מדוע - ואיך ניתן להתגבר על הבעיה

    "אני רוצה לתת לסבא חיבוק", אמרה לפתע נכדתי בת השלוש וקצת בעודנו יושבים במרפסת, יחד עם אמה. ואכן היא קמה, ניגשה אליי וחיבקה אותי חיבוק גדול. החיבוק המפתיע הגיע אחרי יחס מתנכר שלה כלפיי: היא לא רצתה לשחק איתי, התנגדה שאבוא לקלח אותה, לא רצתה שאקריא לה סיפור, ואף סירבה לענות לשאלותיי.

     

    שמחתי מאוד משינוי היחס של נכדתי כלפיי, שכן הוא בא ממנה, ללא לחץ שלי או של אמה, ללא איומים, שכנועים או הבטחות. היא גילתה כלפיי התנהגות אמפתית אמיתית. הייתי גאה בנכדתי, על יכולתה הרגשית, וגאה בבתי, על חינוכה הטוב אותה שהביאה לביטוי יכולת רגשית מופלאה זו.

     

    הכתבות האחרונות של חיים עמית בערוץ הורים :

    "אולי די!"; איך להגיב כשהיא לא מפסיקה לבכות

    "אבל הוא התחיל!": איך להפחית מריבות בין אחים

    דובי לא-לא: לעבור בשלום את גיל שנתיים האיום

    "לישון! עכשיו!"; איך ללמד את הפעוט לישון בלילה 

     

    מהי אמפתיה?

    אמפתיה היא היכולת להבין את הרְגשות והַהַרְגשות של אדם אחר ולאפשר לו להרגיש שמבינים אותו. כאשר ילד בוכה, מטריד, מנדנד משום שהוא עייף ורעב – תגובה אמפתית של אמו תהיה הבנה שהילד עייף ורעב וזקוק למזון ולשינה. אם שתבין את רגשות ילדה, מן הסתם תיענה להם. תגובה בלתי אמפתית תהיה אי-הבנה של מצוקת הילד, כעס וניסיון לרסנו למשל בנאומים, בתוכחה או בעונש.

     

    אצל ילדים תגובות אמפתיות הן כאשר ילד בן שנתיים עוקב בדאגה אחר ילדה בת גילו שנפל לה תפוח לחול והיא פורצת בבכי, ואולי אף מביא את התפוח לאמו ואומר: "מים". או כשילד מדבר עם סבתו בטלפון, שומע צליל של מתח בקולה ושואל: "סבתא מה קרה לך?".

     

    אמפתיה היא הבסיס להסתגלות חברתית ומכאן חשיבותה. ילדים בעלי יכולת אמפתית טובה יצליחו להסתגל טוב יותר במצבים חברתיים מגוונים. הם יבינו, למשל, את קנאת חברם הגורמת לו להפריע למשחקם וינקטו אסטרטגיות יעילות כדי לנטרל את ההפרעה (יזמינו אותו להצטרף אליהם למשחק, לדוגמה). 

     

    ילדים כאלו גם יקבלו ביתר קלות כניסת תינוק למשפחתם. על אף הרגשות השליליים שהם עשויים לחוש כלפי התינוק וכלפי הוריהם (למשל תסכול על כך שאי אפשר להשתולל כמו פעם כי צריך להתחשב בתינוק הישן; קנאה על כך שהתינוק "על הידיים של אמא כל הזמן") - הם יצליחו להבין את הצורך של התינוק בהחזקת האם או את הצורך של התינוק הישן בשקט. חשוב להבהיר, יחד עם זאת, שילדים בעלי יכולת אמפתית טובה אינם מלאכים, והם עשויים להעיר את אחיהם התינוק הישן אם הם בדיוק רואים תוכנית מלהיבה בטלוויזיה או משתוללים עם חבר.

     

    כיצד מתפתחת אמפתיה?

    אמפתיה היא אחת היכולות הקשות ביותר ללימוד ולביטוי, והיא מתפתחת בשנים הראשונות לחיי הילד. כבר בגיל צעיר מבינים תינוקות את המצב הרגשי שבו נתון אדם אחר. למשל, תינוקות בגיל עשרה שבועות הגיבו בשמחה להבעת פנים שמחה של האם והגיבו בסימנים של מצוקה למבט עצוב של האם. עד גיל שנה מופיעות תגובות נוספות, כמו התבוננות ממושכת במי שבוכה, בדרך כלל תינוק, ואף ניסיון לגעת בו.

     

    בגיל שנתיים-שלוש כבר מתפתחת אצל הילד יכולת ממשית לגלות אמפתיה. ילדים בגילים אלה מסוגלים לשים את עצמם במקום האחר, להבין את מקור המצוקה שלו ולעזור לו בדרכים תואמות, שיקלו עליו. למשל, פעוט בן שנתיים וחצי יגוון את ניסיונותיו להרגיע תינוק בן שמונה חודשים, יביא לו צעצועים שונים או אוכל, ואם הוא לא יצליח להרגיעו - יזעיק את אמו לעזרה.

