שלום רב לבאי הפורום,
ברוכים הבאים אלינו. תלמידים במסגרות החינוך המיוחד מאובחנים, בדרך-כלל, במערכת החינוך. השרות הפסיכולוגי העירוני או השרות הפסיכולוגי במועצה המקומית אחראים לאבחנה, אחראים להעברה ולהפנייה - בהתאם להחלטות וועדת ההשמה המקומית. אלא שבוועדת ההשמה מסתמכים על אבחון פסיכולוגי. תלמידים שאובחנו בינקות ובילדות בעלי עיכוב התפתחותי מראים בילדות המאוחרת יותר ובבגרות ליקויי-למידה. כשיש ליקויי למידה - הערכת היכולת השכלית, כישורי הלמידה והמצב הרגשי אינה מהימנה אם היא מסתמכת על שיקלול-ממוצע במבחנים פסיכולוגיים. המערכת מקבלת אבחון הישגים שהוא אבחון דידקטי, מסתפקת בו ובהערכות - ולא במבחנים נושאי-נורמות, פעמים רבות. כך, במסגרות החינוך המיוחד, נמצאים תלמידים שהופנו לשם בגלל בעיות שהוגדרו "רגשיות", בגלל הישגים נמוכים ובגלל הפרעות התנהגות. כל אלה ביססו הגדרה של אי-התאמה למסגרת "רגילה". ילדים ונערים במסגרות מיוחדות זוכים לאבחנה פסיכיאטרית ופסיכולוגית, ואינם עוברים אבחון שיכול להראות את הכישורים האמיתיים, את היכולת, את הליקויים שמפריעים להם לממש את היכולת. אבחון לקויי-למידה צריך לעמוד בראש האבחונים, בראשית התהליך האבחוני ובבסיס האבחנה - כדי לדעת להתאים אבחון פסיכולוגי מהימן וכדי לדעת לבסס אבחנה על היכולת האמיתית ולא על שיקלול וממוצע של תחומים לקויים. הורים של תלמידים במסגרות מיוחדות פונים אלי, ואני מופתעת לשמוע ש"הם לא יודעים אם לילד יש ליקויי-למידה". לעתים קרובות ליקויי-הלמידה האקדמיים והחברתיים הם אלה שגרמו להיותו תלמיד בחינוך המיוחד, שלא אובחן בהתאם.

בברכה,

ד"ר נויה ספקטור
מאבחנת מומחית
דוקטור לפסיכולוגיה חינוכית-חינוך מיוחד