בתיה עוזיאל היקרה ,
ממש בסוף שנות ה-70 שירתתי בצבא עם ליאורה ,שהיתה חברתו של צחי בנך.
"צחי הבן של בתיה עוזיאל" נשמע אז בערך כמו "יאיר הבן של בניימין נתנייהו"...
סוג של מגה-סלב.פעם או פעמיים הגיע לבקר.[שירתנו רחוק מהבית].
היו גם דיבורים על חתונה.
מעניין אותי אם הפכו לזוג נשוי או שליאורה הפכה לאקסית מיתולוגית...
עליזה.

קודם כל, תכניותייך זכורות לטוב, ילדיי ואני לא החמצנו אותן.
היעדרות שעורי מלאכת היד מבית הספר היסודי היא ממש אסון. בדיוק מה שאמרת, ילדים הם יצירתיים וחלקם יהיו טובים רק בזה! זאת נקודת החוזק שלהם ואת זה שוללים מהם.
היעלמותם, כמעט לגמרי, של בתי הספר המקצועיים לחשמל, נגרות, בנייה ועוד
היא בעוכרינו!
לא כל הנוער הייטקיסט ולא כל הנוער ילמד לימודים עיוניים לבגרות מלאה.
החברה צריכה בעלי מקצוע שיוכשרו ביסודיות ויהיו מקצועיים, מיומנים וגאים במשלח ידם.

כל הכבוד לynet שהזמינו את בתיה עוזיאל.
גדלתי עליה.
חבל באמת שאין שעורי מלאכה בביה"ס, לי זה רק הוסיף.
חג שמח.

בתי הספר הפכו לבית חרושת של ציונים , שלומדים בהם רובוטים . כולם נדרשים לשנן חומר לבחינות ,שקבע משרד החינוך. במסגרת הקיצוצים ,העדיפו לקצץ בשעורי החינוך כלומר בשעורים שנתנו קצת ידע בנושאי מוסיקה , יצירה , תזונה וכ"ו .כמה חבל !! הילדים כיום לא מסוגלים לעשות כלום חוץ מלהקליד במחשב.נראה אותם מתקנים חפץ , תופרים כפתור או מכפלת ,מזהים מוסיקה תרבותית ועוד .חבל ,אפשר להחליף את שם מערכת החינוך , למערכת הלימוד .חינוך אין !! נשמה אין !! בתיה ושכמותה ,אתן חסרות מאד ! מאד!!

לא פיספתי אף תוכנית שלה.

כמה יופי וצניעות היו פעם, כמה הסתפקות במועט ומציאת היופי שבדברים הקטנים.
בתיה עוזיאל מייצגת את ישראל של פעם, הצנועה, היפה, הטובה.

איפה זה ואיפה היום.

מתגעגעים !!!!!

תפירה, ריקמה, אריגה, סריגה, כמה מיומנויות נהדרות .אם נוסיף לזה אפיה גיהוץ בישול גילוף בעץ חיתוך עץ ועבודה עם פטיש ומסמרים לא יכולה לתפוס איך שיעורי ציור מלאכה נגרות וכלכלת בית נעלמו מעולם הילדים . כמה זכרונות נעימים ולמידה לחיים היו שם. קלסר כלכלת הבית מלווה אותי עד היום. החולצה שגזרתי רקמתי ותפרתי מילאה אותי בגאוה רבה . כמוה הכרית , הצעיף,.והסוודר שסרגתי
.ציור איך גוזלים מילדים ציור ואומנות ?
לא פחות חשוב ממקצועות אחרים!!!!

לקחו מהם את מלאכת היד, לקחו מהם את האמנות , הפיסול והציור, לקחו מהם

גם את פיתוח הכתיבה יצירתית, במקום זה ממלאים לילדים

את הראש בנוסחאות מתמתיות, דוחפים להם לראש את מקצועות "הליבה", ויש חלק לא מבוטל של הילדים שממשיך להפריע, שנותנים לו ריטאלין  במקום לפתח בדיוק באותם ילדים בעייתיים את היכולת היצירתית ויכולת החשיבה .