     

    מה מקשה על הורים לחנך את ילדיהם לפתח אמפתיה?

    קושי של ההורים לגלות אמפתיה כלפי עצמם

    לאנשים בכלל ולהורים בפרט קשה לגלות אמפתיה כלפי עצמם. הורים המתקשים להפגין אמפתיה כלפי חוסר האונים שלהם עצמם מול הילד יכעסו שבעתיים על הילד חסר האונים. כך גם הורים המתקשים לקבל את חוסר המושלמות שלהם כהורים ואינם סולחים לעצמם על שגיאות וטעויות שהם מבצעים - ידרשו מילדם בנוקשות מושלמות, ולא יצליחו לקבל את חולשותיו.

     

    הזדהות רבה מדי עם כאב הילד וסבלו

    אהבתם הגדולה של הורים לילדיהם מביאה אותם להזדהות עם כאבם וסבלם, ובאופן אבסורדי, דווקא בשל כך הם מתקשים להיות אמפתיים כלפיהם. הם מנסים להעלים במהירות, ללא אהדה, את רגשותיהם הקשים של ילדיהם, גם כדי להקל על ילדיהם וגם כדי להקל על עצמם. הם יכולים למשל לומר לילד: "זה בכלל לא כואב! למה אתה עושה הצגות? תלך לישון והכול יעבור!". אף אם נדמה שהבעיה נפתרה, הילד נותר לבדו עם רגשותיו הקשים. הוא אינו חש שהוריו אמפתיים כלפיו.

     

    רגשות סוערים של הורים במצבי לחץ 

    אם קשה להורים לגלות אמפתיה למצוקת ילדם במצבי שגרה, על אחת כמה וכמה שקשה להם להיות אמפתיים אליהם כשהם עצמם כועסים, אינם מרוצים, חרדים או דואגים. למשל, כאשר ילד מסרב לכבות את הטלוויזיה וללכת לישון על אף שההורה ביקש ממנו לעשות כן, ההורה נפגע מסירובו של הילד להישמע לו. קשה להורה הפגוע לגלות ברגעים אלה הבנה לקושי של הילד להיפרד מגירויי היום או לחששותיו של הילד מהלילה האפל.

     

    חשש מהפיכת הילד האמפתי לקורבן החברה

    הורים חוששים להקנות יכולת אמפתית לילדיהם שמא הם יהפכו לקורבנות של החברה המחוספסת והבוטה, אשר תנצל לרעה את נכונותם ואת טוב לבם. פעמים רבות הורים מעודדים את הילד להגיב בתוקפנות לאחרים, אפילו לאחיו בבית, כשאלה תוקפים אותו ("אני מרשה לך לדחוף אותו, לתת לו מכה קטנה, אם הוא צובט אותך או מרביץ לך"). הילד עלול לפרש רשות זאת לא כאישור להגנה עצמית, אלא כעידוד להתעלמות ממצוקת הזולת ולהגברת יחס מתנכר לאחר. לעתים הוא עלול אף להגיע להקצנה רגשית והתנהגותית, שיהיה קשה מאוד לשרשה לאחר מכן.

     

    אז איך ניתן בכל זאת לעזור לילד לפתח אמפתיה?

     

    1. להתייחס באמפתיה לקשייו של הילד

    פעמים רבות הורים נגררים לגישה מטיפה ומאשימה כלפי ילדיהם לנוכח גילוי חולשותיהם. למשל, כאשר ילדה בת שנתיים וחצי אומרת לאמה, הנמצאת בהיריון מתקדם: "אני לא אתן לתינוקת אף צעצוע שלי. אני רוצה להיות התינוקת שלכם" – היא מביעה את חששותיה מאיבוד מקומה במשפחה. אולם הורים עשויים לכעוס על הילדה, לתפוס אותה כמבטאת חוסר אכפתיות בוטה ולהגיב בחוסר אמפתיה: "את כבר לא תינוקת. את כבר גדולה ויכולה לוותר על חלק מהצעצועים הרבים שיש לך".

     

    תגובות ראויות יותר יהיו בנוסח: "אני מבינה שחשוב לך מאוד עכשיו להרגיש שאת התינוקת היחידה שלנו. אני בטוחה שכשתבוא התינוקת החדשה תראי שאפשר להסתדר כולם יחד". חשוב להבהיר שהיענות רגישה ואמפתית לילד אין פירושה ויתור על דרישות או אי-הצבת גבולות. אפשר וצריך להיענות באמפתיה למצוקת הילד ועדיין להקפיד על כללים. הורה יכול לומר לילד, למשל: "אני מבין שאתה רוצה מאוד עוד ארטיק, כי ראית עכשיו ארטיק בטלוויזיה, אבל לא תוכל לקבל עוד ארטיק כי כבר קיבלת אחד בצהריים".

