וכמובן שאינה ישראלית חופרת, מעצבנת, בהמית ועצבנית. אין כמו החופש, נישואין זה כלא שרק מסייע לאישה וגורם לגבר לרדת מכל נכסיו, להיזרק לרחוב, לרדת ברמת חייו, ולקבל תלונות שווא במשטרה על אונס. משוגע מי שמתחתן עם ישראלית. פשוט משוגע.

כבר שנתיים וחצי לא רואה ילדחם כי אני לא נותנת לו. כל החיים לא יראה אותם זה העונש שלו על זה שעזב אותי. הם שונאים אותו וככה יהיה לתמייייייייייד.ועכשיו תגיבו. ומי שיעיז לשפוט-בקרוב אצלו או אצל הבת שלו או אצלה כי רק כשעוברים סותמים תפה פתאום אין מה להגיד כי מבינים שזה קשה וכואב

בהצלחה לכל מי שעובר את זה , זו תקופה קשה שבסופה תצאו חזקים יותר .

נשלח מהסלולארי שלי

אין דברים כאלה בדיוק שאני בהתלבטות עם עצמי אם לגמור את הקשר הזה ....אחרי 4ילדים ומיליון אכזבות באה הכתבה הזאת והשלימה לי תמונה

אתה גאון

מבחינתה, נטשתי את המשפחה והרסתי לה את החיים.
מבחינתי, נפרדנו בגלל אי התאמה ואני ממשיך להיות אבא במשרה מלאה
(שנמצא עם הילד חצי שבוע, מהלל את האמא באוזניו ומשלם מה שפסק ביהמ"ש).
במקום לשקם את עצמה נשארת בבית ונאבקת בי בביהמ"ש כבר כמעט 4 שנים על כל מה שזז (וזה אחרי שקיבלה במתנה חצי דירה שלי מלפני הנישואין) ומסרבת להתגרש עד שלא אשא בכל חובותינו המשותפים (במקום חצי-חצי).

הזמן עברו כך וכך שנים מאז שהזונה הדירה אותי מכל נכסי, ונותרתי בזכות החוק הישראלי המזויין חסר כל. בינתיים עבר זמן, היא נשארה בדירה המשותפת הקטנה שהיתה לנו ואני פרחתי ושגשגתי להפליא. ה י א נותרה באותו חור.
המציאות: הכלבה הזונה נותרה לבד ואני הקמתי משפחה לתפארת עם יפהפיה מהממת, ממש מהסרטים! מה שיותר טוב מיופיה היא בן אדם מקסים. שני הילדים שלנו גדלו ופרחו שניהם התחתנו וכבר יש לי נכדים. הכלבה הזונה שזנתה ועשתה ילדים עם זרים שנואה על ידי ילדיה הרואים בה זונה מטורללת וכך נותרה לבד 44 שנים!
אשתי נקייה גוף ונפש, באה ממשפחה טובה ויודעת לאהוב ולבנות בית! הזונה פיסקה רגליים לכל עובר ושב והיום אין מי שקופץ על הסחורה העלובה שלה... היא כבר בת 65. אנחנו נהנים מחיי משפחה טובים ויפים בבית מפואר מרווח ומהודר והיא נותר כמו כלבה לבדה.
וכך המציאות והזמן הוכיחו שהפרידה ממנה שהיתה קשה מאד וכואבת התגלתה בסופו של דבר כהצלת חיים בשבילי! היא היתה בטוחה שאחרי שנתגרש יעמדו אצלה בתור... אמנם עמדו קצת אבל בעיקר כדי לזיין אותה.
היא החריבה את חייה ואני בניתי את חיי.
אם יש לך אישה רעה ואתה סובל ממנה! זרוק אותה לזבל! באמת באמת! לא כולן רעות אל תאשים את כל הנשים בגלל הנסיון הרע שהיה לך. תתחדש עם אדם מתאים, עם אישה שרוצה בית ושפחה וזרוק את הזונה לכלבים!

כבר מזמן גישת 5 שלבי האבל/פרידה לא ממש רלוונטית, כיוון שלא מדובר על "שלבים" בהם מסיימים את האחד ועוברים לאחר, אלא על מעבר בטווח רחב ומגוון יותר של רגשות. אנו יודעים שיש מעבר בין ה"שלבים" השונים, ואפשר לדלג מאחד לאחר. לדוגמא אפשר עדין לכעוס ולהתאבל, גם אחרי שלב המאבק, ואפשר מידי פעם להיות בהלם ובו זמנית, וכך להרגיש עצב ודכאון. אין כאן גרף לינארי. אבל כאשר כל מי שפותח ספר פסיכולוגיה משנות ה-60- או ה 70, עובר קורס כלשהו, ולפעמים גם זה לא, לפתע הופך ל"מטפל" אז אפשר גם להציג את הגישה המיושנת והלא רלוונטית הזו, כ"תאוריה" יישומית, על מתן קרדיט לתאורטיקן שהגה את המודל כמובן אין צורך להרחיב...

