כואבים את כאבם של בני משפחתו זוכרים ונזכרים בילד היפה ויפה הנפש שלכם. על הבחור המקסים הזה, מכתביו המרגשים, הפתקאות הקטנות שהיה רושם לעצמו, על המצויינות שדרש מעצמו, ניתן ללמוד באתר שהוקם לזכרו. erez-idan.co.il בחור כזה לא שוכחים.

שלושת תלמידי הראלי שנרצחו בקו 37 ב5 במרץ 2003. נזכור ולעולם לא נשכח אתכם יהיי זכרכם ברוך. מחר בטקס יום הזיכרון בבית בירם, נצעד בשבילכם... תלמידי כיתות ט'- י"ב. לעולם לא נשכח אתכם.

יהי זכרם ברוך

מלחמת לבנון.. ביירות הארורה. וג'קי סבן מגדוד 50איננו כבר 23 שנה. יהי זכרו ברוך

איש מתוק וגשש נהדר.. בחור בדואי נפלא שנפל בלבנון אוקטובר 1985.זוכר אותך בגעגועים

אייל נפל במלחמת ההתשה בשרותו כחייל בחיל הקשר במוצב בקוו בר-לב שעל גדות התעלה. בן 19 היה בנופלו, חלל ראשון מבני קיבוץ לוחמי הגיטאות. דווקא הוא, שהיה כל-כך אנטי גיבור, שהתקשה לשאת את הישיבה במוצבי התעלה, שנפשו הרגישה חיפשה אהבה, ושכתב שירים בסתר, דווקא הוא נפל בנסיבות שזיכוהו להזכר לעד בקרב גיבורי ארצנו. אייל היה ילד מיוחד בקיבוץ: היו לו שני זוגות הורים: ההורים הביולוגיים - צביה ודב דרורי ממוצא עלית, אשר לא יכלו לגדלו בשל מחלתה של האם, וההורים אשר גידלוהו כבן - רחל''קה ופייב'קה סוירסקי, חברי הקיבוץ. וכך, בנופלו, הותיר שני זוגות הורים ושתי אחיות שכולות. אייל היה ידידי בקבוצת הילדים בקיבוץ, ואף כתב לי מכתבים מהצבא. הוא לא הלך, כמרבית חבריו, לתפקיד קרבי, אבל דווקא הוא נשלח לאזור החם ביותר באותה תקופה, ושם סיים את חייו הקצרים. חיוכו הצחור, תלתליו השחורים ועיניו הירוקות ישארו בזכרוננו לעד.

שנה שלמה לא הלכתי לראות אפילו את המצבה...כאילו שהכחשתי שהיא כבר לא תיהיה בחנות לבני נשים בבלפור...רק אתמול בערב נפל לי האסימון. אותה חיילת יחדיה שנהרגה בפיגוע בתחנה המרכזית בת"א שכולם לא הפסיקו ללחשש כשראו את התמונה שלה בעיתון "וואו איזה ילדה יפה - חבל..." היא הלכה לעולמה...יותר נכון, הוליכו אותה. אני אלך לראות היכן היא גרה עכשיו...אבל לא מחר,גם לא מחרתיים... אני אלך,אבל לא בזמן הקרוב...קצת קשה יהיה ליראות מצבה במקום אותה...את מעיין. אני אסתפק בהצצה באתר ההנצחה שהקימו לה כמו שאני עושה מדי פעם,אבל אם אני אלך לאיפה שהיא גרה עכשיו,זה יהיה אמיתי מדי. לא היום,לא מחר... אבל אני אלך בלי נדר... אולי.