     

    2. לעזור לילד להבין את מצוקת הזולת

    ילדים קטנים מתקשים לזהות את מצוקת הזולת על פי סימנים רומזים, כמו הבעות פנים או התבטאויות מילוליות (בניגוד להבנת סימנים ברורים כמו בכי, צעקות וכדומה). הורים יכולים ללמד את ילדיהם לזהות בתווי הפנים סימנים המעידים על מצוקה, למשל באמצעות תמונות של פרצופים המביעים רגשות שונים.

     

    עוד יכול ההורה להסב את תשומת לבו של הילד לסבל של האחר, במיוחד כשזה לא ברור מספיק. הוא יכול לשאול את הילד: "איך אתה חושב שנעם מרגישה עכשיו, לאחר שהרבצת לה?" או "אני רואה שנעם בוכָה. כנראה כואב לה ואולי היא גם נעלבה ממך". לאחר מכן אפשר להבהיר לילד מהי ההתנהגות המצופה במצב זה: "כדאי שתבקש ממנה סליחה. אתה יכול גם להגיד לה שאתה מצטער או ללטף אותה כדי שהיא תרגיש טוב".

     

    3. ללמד את הילד ערכים מעודדי אמפתיה

    ללא ערכים חברתיים, דוגמת התחשבות בזולת, כבוד הדדי, מניעת התנהגות תוקפנית – לא יכולה להתפתח אמפתיה. כשהורים מבהירים בצורה ברורה, מגוונת ועקבית ערכים כאלה, הם עוזרים לילדיהם להפנים אותם, וכך מאפשרים להם גם לפתח אמפתיה. הורה יכול, למשל, להפנות את תשומת לבו של ילדו למצוקה של ילד במגרש המשחקים, שנדחה על ידי אחרים. ניתן לשוחח עם הילד על הרגשתו ביחס להתרחשות, לאפשר לו לבטא מה הוא חושב על כך, ולהבהיר לו גם את הערך האמפתי ("אנחנו מתייחסים באהדה ובאכפתיות למישהו שנתון בצרה").

     

    4. לאמן את הילד בהתנהגויות מעודדות אמפתיה

    פעמים רבות הורים מסתפקים בהסבר מילולי של ערכים ואינם מלווים הסבר זה בהזדמנויות למידה בפועל. למשל בכניסה למעלית או בהמתנה בתור ניתן ללמד את הילד להתנהג בנימוס בפועל; תוך כדי משחק עם חבריו ניתן ללמדו איך לחלוק עם אחרים. כיצד לנחם אחרים הילדים לומדים מהאופן שבו הוריהם מנחמים אותם, בין אם באופן פיזי, בחיבוקים ובנשיקות, ובין אם באופן מילולי, באמירות ("זה יעבור") ובשאלות ("אתה בסדר?").

     

    5. להוות עבור הילד מודל ראוי לאמפתיה

    צפייה בהתנהגות אמפתית של ההורה, הן ביחסים בבית והן ביחסים מחוץ לבית,

    מספקת לילד את המודל הראשוני והחשוב ביותר להתנהגות אמפתית. למשל, כאשר הורים נענים באופן אמפתי לילדם ומבינים את רגשותיו (למשל מבינים שבכיו מבטא כאב, מתייחסים אליו ומנחמים אותו, ולא חושבים שהוא "בוכה סתם" ולכן מתעלמים ממנו) - הילד לומד להתייחס באופן דומה לאחרים. או כשהילדים רואים גילויי אמפתיה בין ההורים (למשל, "אני רואה שאת עייפה; אולי כדאי שאחליף אותך בהשכבת הילדה?" או "אם זה קשה לך, אתה לא חייב להגיע. אסתדר לבד, באמת") – הם הופכים לאנשים אמפתיים בעצמם.

     

    כשהורים מזהים אצל ילדם יכולות וכישורים חיוביים הם שמחים פעמיים: בשביל ילדם, שזכה מהטוב שבעולם; ובשביל עצמם, שכישרונו של ילדם מעיד במשהו על השקעתם הגדולה בו, כך הם מאמינים.

     

    הכותב הוא פסיכולוג חינוכי, מטפל משפחתי מוסמך ויועץ ארגוני. הכתבה מבוססת על ספרו החדש "הורים בטוחים בעצמם – מנהיגות הורית בגיל הרך", בהוצאת מודן. לאתר של חיים עמית לחצו כאן  





     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "בשיא הרגש: איך לפתח אמפתיה אצל ילדים"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    שלום דוקטור
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים