סיריל כהן

מהו תחום המחקר המרכזי שלך?

תחום המחקר במעבדתי עוסק ב"הינדוס" תגובת מערכת החיסון, כך שהיא תדע לזהות תאים סרטניים בגוף ולהילחם בהם. המחקר משלב כמה דיסציפלינות שונות: אימונולוגיה (תורת מערכת החיסון), חקר הסרטן וכן הנדסה ותרפיה גנטית.

כיום ידוע לנו, שתאים סרטניים ותאים רגילים נבדלים ביניהם ברמה המולקולרית. על בסיס הבנה זו, פותחו שיטות מתקדמות לטיפול בסרטן (בעיקר סרטן העור), לפיהן ניתן למצוא בתוך הגידול וגרורותיו מספר קטן של תאי דם לבנים אשר נלחמים נגד הגידול. מלחמתם של תאים אלו בדרך כלל אינה מניבה תוצאות, אולם התערבות רפואית יכולה לבוא לעזרתם: מוציאים את התאים הללו החוצה, מבודדים ומרבים אותם בתנאי מעבדה, ואחר כך מחזירים אותם לגוף החולה. תהליך זה בעצם מחזק את המערכת החיסונית של החולה ויכול לגרום לנסיגת הגידול.

למרות הצלחה הולכת וגוברת של טיפולים מסוג זה בניסויים קליניים, לא תמיד ניתן למצוא או להרבות תאים שכאלה. יתרה מכך, מדובר בשיטות הדורשות תשתיות נרחבות, שלא בהכרח נמצאות בבתי החולים ולכן יישומן מוגבל למדי. האתגר שעימו מתמודד המחקר הרפואי כעת בתחום זה הוא - "אם אי אפשר למצוא את אותם התאים, אולי ניתן ליצור אותם בתנאי מעבדה?". והשאלה הנשאלת היא - "איך"?

כאן נכנסת לתמונה המעבדה שאני עומד בראשה. אנחנו יוצרים תאים שכאלה ב"פשטות" יחסית, על ידי כך שאנחנו מעבירים חלק מהמידע הגנטי (דנ"א) של תאים שמזהים סרטן (ובודדו מגופם של חולים שהגיבו בטיפולים המתוארים לעיל) לתוך תאי דם לבנים שנלקחו מגופם של חולים אשר אינם מסוגלים להלחם נגד הגידול הסרטני. בכך אנחנו מסוגלים "לתכנת מחדש" את תגובת מערכת החיסון של חולים.

לצד זה, אנו מנסים להעמיק את ידיעותינו אודות התגובה של מערכת החיסון כנגד סרטן, ומפתחים גישות לשיפור תפקוד התאים המהונדסים ועמידותם בפני הרעלים שהגידול מפריש כדי לנטרל את מערכת החיסון.

כיצד הגעת לעסוק בתחום ומה הניע אותך לכך?

מדע עניין אותי מאז ומתמיד. אני זוכר שבגיל 13 קראתי בירחון מדע פופולרי על תחום חדש בביולוגיה בשם "הנדסה גנטית", והאפשרות לתכנת מחדש את התנהגות תאי הגוף נראתה לי קוסמת ביותר. בסך הכל, גם בהסתכלות מנקודת מבטי היום - העיסוק שלנו מאוד דומה למשחק "לֶגו" ברמה המולקולרית, כאשר אנו בונים מולקולות חדשות בעזרת 20 אבני היסוד של חלבוני הגוף (חומצות אמינו).

התחלתי לעסוק בחקר מערכת החיסון במהלך לימודיי לתואר שני בתחום המחלות האוטו-אימוניות, ובתואר השלישי התרכזתי בלימוד התגובה של מערכת החיסון כנגד תאים סרטניים. לאחר מכן, במהלך השתלמות הפוסט-דוקטורט בארה"ב, פיתחתי גישות טיפוליות חדישות עבור חולי סרטן בשלב מתקדם. הגעתי לאוניברסיטת בר-אילן לפני שנתיים והקמתי מעבדה וקבוצת מחקר שמתמחה בנושאים אלה.

לצערנו, מחלת הסרטן איננה פוסחת כמעט על אף משפחה. למרות התסכול שחווים כאשר אין תמיד מענה טיפולי הולם, ישנה בכל זאת מעט נחמה בכך שקבוצות רבות, כמו קבוצת המחקר שלי, מנסות למצוא פתרון למחלה הקשה הזאת.

