בתגובה ל: אז כן, אנחנו יהודים גאים, ואנחנו לא כמו כל הגויים. - נדב
================================================
כי אם אתה חילוני ואינך שומר מצוות, קשה לי להבין מדוע המילה "גוי" הופיע בתגובתך הקצרה 5 פעמים?
אני לא מבין למה חילונים משתמשים במילה הבזויה הזאת, ולאיזו מטרה בדיוק? מילא שומרי מצוות, ששנאת הזרים נמצאת בילד-אין בתוך הדת שלהם, והם מחוייבים לפי ההלכה לשנוא כל מי שאיננו נכלל בשבט שלהם.
אבל חילונים?
"יהודים הם לא כמו כל הגויים". אוקיי, וצרפתים הם לא כמו כל הלא צרפתים, ואיטלקים הם לא כמו כל הלא איטלקים, והסינים הם לא כמו כל הלא סינים. אבל מה בכך? זאת עובדה ברורה מאליה, ואין על כך וויכוח.
אבל למה צריך להמציא מילה מיוחדת שתתאר את כל ה"לא יהודים" (ועד כמה שאני יודע, לאף אחד חוץ מהיהודים אין מילה מיוחדת שמתארת את כל מי שלא שייך אליהם, אולי חוץ מאיזה כמה שבטים פראיים פה ושם), ולמה צריך להמשיך לנפנף בה יומם ולילה כל אימת שמישהו מנסה להפטר מהסתירה הפנימית של "יהודי חילוני" ולהשיל מעליו את הזהות הגלותית, ולנסות לראות את עצמו חלק מהעולם המערבי המודרני, ישר קופצים עליו כל "היהודים הגאים" ושואלים "אז במה אתה יהודי? איך אתה שונה מהגויים?". ואין דבר בזוי מזה, זאת הגלותיות בהתגלמותה.

וזה סימפטום ברור של רגשי נחיתות קיצוניים. וזאת ממש לא גאווה לאומית כמו שניסית להציג, זה בדיוק להפך. זה שאנחנו כל יום מזכירים לעצמנו שאנחנו לא כמו כולם, איך שאנחנו נכנסים לפאניקה כל אימת ש"יהודי" מנסה לאמץ זהות לאומית אחרת, החרדה שאוחזת בנו כאשר מישהו מעז "להתבולל" (למרות שאנחנו קוראים לעצמנו חילונים), זה סמפטום לא רק לשנאת זרים קיצונית שלא לאמר גזענות (ראה ערך עובדים זרים), אלא לרגשי נחיתות עצמית וחוסר בטחון במה שאנחנו. החילונים מבינים בצורה לא מודעת שהזהות שלהם בנויה על סתירה פנימית. הם קוראים לעצמם חילונים, אבל משום מה נצמדים בכל הכוח להלכה ולפולחנים הדתיים. הם מבינים שאם הם יוותרו עליהם, לא ישאר דבר מהזהות שלהם.
אבל כל המדינה "הציונית-יהודית" בנויה על הפרדיגמה הזאת שאנחנו באנו לכאן וגזלנו אדמות, גירשנו את תושביהן, הקמנו מדינה שהיא קוץ בתחת לכל הסביבה, רק כי אנחנו "שונים מהגויים" ויש לנו זכות מיוחדת שהיא ממש מיסטית לגור כאן רק כי "נולדנו לאמא יהודיה". אבל כשאנחנו מתחילים להבין שההזיה הציונית-יהודית-חילונית היא לא יותר מהזיה, ולכן אין לנו באמת מה לחפש כאן, אז אנחנו נתקפים כזאת חרדה וכזה דיסוננס, שלא נשארת ברירה אלה להכנס למצב של התגוננות קיצונית, קנאות כמעט דתית, והתקפה על כל מי שמעז לערער על הפרדיגמה השולטת.
ומה שמתקבל בסוף זה שמדינת ישראל היא לא ממש מדינה אלא יותר גטו של יהודים גלותיים , ששונאים את כל העולם ואמא שלו, ומתים להתנקם בכולם על הכל (מעין טיפוס ה"עבד" של ניטשה). וזאת לא רק הפרשנות הפסאודו פסיכולוגית האישית שלי. אני זוכר לדוגמה שקראתי פעם ראיון עם איזה מפקד שהשתתף במבצע עופרת יצוקה. בין היתר הוא סיפר איך שבמשרד שלו תלויה התמונה הידועה מהשואה של הילד הקטן עם הטלאי הצהוב, שמרים ידיים כשחיילים מכוונים אליו את הרובים שלהם. הוא הסביר את זה בכך שהתמונה נועדה להזכיר לו את זה שאנחנו חייבים לשמר את התכונות שאנחנו מיעוט נרדף, ולהעביר לילדים שלנו את המחשבה הזאת (שזה ציטוט כמעט מדויק, אני יכול להביא את המקור אם מישהו רוצה). אמר המפקד של "הצבא הכי חזק במזרח התיכון", שכרגע נמצא בפוזיציה של אותם הקלגסים מהמאה שעברה שמהם הוא כה פוחד, ואפילו לא רואה את האירוניה הברורה מאליה.
שמעתי גם בכל מיני דיונים לא פעם, אנשים שאומרים דברים ברוח הזאת "אז אם אתה לא יהודי, מה יש לך לחפש כאן? למה שלא תעבור לגור בשוודיה?" אה, בעצם היה דבר כזה אפילו בפורום הזה.
הקטע המצחיק הוא שאנשים אפילו לא מנסים לחשוב על האפשרות התאורטית שאולי אין באמת דבר כזה של להיות יהודי ללא הדת- כלומר גם אם מישהו מבין את זה, וזאת האמת, הוא חייב לשקר לעצמו ולהעמיד פנים כאילו הוא באמת יישות מיוחדת בשם "יהודי" שמתוקף איזו זכות מיסטית הוא חייב לגור דווקא על פיסת האדמה הספציפית הזאת מכל שאר המקומות על כדור הארץ. כלומר זה ככה לא כי זה נכון עובדתית, אלא כי אחרת הייתה טעות להקים כאן מדינה. אבל במקום להודות בטעות, עדיף להמשיך לחיות בשקר עצמי! מנפלאות הפסיכולוגיה האנושית.
מה שנקרא להעמיד את העגלה לפני הסוס, או לסמן מטרות מסביב לחיצים...