לכל אורח חיים יש את היתרונות והחסרונות, וכל בחירה תביא את הפתרונות שלה אבל תיצור גם בעיות חדשות. כל זוג צריך לבחון עם עצמו, וכל אחד מבני הזוג לחוד, עם אילו בעיות הם מעדיפים להתמודד. יחסים פתוחים, כמו מונוגמיה, יכולים להיות זמניים, לפרקים שונים בזוגיות, אבל יכולים להיות גם לכל החיים, כל עוד שני בני הזוג כנים, ערים ורגישים ובוחרים ממקום מודע.

לאישה קל להשיג סקס לא מחייב.

אכן יחסים פתוחים זה ענין מורכב, יש בזה סכנות ולא מתאים לכל אחד. אך יש נשים שזה מתאים להן לא פחות מגברים, ויש גברים לא רכושניים, שונה מהגבר המומצא ע"י הכותבת...

הלואי עלי אני משתוקק לנסות את החויה הזאת אני מפנטז לראות את אשתי מתענגת עם גבר אחר ולהפך

אני מזיין כמה שאני רוצה ללא הגבלה לפעמים אני בחודש אחד ניפכש עם כמה נשים וזה תענוג החיים ולעזאזאל כל החתונות בלאט

חסר בסיס. עד לאן התדרדרה הפסיכולוגיה בימינו.

הכנסת צד שלישי למערכת יחסים מפירה את האיזון ומסיטה את מרכז הכובד. במקום זה תעשו בנג'י, תטפסו על האוורסט, שביל ישראל, אמבטיית קרח, צניחה חופשית, כדור פורח, אילוף נמר.. אהה, אילוף נמר זה דומה, כשתמצמצו הוא יטרוף אותכם

הרבה זמן שאני רואה מכרים וידידים שמאמצים את הדבר המוזר הזה שנקרא נישואין פתוחים . סופסוף מישהו שמראה לכולם כמה זה דבר רע. אין כמו נאמנות של בני זוג אוהבים שהולכים באש ובמים יחד עד הקבר

זה שני דברים סותרים ,שסופם ברור ,גירושין ופרידה ,מי שרוצה לנאוף ולהרגיש טוב שימשיך לבלבל את המוח.

הבעייה היא שכשזה מצליח אז הרבה אנשים מאבדים את הניצוץ והופכים להיות מרירים.

כל דבר שמרגש אותכם וריגש אותכם בעבר ניתן לשחזר בקלות כי דברים שריגשו אותנו בעבר לרוב עדיין ירגשו אתכם גם היום. השגרה היא האוייב של ההתרגשות ולכן צריך להתנתק ממנה בכל דרך שמהנה אותכם וליצור אווירה מרגשת. תדברו על זה ותקבעו זמן ״התנתקות מהשיגרה״ אתם מכירים אחד את השניה בדרך שרק אתם יכולים. אתם יכולים בקלות להחיות את ההתרגשות והאהבה. בהצלחה לכולם.

בשביל מה להישאר נשואים?

למרות שהכותבת מכריזה שאין פניה לבקר, נראה שזו כל המטרה בכתבה. הטענה אודות היותנו מונוגמיים מטבענו, היא דמגוגיה ותו לא. האם זה שהתחלנו ביניקה אומר שאנו מחוייבים לכך ולא יכולים להתקדם לאוכל מוצק? האם זה שהתחלנו בזחילה אומר שנידונו לזווית ראייה מצומצמת שכזו? חלק מההתפתחות התקינה של הילד כוללת גם הכללה של הרגש אותו הוא חווה כלפי האם, לדמויות חשובות אחרות בחייו. כיום אינינו מתרכזים רק באם. גם לאבא ולאחים ואף לסבים יש מקום. הפסיכולוגיה של יחסי אובייקט אמנם משליכה את הקשר הראשוני הזה לכל הקשרים העתידיים, אך אין להסיק מכך שאנו מתוכנתים לקיים קשרים זוגיים מונוגמיים. הראייה הדארוויניסטית אומרת שזרעו של הגבר נועד להיות מופץ לכל עבר ואילו האישה צריכה לשמור על הצאצא היקר מפז ולהקדיש את כל משאביה לכך. האם זוהי תפיסה מקובלת בימינו? הראייה של פרצה קוראת לגנב היא ראייה מוגבלת. מה לגבי הביטחון שמכריזים עליו ביחסים פתוחים? כשאני נמצאת ביחסים פתוחים, אני אומרת לבן זוגי שאני מאמינה שאני ההתאמה הכי טובה בשבילו. שמבין כל נפלאות העולם, אני והוא זה ההכי טוב שיש. זוהי הכרזת אמון יוצאת דופן. זהו בסיס הרבה יותר איתן לקשר מאשר ההכרזה שאתה שלי ואני שלך כי חתמנו על חוזה וזה המחיר ששילמנו. יחסים פתוחים מאירים את הבחירה להיות ביחד באור חיובי, אור של בחירה מרצון, לעומת מסגרת מונוגמית בה הביחד מרגיש כמו חובה.

אם מערכת יחסים נפתחת בהחלטה משותפת של שני בני זוג זה אומר שהצדדים לקחו את ה"סיכונים" החבויים בהחלטה. למה להסכים לבדידות המתבקשת, לקנאה הרכושנית? "אני לא מסוגל לדמיין אותה עם מישהו אחר", היא לא הרכוש שלך, אם אתם בוחרים להיות רק אחד עם השני - הרי זה מבורך ורעיון המונוגמיה כשהוא מגיע מרצון הוא מדהים. כשזה מגיע מנורמה חברתית ולא מבחירה פה מתחילה הבעיה. תקראו מחקרים, כמה אנשים בוגדים? למה לבגוד כשאפשר לעבוד על התקשורת ולמצוא פתרונות אחרים? הכי כאב לי בכתבה הזו היא דיכוי מעמד האבא במשפחה, מה תגידי על משפחה שיש בה אמא ואמא ואבא ואבא? איך זה עובד אצלך מבחינת " זוגיות"?

והוא: ניאוף!

מכיר אישה שיזמה , והם מאושרים . לאחרונה התאבדה

לא אוהב את כל הקשקשנים שלא הצליחו להחזיק מערכת יחסים במשך שנה ומצאו להם פיתרון קסם עם יחסים פתוחים.

עם תובנות של הבבא סאלי וכל מני סיסמאות קלאשתיות שחפרו לנו עליהן במשך שנים מימי הביניים

יחסים פתוחים הם דרך אחרת להגיד- 'אני לא אוהב ונשאר איתך בגלל נוחות'. אנשים שנכנסים ליחסים פתוחים הם אנשים שעושים לעצמם ולילדיהם חיים קשים. תיפרדו! ומצאו לכם פרטנרים ראויים ופנויים לגמרי!

אין סוף קשרים חיים בגלל שיש העלמת עיין מהבגידות.

כאן יש שאלה של בגידות מאוזנת יותר.

אין היום זוגיות בלי בגידה

נכון אולי הקשר שלך יתפרק, אולי מישהו מישהי יפגע, ואולי זה לא מה שחשבת, אבל לפחות חווית משהו, התרגשת, נהנת, ותוכל למות עם הידיעה שעשית מה שחשבת נכון לעשות. עדיף להצטער על מה שעשית מאשר על מה שלאצעשית.