האם תוכל לספר לנו בשורות טובות בנוגע לריפוי סרטן?

אין ספק שחלה התקדמות משמעותית ב-20 - 30 השנים האחרונות, בנוגע לגילוי מוקדם ולהבנת המנגנונים המולקולריים הגורמים לסרטן וכן בטיפול בסוגים מסוימים של גידולים סרטניים. אחת הבעיות כאשר ניגשים לטפל בסרטן הינה העובדה שסרטן אינה מחלה אחת. ישנם קרוב ל-200 סוגים שונים של מחלות העונות להגדרת "סרטן".

הטיפולים הקונבנציונליים - הוצאה פיסית של הגידול, כימותרפיה, הקרנות וטיפולים הורמונליים - מהווים עדיין את עיקר הפתרון כנגד מחלה(ות) הסרטן, אך בעשור האחרון, "טיפולים ממוקדים", ביניהם אימונותרפיה (טיפול במחלות המבוסס על מרכיבים ממערכת החיסון) התחילו להיכנס לקליניקה: ישנם כיום מספר נוגדנים הניתנים לטיפול נגד סרטן שד וסרטני הדם (לימפומות לדוגמה). כמו כן, חלק מהשיטות שתיארתי לעיל מניבות נסיגת גידולים סרטניים בכ-30 עד 70% מחולים מתקדמים.

קיים תמיד פער (למרות שהוא הולך ומצטמצם אט אט בשנים האחרונות), בין הגילויים במעבדה לבין יישומם בקליניקה. אך לפי התוצאות של מחקרים המתנהלים בכל העולם, יש יסוד להניח שב-15 שנה הקרובות, ייכנסו למערך הטיפולי תרופות חדשות ויעילות יותר, אשר יפגעו בתאי סרטן בדיוק רב ובכך תצומצמנה תופעות הלוואי. למרות שפתרון אולטימטיבי איננו נראה לעין, עדיין אל לנו לאבד תקווה ועלינו להמשיך לחקור ולהשקיע מאמצים ומשאבים רבים למיגור המחלה.

עד כמה אנחנו קרובים ליישום קליני של מסקנות מחקריך?

כפי שנכתב לעיל, ישנו תמיד פער של כמה שנים בין עצם הגילוי במעבדה ויישומו בקליניקה. למרות זאת, במצבים מסוימים, כאשר אפסו הסיכויים, ישנם מרכזים בעולם המציעים לחולים להשתתף בניסויים קליניים. את השתלמות הפוסט-דוקטורט עברתי באחד המרכזים האלה: ה-NIH (מכוני הבריאות הלאומיים של ארה"ב).

כמה חודשים לאחר שהשתתפתי בפיתוח של גישה טיפולית חדשה המבוססת על שינוי מערכת החיסון של החולים, יישמנו אותה במספר חולים כאשר כ-13% מהם הגיבו לטיפול. זכיתי להיות חלק מצוות שפיתח את הטיפול הגנטי הראשון כנגד סרטן שהצליח ברמה הקלינית. המשכתי לפתח ולשפר שיטות כאלה וחלק מהן מיושמות כרגע בארה"ב לטיפול במלנומה (אחד הסוגים של סרטן עור).

לאחר החזרה לארץ, הקמתי צוות חוקרים השוקד על פיתוח הדור הבא של טיפולים. למרות שבשלב זה אין לנו את האפשרות לטפל בחולים כלל, אנו בקשר עם כמה מרכזים רפואיים בארץ ובעולם לקידום התחום. בשלב זה, מסקנות מחקרינו יכולות להיות מיושמות אך ורק בארה"ב. אולם אני מקווה שתוך כמה שנים תהיה בידנו האפשרות להתחיל וליישם גם בארץ טיפולים גנטיים מסוג זה נגד מחלות סרטן מסויימות. אין ספק שהדבר ידרוש משאבים מתאימים, עבודת מחקר מקיפה ושיתוף פעולה הדוק עם בתי חולים.

סרטן, כל שאת סרטנית מתחילה בתא יחיד, שמנגנון חלוקת התא שלו נפגע בגלל סיבה כלשהי, ובכל זאת עלה בידו לחמוק מהשגחת המערכת החיסונית.

כמי שעסק במחקר במסגרת ה-NIH בארה"ב, האם תוכל לספר קצת על המוסד ועל אופי העבודה המחקרית שנעשית שם?

