63. עדיפה צביעות
יהודי , |
ראשון לציון |
|
(22.11.03) |
עצוב לראות את אריה אלדד נאבק על דעות העבר בעוד רוחות העתיד כבר כילו, כמעט, כל חלקה טובה בימין האידאולוגי ומאיימות על מפעל ההתנחלות הקרוב ללב כולנו וללבו של אלדד מעט יותר.
באופן מסורתי מסרב הימין לקבל, באופן פומבי בלבד אגב, את העובדה שאנשי שמאל נוטלים חלק ביישום האידאולוגיה הימנית המסורתית. הפיתרון לדיסונס הפומבי הנ"ל נעוץ בביטויים מהסוג בו השתמש אלדד ונחזיקים אמירות מסוג "אין איש מפקפק בניחושתם ובזכויותיהם בעבר..." ומיד ממשיכים בנימוקים סמי לוגיים ובכלל לא עיקביים מדוע אנשים אלה כיום הינם "נטולי חשיבות" ומדוע אין להאזין לקריאותיהם באשר הן על הצורך המיידי בשינוי המציאות הקשה של המשך ההתנחלויות ובצידו השני של אותו מטבע המשך הכיבוש וההתאכזרות לעם אחר.
קשה לאלדד לסתור את טענותיהם מלבד השימוש, הדמגוגי יש לומר, בטיעון לפיו כניסתם של מיליונים ל"פלשתין" תזיק למדינת ישראל.
למרבה הצער במציאות בה אנו חיים לא יטרח איש, בטח לא האיש הבוחר (להבדיל מהאיש החושב) לשאול עצמו מה יום מיומיים, האין אנו מוקפים כיום במאות מיליוני מוסלמים שאינם חפצים בטובתנו ?
האם שינוי דמוגרפי תוך מוסלמי משנה את מצבנו הבטחוני לרעה ?
כלום נוכחותם של גורמים מתונים הבאים לבנות ולעשות לארצם הפלשתינית בהכרח תפגע בסיכויי לדו קיום בין שתי המדינות ?
האם תהליך של שיקום פלשתין אחרי עשורים של כיבוש נוגד את האינטרס הישראלי ?
בדיוק באופן זה מתחזק הימין, כאן באמצעות אלדד, את קהל תומכיו. מחד גיסא מתן הסבר לדיסוננס של עובדת קיומו של "לוחם שמאלני" ומאידך גיסא השתקת דעות הצד שכנגד באמצעות טיעונים דמגוגיים שסתירתם מחייבת השקעה בסיסית של זמן מחשבה על ידי האדם הבוחר. זמן שאותו יודע אלדד יפה מאוד, הוא לעולם איננו משקיע.
באשר לטיעון לפיו ראשי השב"כ צבועים שכן לא אמרו אז את מה שהם אומרים היום ניכר כי אלדד שולל על הסף כל אפשרות של שינוי עמדתם במהלך תפקידם או לאחריו. הדבר אינו מפליא כלל ועיקר שכן הוא מגיע מפיו של נושא דעות העבר כאמור.
מכל מקום, גם אם היו פני הדברים כטענתו של אלדד, שהיא כאמור אפשרות אחת מיני רבות, אזי עדיין עדיפה צביעות אז על פני צביעות היום.
ובהערת שוליים לדברי לונדון אציין כי מנהיגי הימין הרבה יותר חכמים מכפי שהוא מחזיק מהם. הסיבה לאי התגובה למאמר היא מפני שהוא בבחינת מים מתחת לגשר. מנהיגי הימין יודעים כי האיש הבוחר לא קורא ולא יקרא את המאמר. הוא ימשיך לסמוך על מנהיגיו ועל הגיגיהם. די לו בתחושה שאדם אינטיליגנט כאלדד, אולמר ושטייניץ ימצאו במחנהו על מנת לומר לעצמו "זה בסדר, הם בטוח יודעים מה הם עושים".
אני יודע.
הייתי שם.
|