ניר שלנו כבר לא איתנו 3 שנים, 3 שנים של עצב. את החיוך שלו לא נשכח כי תמיד אהב לצחוק ואת העיניים הירוקות שהביטו בנו לפני שהוא יצא מהבית והחיבוק שנתן לכולם לא נשכח, חייל צה"ל שכולם אהבו, ילד טוב שתמיד אהב לעזור לכולם ואף פעם לא אמר לא. בסך הכל הוא יצא לבלות ומאז לא חזר רק התמונות והזיכרון נשארו לנו . ניר - אתה בליבנו תישאר לעד. כל יום שעובר הגעגוע רק מתגבר . יהי זכרך ברוך

אני איתכם בלב אמנם זה יום אחד, אבל תאמינו לי אני איתכם,כואבת איתכם, יום יום במאבק היומיומי והמתיש להמשיך הלאה תנחומיי לכולם כי לתנחומים אין זמן כמו שלאבל ולצער אין :(

הייתי ילדה שמבשילה לנערה, ההורמונים החלו להנץ כשהצנחן היפה ובהיר העיניים היה מגיע לחופשה. הוא לא ראה אותי ממטר. הייתי ילדונת רזה שישבה על המדרגות ובהתה בו בעיניים של תום נעורים. הנעליים החומות, מאובקות מאבק שהגיע מאי שם, המדים המיוזעים והעיניים הבוערות. תמיד החסיר לבי פעימה כשראיתי אותו. הוא אף פעם לא ידע. לא שם לב שאני קיימת אפילו. מדי פעם הייתי זוכה לאיזו צביטה אבהית בלחי או סתם חיוך מזדמן. זה היה מספיק. זה היה הכל. את הבוקר הנורא מכל בו הגיעה שיחת הטלפון הנוראית לא אשכח לעולם. גם לא את הרגע בו חזרתי מבית הספר ובדרך הביתה, בחנות המכולת היו תלויים עיתונים על גבי אטבי כביסה. כמו שהיו תולים את העיתונים פעם. ושם, בתוך מסגרת שחורה, ביחד עם עוד 13 חללים אחרים שנפלו על שיא החרמון, הייתה התמונה שלו. בדיוק כפי שזכרתי אותו. מביט קדימה, מבט נחוש, עיניים קצת מכווצות. עם מצח גבוה ויפה. הוא נשאר תמיד יפה בעיניי. מחר, יום הזיכרון, אנו עולים כמדי שנה לקברו. רק שהשנה אני חושבת שיהיה לי קשה מאי פעם. אבישי היה בן 20 במותו. מחר, שני הבנים שלי, חיילים בגולני, הולכים להצדיע לקברו. מיקי שלי, בן 20...

תמיד נזכור אותך בלבינו. החברים מבית ספר מגד רעננה. תנחומים לפרופ' דגני ממכון אטוטכרטוגראפיה.

אלוהים לוקח את הטובים ביותר והפך אותך למלאך שרואה אותנו ואנחנו לא אותו, תמיד תהיה בליבנו! אוהבים אותך!

צביקה נרצח בפיגוע בצומת מגידו ביום 5/6/2002 יהי זכרו ברוך.

חברים מפקדים לזכרם של סא'ל אמיר מיטל ז'לנהרג 12.1988 וסא'ל נהרג באסון המסוקים 2.1997 יהיה זכרם ברוך

יעקוב היקר!! יעקוב ואני שרתנו יחד בגנמ"מ 947 בקלה סיטי. אני זוכר שהתחלנו את מסלול השיחרור מצה"ל ביחד ומאוד הייתי גאה בך לשמוע שהחלתת לצאת לקצונה בסוף השרות הצבאי שלך. אני רוצא לספר לך 2 דברים פצו אחי!! 1. עד היום אני מחזיק בתוך החוגר שלי (18 שנה) את התמונה שלך. 2. דהרתי לרמב"ם איך ששמעתי כי אתה שם .רק רציתי שתדע אח שלי שאני הייתי שם בשבילך אבל אתה לא חיכית לי . סלח לי שאחרתי ב-5 דקות פצו. כל חיי אני זוכר את ה-5 דקות האלה, רק 5 דקות איחור שלא הספקתי להיפרד ממך אח בדם שלי לעולם לא אשכך אותך.........רפי לוונט(וולקן)

נהרג בעת מילוי תפקידו 15.8.1987

היה לי חבר מכתה ב שמו שי גרין גדלנו ביחד ולפני מספר שנים נהרג במילואים בשיריון אני כל הזמן חולם עליו וזכרו בליבי לעד שי זיכרונך לברכה!!!!