ה-NIH, השוכן ברובו ב- Bethesda ("בית-חסד" בעברית) שבמרילנד, הינו מרכז ייחודי בעולם המשלב מדע ורפואה ברמה גבוהה. במוסד ממשלתי זה, ישנו ריכוז של מדענים חשובים שתרמו רבות להתקדמות המדע והרפואה בעשורים האחרונים. אחד היתרונות הבולטים של המקום הוא העובדה שיש ל-NIH משאבים כספיים כבירים ותשתיות מחקריות ורפואיות ללא השוואה עם שאר המקומות מסוג זה בעולם.

לצד מחקרים בסיסיים יותר, תפקיד ה-NIH הינו לקדם את הרפואה של המחר. למי שחוקר בתחום הקליני, העבודה משלבת מדע בסיסי, פיתוחים טכנולוגים חדשניים וטיפול בחולים. למרות שלא תמיד קל להתקבל לניסוי קליני, חולים אשר סובלים ממחלות שונות מגיעים מכל העולם, כולל מישראל וה- NIH מממן את טיפולם באופן מלא. גם החוקרים במוסד זה מגיעים מכל העולם, כולל מארצנו הקטנטונת. יש ב-NIH קהילת ישראליים גדולה יחסית ומגובשת, המורכבת מחוקרים צעירים מוכשרים.

"רעיון מורכב בשפה פשוטה" – ד"ר סיריל כהן מציג נקודה למחשבה:

מערכת ההגנה בגופנו (מערכת החיסון), מתבססת על זיהוי ויכולת להבדיל בין העצמי לזר (לדוגמה טפיל, וירוס או חיידק). לכן, במשך שנים רבות, לא האמינו שהגוף מסוגל לזהות תאים סרטניים - מאחר ואלו מתפתחים מתוך הגוף עצמו.

לפני כ-20 שנה חלה תפנית, כאשר הבינו שלכל תא ותא בגופנו יש תעודת זהות (מערכת סווג רקמות) אשר מוצגת לפני מערכת החיסון באופן תמידי. תעודת הזהות הזאת מורכבת מאלפי סמנים מולקולריים, אשר אחדים מהם משתנים בצורה זעירה כאשר התא הופך מנורמלי לסרטני. מתברר שמערכת החיסון מסוגלת לזהות את השינויים העדינים האלה וכאשר זה קורה, היא יכולה להרוג את התא שהשתנה.

קשה אולי לתפוש זאת, אולם תאים בעלי פוטנציאל סרטני נוצרים בתוך הגוף כל הזמן, ולרוב, מערכת החיסון מחסלת אותם בעודם מתפתחים. לפעמים, תא אחד "מצליח לברוח" ולהערים על מערכת החיסון. כך מתפתחת מלחמה בה כל אחד מהצדדים מפעיל כלי נשק מולקולריים על מנת להתגבר על הצד השני. עימות זה יכול להמשך שנים רבות ולעיתים רחוקות, מערכת החיסון מפסידה, לצערנו, בקרב. זהו השלב שבו הרפואה והמחקר נכנסים לתמונה על מנת לחסל את המחלה ולהשיב את המצב לקדמותו.

בחרתי שני ציטוטים. הראשון מלווה אותי מאז שהתחלתי לעסוק במדע:

"הביטוי המרגש ביותר במדע, היוצר ציפיות והמבשר תגליות, אינו 'אאוריקה', אלא 'זה מוזר...'" (אייזיק אסימוב).

הציטוט השני מקבל את מלוא עוצמתו ומשמעותו, לאחר שעובדים במגע ישיר עם חולים:

"וכל המקיים נפש אחת, מעלין עליו כאילו קיים עולם מלא" (הרמב"ם, עפ"י התלמוד).

יליד מרסיי (צרפת), 1975. עלה לארץ בשנת 1992 ולמד בטכניון תואר ראשון ושני בפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון ותואר שלישי בפקולטה לביולוגיה. השלים פוסט-דוקטורט במחלקה הכירורגית אונקולוגית במכוני הבריאות הלאומי של ארה"ב (NIH), במרילנד.

כיום משמש כמרצה בכיר וראש המעבדה לאימונולוגיה של סרטן ואימונותרפיה בפקולטה למדעי החיים ע"ש גודמן באונ' בר-אילן. נשוי להלית ואבא לנועה, דניאל, ליאור ויעל.

לאתר הבית של ד"ר סיריל כהן - לחצו כאן.

עורכת המדור: גלית רויכמן