היה היה ילד קטן עם אופי רתחני.
אביו נתן לו שק מלא מסמרים ואמר לו בכל פעם שהוא מתפרץ וצועק על אנשים, הוא חייב לתקוע מסמר בגדר שמקיפה את ביתם.
ביום הראשון, תקע הילד 37 מסמרים בגדר, אך במהלך השבועות הבאים ככל שלמד לשלוט בכעסו, ירד מספר המסמרים שהוא תקע בגדר.
הוא למד שקל לו יותר לשלוט בכעסו משאר לתקוע מסמרים בגדר.
לבסוף, הגיע היום בו לא התפרץ כלל.
הוא סיפר זאת לאביו, ואביו אמר לו שעכשיו, בכל יום שחולף בו הוא לא מתפרץ ושולט בכעסו הוא צריך לשלוף מסמר אחד מן הגדר.
הימים חלפו ולבסוף הגיע הילד לאביו ואמר לו שכל המסמרים נשלפו מן הגדר.
האב אחז בידו של בנו ולקח אותו החוצה אל הגדר, ואמר לו:
"כל הכבוד בני על שלמדת לשלוט בכעסך, אבל הסתכל על נא על החורים שבגדר - הגדר כבר לעולם לא תהיה כמו שהיא היתה בהתחלה."
כשאתה אומר דברים מתוך כעס, הם משאירים צלקות בדיוק כמו החור שבגדר.
אתה יכול לתקוע סכין בגבו של אדם ולמשוך אותה החוצה בחזרה, אבל לא משנה כמה פעמים תתנצל הפצע עדיין יישאר שם.
פצע מילולי הוא גרוע בדיוק כמו פצע פיזי. זה טוב לכל המגיבים שמזדרזים לפגוע באנשים אותם אינם מכירים.

ככל שתמהר להתנתק ייטב לך! בלעדיהן העולם היה הרבה הרביותר טוב. יש להן שכל דפוק ועקום. ההגיון שלהן מהתחת! עזוב אותך מהן!

נשים ואהבה
לא הולך
יחד
!
נשים וכסף - כן
נשים ומעמד - כן
נשים וסרחון - כן
נשים וגסות רוח - כן
נשים ואהבה - לא ולא
נשים וחוצפה - כן
נשים ואגרסיביות - כן
נשים לא מבינות באהבה
נשים מבינות ברכוש
נשים מבינות בכסף
נשים מבינות בניצול
לכן במשך שנים זיינתי וזרקתי
רק הרחתי את המתנחלת אצלי
מיד סילקתי אותה לכל הרוחות
עושה כאילו מאוהבת? מיד הביתה
------
אם אתה מבין את זה
אם אתה מתנהג כך
אם אתה מזיין וזורק
אתה בטוח ומחוסן מהן
----
תתייחס אליהן כמו למחלה זמנית
שפעת זמנית, קח אקמול
ועזוב אותה לנפשה
אל תתרגל ואל תהיה נאמן לנשים
תהיה נאמן למסעדה טובה
היה נאמן ליין איכותי
טפח את עצמך
אל תטפח אותה
רהט את ביתך בטעם איכותי
התלבש איכותי
ואכול מזון איכותי
------
אל תקשור את עצמך לאחת
אם אתה ״אוהב״ נשים
אל תסתפק באחת
ראה בהן צעצועים מתחלפים
ראה בהן משחק אלקטרוני
משחק בלבד
שאחרי זמן מה יש לשדרגו
שדרג תמיד בדגמים חדישים
דגמים ישנים שלח למחסן הגרוטאות
-------
כך עשיתי עד גיל ארבעים וחמש

אם אתה רוצה לעזור למשפחה שלך , היינו ממליצים לך לחשוב להגיע לבינינו שמתמחה בתחום זה ויודעת לתת מענה נכון .. הרי הכי חשוב זה הילדים בסופו של דבר.

http://www.bnu.co.il/

after all these years you should have really moved on, but it seems you are still bitter.

האם יש לך טיפים יותר פרקטיים ממש לימים הראשונים. היו לי פרדות קשות, אבל מרגיש כאילו האחרונה קשה יותר מאי פעם. מה עושים כדי להפסיק לכעוס... ואם אין עם מי לשתף. האם נקמה זה רעיון כזה רע?

לפני ארבע וחצי שנים התחלתי קשר עם אהבת חיי, לצערי התאהבתי לחלוטין והלב גבר על הראש וכך מצאתי את עצמי בקשר ארוך טווח עם אירית מדהימה, רופאה, חכמה ומצחיקה. במרוץ השנים ראינו אחד את השנייה הרבה יחסית לנסיבות ודיברנו כל יום, שעות. עכשיו היא בדרום אפריקה, עובדת בבית חולים בכפר נידח והמחסום הטכנולוגי פגע בנו קשות. אני בו בזמן התחלתי עבודה חדשה המגבילה את היכולת שלי לקחת חופש בצורה גמישה.
הקושי הגיע לנקודה שבה היא ביקשה לעשות הפסקה של חודש במהלך אוקטובר. איך מתמודדים עם דבר כזה? איך מתמודדים עם העובדה שהבן אדם הכי קרוב אליך איתו דיברת כל הזמן על הכל פתאום לא שם בשבילך? איך עוברים בין השלבים כשמרחפת מעל הראש העובדה שהפרידה היא "זמנית"? איך לכל הרוחות מוציאים את המיטב מהמצב ולא פשוט מוותרים וסוגרים את הלב? אני בכאב בלתי פוסק ואני יודע שאני יכול לשים חומות על הרגשות שלי. אני יודע שאני יכול להיות "בסדר" עם זה, אבל אני לא יודע שאוכל להוריד את המחסומים והמגננות כשהזמן יגיע לכך. בפעם האחרונה שראינו אחד את השנייה אהבנו כל כך חזק. עדיין. אבל המרחק הנוראי ונסיבות החיים המעצבנות האלה יצרו מצב בלתי אפשרי ואני מרגיש שאני נמצא ברגע מכונן בחיים שלי בו אני מאבד את האישה הכי מדהימה שהכרתי. אין לי תשובות. רק כאב. אני לא בשוק, אני לא כועס, אני לא במאבק ואני לא מקבל. אני פשוט תקוע. רגשית, מחשבתית, ובכל צורה אחרת.

תודה רבה !!!