8 שנים בלעדיו אתר המוקדש לזכרו http://planet.nana.co.il/kobi73/

היית תלמיד שלי. חיוך תמידי וצחוק מתגלגל . והעיקר- לב זהב. לא היה בי הכח לבוא ונחם כששמעתי שנהרגת. היה לי קשה להאמין שלעולם לא נזכה לראותך שוב. אין ניחומים. ת.נ.צ.ב.ה

צביקה יליד חדרה נרצח בפיגוע הנפשע בצומת מגידו ביום 5/6/2002 הארור. נזכור אותך לעד.

סיפורך נגע לליבי והאיר זווית שלא הייתי מודע לה.

כל הקלישאות שרק נכתבו אי פעם היו נכונות: מלך הבנות, מלך השכבה, כוכב במגמת תיאטרון ובהצגות סוף השנה, הילד שעשה הכי הרבה צרות למורים אבל גם הם התאהבו בו אחת אחת. יניב הצטרף ליחידת לוכדי עריקים במשטרה הצבאית ונהרג בתאונת דרכים. הרצליה כולה בכתה עליו וגן הוקם לזכרו. יהי זכרו ברוך, החברים מתיכון הראשונים

רונן רייכל ז"ל היה החבר שלי....חבר כזה שלא שוכחים ......גם כשאתה כבר כמעט בן 40 , הוא רונן חבר שלי רק בן 20 ,צעיר,יפה,חזק,תוסס,אוהב,צוחק..נהנה מהחיים. כך רונן חבר שלי היה רוצה שנזכור אותו,שנזכור אותו ונמשיך........ רונן נהרג בקרב עם מחבל בגבול עם ירדן ב-28.1.1986 יהי זכרך ברוך !!!

הלוואי ויכולתי לעשות משהו להקל מכאבך היה חזק אור היה חזק

תלמידתי עליזה מלכה ז"ל נרצחה בדרכה לביתה בקיבוץ מירב שעל הגלבוע לפני 4 שנים. עליזה - כשמה כן הייתה תמיד מלאת שמחת חיים ואופטימיות , הרבה כוח רצון ותקוות לעתיד. לצערנו, לא הצליחה עליזה להגשים את כולן אולם בחייה הקצרים הספיקה להאיר ולשמח לבבות רבים. יהי זכרה ברוך ונשמתה תצרר בצרור החיים. יעל

פניך באותו בוקר שטוף השמש מחייך עם גומות החן הידועות שלך חרוטות בזכרוני לנצח.

אני בוכה, ואנחנו בוכים ! ומה נאמר? ומה יש להגיד? ואם נאמר: "נוח על משכבך בשלום" זה יעזור? נאמר: האלוהים יקום דמך !! כי אין לנו מילים אחרות. כי אין נחמה למשפחה, אין נחמה לחברים ובטח אין נחמה לאלה שלא יכלו להציל אותך !! אנו מבקשים רק כי תסלח לנו !!!!!!

ששה חניכים הייתם ביחד בשבט מעט אבל עם הרבה איכויות גדלתם יחד מגיל קטן עברתם יחד את השנים היפות האלו אריאל עם חיוכו הביישני ועם החברות האמיתית ואביעד שתמיד היה במקום שצריך אותו עם קור הרוח והשקט הנפשי ואפילו נפילתכם כרוכה יחד אביעד שהיה הצלע השישית ונאבק על חייו לאחר התהפכות הנגמ"ש עד שהוכרע בפסח ראשון ואריאל הדגלן שנפגע מהרתק בפסח שני נטמנתם יחד אחד ליד השני שלא תפרדו לנצח אותנו השארתם פה עם הזכרונות והעצב עם הגעגועים ותחושת אין אונים את מעט השנים שזכיתי להיות במחיצתכם אקח עמי לעד שבט שלם בין החומות נשאר עם לב שבור אך אין דבר יותר שלם מלב שבור כל החניכים שהיו לי עוברים לי בראש עכשיו אביעד ז"ל אריאל ז"ל איתי ואיתיאל עידו ואליצור אוהב ומתגעגע תמיד שחר סיביליה