הטובים עובדים בגוגל ובמייקרוסופט.

פיקס פרייס מתאים לדברים שמעריכים מראש שיודעים לבצע. אחרת נגמר התקציב ואין מוצר.

הוא כתב על רכש, לוגיסטיקה, כלכלה, פרויקטים ומה לא.
כולם ממחזרים סיפורים ונושאים נדושים.
ללא תובנות חדשות, ללא כל ניתוח, שום כלום.
פשוט עסק למכירת ספרי בורקס.
ומי שלא מאמין שיבדוק את הסחורה בעצמו.

כיפת ברזל היא הצלחה?

היא אמנם מגנה עלינו היטב, והוכיחה זאת, אבל נראה שהיא גם בדרך של הקונקורד. טכנולוגיה מדהימה וכישלון כלכלי.

אף אחד לא רוצה לקנות מאיתנו את המערכת המדהימה הזו...

נשלח מהאייפד שלי

הממשל האמריקאי סירב להתיר טיסות על קוליות מעל אדמת ארה"ב ובכך חרץ את גורל הקונקורד. טיסות מפאריס ללונדון בזמן קצר זה נחמד, אבל לא מספיק מבחינה כלכלית.

ארה"ב אסרה על טיסות מעל מהירות הקול בשטחה כדי "למנע בומים על קוליים" וזה מה שהפך את המטוס לאסון כלכלי. אני מניח שלמתחרה בואינג היה מה להגיד בענין.
הדוגמה הקלאסית כמובן למוצר גרוע שהצליח כלכלית הוא ווינדוס.
מי שמשלה את עצמו שמוצר טוב יותר מבטיח הצלחה כלכלית שיקנה טייפ בטא.

הטעות העיקרית היא בהגדרה של "הצלחה". טכנולוגית שני הפרוייקטים השיגו את מטרתם, ולמרות מה שנכתב, יש ייתרון "מסחרי" לקונקורד מהסיבה שהמטוס טס במשך שנים ואלמלא הייתה אותה תאונה מצערת שבה המטוס התרסק, ספק, אפילו מבחינת עניין של יוקרה, אם היו מפסיקים להטיס אותו. יש מספיק אנשים עשירים בעולם שהיו משלמים את מחיר הכרטיס היקר כדי להיות חברים ב"מועדון הקונקורד". ואשר לכיפת ברזל, גם כאן יש הצלחה טכנולוגית מרשימה, אבל מאחר ואת ביצועי המערכת אי אפשר לשקול במדד כלכלי (עלות כל טיל היא גבוהה, ואי אפשר לדעת באמת כמה "חסך" כל יירטו מבחינה כלכלית - למרות שמבחנה מוראלית ומדינית יש לזה משמעות גדולה הרבה יותר), הרי שאי אפשר לדבר עליה בתור "הצלחה כלכלית". מה גם שהמערכת לא נמכרה לשום גורם חיצוני מעבר לזה שמימן אותה (כרגע ישראל בלבד מפעילה את המערכת הזו). אפשר להוסיף לרשימה הרבה פרוייקטים שהצליחו כמו מטוס ה F22, טנק המרכבה ועוד, שהם פיתוחים טכנולוגיים מרשימים, מוצלחים מאוד, אבל שאין להם שום ערך כלכלי מהסיבה שאף אחד לא יכול או רוצה לרכוש אותם.

בעניין "ההצלחה" יש גורמים רבים שכלל לא קשורים למאמץ הטכנולוגי עצמו, דוגמא טובה היא מטוס הלביא מול מטוס הנשר. שני מטוסים שתוכננו והורכבו בארץ. ההבדל ב"הצלחה" של שני הפרויקטים נבע אך ורק מסיבה פוליטית מדינית, ולא כפי שצויין, מסיבות ניהוליות. בעוד שמטוס הנשר נבנה בתקופה שלמדינת ישראל לא הייתה אפשרות לרכוש מטוסים אחרים, הוא "הצליח" בעוד שבתקופת הלביא, עמדה לפני המדינה חלופה זולה יותר (וגם כיפוף יד לא קטן מצד האמיקאים) שלמעשה חתמה את הגולל על הפרוייקט כולו. מצד שני, אפשר לומר שלמרות כשלון פרוטייקט הלביא, הפיתוחים הטכנולוגיים שליוו אותו הפכו להצלחה (גם בקנה מידה מסחרי). אם מדינת ישראל הייתה עומדת מול אמברגו של מכירת מטוסים באותה תקופה, מטוס הלביא היה כיום המטוס העירי של חיל האוויר, עם ניהול "בסביבת עבודה נעימה" או בלעדיה. פייסבוק הייתה בשעתה מקום עבודה מאוד לא נעים, אבל היא הצליחה להיות הרשת החברתית המובילה בעולם, למה? לא בגלל החיוך של מרק צוקרברג או הדרך שבה התייחס לחברים שלו (לשעבר).

לצערי, נאה שהכתבה נגועה בהרבה "רצון טוב" אבל באותה מידה גם בהטייה או יותר נכון בהמנעות מהסתכלות רחבה על התהליכים שמאפשרים "הצלחה" או "כישלון" שחלקם הגדול הוא בתזמון יציאת המוצר לשוק ובהרבה מזל, ולא בשום דבר אחר. חבל שכותבים המתיימרים להיות "מביני עניין" מקדמים בצורה מגמתית את התזות האישיות שלהם ולא מבצעים את עבודת המחקר שלהם בצורה אובייקטיבית תוך שהם מציגים לקורא את כל הנתונים בצורה אובייקטיבית.