 

בעשור האחרון מקצוע האמנות ומלאכת היד נעלמו מבתי הספר היסודיים , מהחטיבות ובוודאי מהתיכונים אלא אם מדובר בבגרות עיונית או מעשית בבית ספר ספציפי לאמנות,ומלאכת היד שזהו תחום חשוב לפיתוח מוטוריקה וחשיבה ויצירתיות כבר שנים לא נלמד בבתי הספר, גם לא היסודיים.

 

על ההורים  בישראל לדרוש החזרתם של שני התחומים האלה לבתי הספר היסודיים והחטיבות.

בתיה יקירתי, מי שצפה באדיקות בתכנית היומית בהדרכתך, כיצד להכין אין סוף יצירות ורעיונות מכל חומר אפשרי; בפשטות, בקלות וללא סדנה, וודאי ירגיש כמוני בגידה במלאכת יד לשמה לראות את "הערימות" בחנויות "מלאכת יד ויצירה" הפלסטית שצצו להן בשנים האחרונות.
שלא לדבר על מחירי הקיטים והחמרים המוכנים - רק לשלם והרבה...לקרוא ולהכין!

זה לא זה!
לקרוא את ההוראות בגוף האריזה ולהכין שטאנץ של אותה תמונה או "יצירה" בלשון המעטה, שתמצא בכל בית שני...
זו בגידה במיומנויות היסוד הבסיסיות ויכולת פיתוח רעיונות עצמיים.

הקיטים המוכנים/ הבקבוקונים היקרים לתת לכלי הפלסטיק/ קופסת קרטון או עץ מראה "מטאלי" ו/או אפקט "סדוק".
למרוח חומר כמו היה זה כד "חימר" מיליון דולר......
כל אלו גזלו מקום לתכנן ולפתח כישרונות מצויים, לתת ביטוי לדמיון לפתח רעיונות מחמרים טבעיים ו/או למחזר בהישג יד.
בעיקר - לתת ביטוי לדמיון לבחור בחמרים להוביל אותך ליצירה *שאין שנייה לה* .

אני לא מפרנסת חנויות אלה, בתחושת *בגידה* לתת ביטוי לדמיון ואת היכולת לממש אותו ביצירה לשמה, בלי לקרוא את ההוראות בגוף האריזה.

"האריזה" האמיתית קיימת בכל אחת ואחד מאיתנו בכל גיל...הציצו בתוכה "והיפגעו" להנאתכם בכייף.

לא צריך לחכות למערכת החינוך המסורבלת . ערוצי הילדים בטלוויזיה או ערוץ אחד יכולים להחזיר את התוכנית המופלאה הזו

וואו, איזו אישה מיוחדת! אילו געגועים! לא הייתי בעלת ידיים טובות במלאכת יד, אבל ההוראות הפשוטות והברורות הובילו אפילו אותי ליצירת דברים מקסימים מחומרים פשוטים. ובעיקר - לתחושת התמלאות מעצם האפשרות ליצור, לתכנן, מעין סיפוק עצום של יצירה.  הלוואי שלפחות יבנו פורמט של תכנית טלוויזיה - לא פינה של שתי דקות, ממש תכנית שתוקדש  למה שכבר אינו קיים כמעט.

היום הצעירות לא יודעות לתפור כפתור או לתפור קרע הכי קטן. ומה רע בזה לדעת לסרוג. פחות ישבו מול הטלויזיה  עם תוכניות הלא חינוכיות.

מזמן באמת לא שמענו את הכינוי המטופש הזה.
״כוהנת״,וגם ״גורו״.
דפוקים

גדלנו על רולה הערב ויצרנו ועשינו עבודות במלאכה
יש מקום להרים תוכנית לילדים בייחוד שכבר מתקרב החןפש הגדול .
איזה ערוץ ירים את הכפפה ורק ירוויח מכך.
ולך בתייה אריכות ימים על פועלך כל השנים.
דורון אברהם

נשלח מהסלולארי שלי

.