נשלח מהסלולארי שלי

זו המטרה שלשמה היא יוצרה ולכן היא עומדת במטרה.

את המחיר משלמים תושבי המדינה ובעיקר תושבי הדרום שדמם הופקר , העיקר שאף מנהיג לא ייאלץ להגיע להאג...

לצערי מכיר מקרוב הרבה פרוייקטים שנולדו וכמובן גוועו בגלל החוסר ביחסי אנוש. כאשר מגייסים מהנדס לפיתוח יש לספק לו סביבה בה יפתח גם רעיונות.

לא פעם העמידה ביעדים רבעוניים גוררת תרבות של שקרים ובסופו של דבר הורסת פרוייקט: מדיניות הרבעונים "הקפיטליסטית" מאוד דומה למדיניות "החומש" הקומוניסטית - בשניהם קל מאוד להגיע לתוצאת אפס. ניתן להתגבר על המכשלה רק אם יהיה פידבק אמיתי הכולל זיהוי וטיפול מיידי בכשלים

נשלח מהסלולארי שלי

באמצע העשור הקודם עבדתי בפיתוח טכנולוגי יוצא דופן שהיום מיושם במאות אלפי מערכות תעשייתיות בעולם. הפרוייקט היה בשיטת +cost כי היה בו רכיב אלגוריתמי מאד מאד מורכב עם רמת וודאות יישומית לא ברורה עד תומה. יום אחד הופיע בחברה סמנכ"ל חדש שבא מתרבות ניהולית ממסדית וכדי לרצות את הבוסים שלו לטווח הקצר הוא פיטר ארבעה עובדים מובילים (בהם אותי) מפני שארבעתנו עמדנו להגיע בתוך פחות מחצי שנה למועד מימוש האופציות שכל אחד קיבל מהחברה. כתוצאה מביטול האופציות הללו בשל הפיטורין הוא חסך לחברה מיליון דולר ברבעון.
אבל עקב התרבות האירגונית בה הוא צמח, הוא לא הבין שהוא זרק הביתה שלושה מתוך ארבעת המפוטרים שהחזיקו 90% מהידע הנדרש להצלחת הפרוייקט.
מכיוון שפוטרנו וקיבלנו מכתבי המלצה חמים, היינו משוחררים לחלוטין מכל ההתחייבויות החוזיות לאי תחרות ושמירת סודיות.
השגנו משקיע גרמני שהיה מתחרה לחברה בה עבדנו ובתוך שמונה חודשים יצאנו לשוק עם מוצר ראשון שנמכר ב120 מליון דולר בשנה הראשונה וב350 מיליון בבכל אחת מהשנתיים שלאחר מכן. כל זה מכירה של מוצר אחד חדש!!! החברה ממנה פוטרנו נסגרה ארבע שנים לאחר שפוטרנו.

Contrary to earlier assumptions, no one is buying it because it only addresses a very specific type of threat

כיוון שהיא מאפשרת למקבלי ההחלטות לדחות פתרונות מערכתיים וארוכי טווח
זה דומה לאדם שזורקים על ביתו אבנים והוא ממגן אותו
במקום למצוא פתרון רציני יותר

גילוי נאות
עבדתי בפיתוח שלה ברפאל

בדיוק כמו כל העילגים שכותבים "טוטל לוסט" ושטויות אחרות.
ולענייננו: ניתן בהחלט להשתמש בגישת קוסט פלוס והספקים ישאפו ליעילות אם יגדירו להם מראש תקנים להוצאות ושיעור רווח (הפלוס שבשם) מוגדר. גישת fixed price מעבירה את הסיכון לספק, והוא יעשה כל שביכולתו להוריד עלויות כולל שימוש בתשומות באיכות נחותה. אלה דברים שאסור שיהיו בשום מוצר, על אחת כמה וכמה במוצר שתפקידו להגן על אנשים או במוצר שבו איכות ירודה יכולה לגרום למוות.

"ידידינו" האמריקאים הטילו וטו על מכירת כיפת ברזל לדרום קוריאה!
הם אינם רוצים שישראל תרוויח כסף לפיתוח עצמאי, מקווים למכור לקוראנים מערכת אחרת תוצרת ארה"ב או לכל הפחות לחכות שהייצור יעבור לרייטון לפי ההסכם החדש שהם סחטו מישראל במהלך "צוק איתן".

חברים....

ואם יכלו ליירט עם טיל טיפש קיים ב 50א דולר, למה פיתחו טיל חכם ב 100א דולר,
את הכשלון הסמוי הזה, משלם הציבור במיסים

רק שהקונקורד יכול היה להצליח כלכלית לולא פוליטיקה פנים אמריקאית ואילו כפהלה
תלויה בכך שינתן רשיון מכירה מארהב וגם שתהיה מדינה במצב בטחוני מאד מסויים עם כיסים די פתוחים וכרגע שניהם כנראה לא יקרו. מצד שני כפהלה תוכננה להגן על ישראל ולא להמכר אבל את זה הכותב כנראה שכח בלהט הכתיבה.

דומה היה סבסוד ממשלתי. כלומר, עשירי אנגליה וצרפת שילמו רק חצי מהמחיר האמיתי עבור טיסות בקונקורד, ואת החצי השני שילמו משלמי המסים.