גם ככה זה מאוד קשה לקריאה, כל השגיאות בעברית במאתיים העמודים האחרונים לא עוזרות. זה כאילו הוצאת בבל החליטה להפסיק את המגיהה באמצע עבודתה. בושה

נדמה לי שהמלל העודף והגיגיות היתר נועדו להתחנף בדיוק לפלח השוק הזה. והמבין יבין.

כל הבבקרים הפחדנים התרשמו מהגודל, מהמאסה, מייחסי הציבור, ולא אמרו את האמת הפשוטה:הספר הזה הוא קטסטרופה. קשקוש פוסטמודרני חסר אמת, חסר ליבידו, מלא בהבלים, לא ערוך, לא רציני. פשוט מבטא בוז עמוק כלפי הקורא וכמו אומר לו:אתה תקרא כל דבר שאני אכתוב. אז הנה, לא. וכל הכבוד למאיה פלדמן. את תהיי עוד כמה שנים המבקרת הגדולה מכולן.

הוא מנסה לכתוש בטרחנות רבה את המלל האינסופי של הספרות דהיום, את הריקנות שבה, את היעדר החוכמה. אבל הוא עצמו תוצר מובהק של "מצב הספרות" של היום. בורשטיין מתרפק על עצמו שוב שוב. הוא מאוהב בהגיגים שלו, בקולמוס האינסופי שלו, שפולט גם פנינים, גם אבק. כדורים של אבק. מי אינו זוכר את ההתפעמות שלו לנוכח ספרה של שרה שילה, שום גמדים. "תחזיקו אותי, אני נופל מתענוג. אני נדהם.", הוא הקיא על הנייר שוב שוב כמה הוא נפעם. המטרה? לא לספר על הרומן, אלא להפגין כמה ה ו א (בורשטין) יודע לכתוב ביקורות!! ווואאאו!!! ואיזו במה נותן לו ידידו הטוב, העורך הצעיר והחביב של מוסף ספרים של הארץ! ובכן, אויר חם, בלון מתרומם, בוםםם, קרעים. אין בלון.

אהבתי מאד את אבנר ברנר, אבל הרוצחים פשוט מאכזב (וארוך).... חבל...

אני גם השתעממתי מאבנר ברנר. אבל כל הכבוד למבקרת שניתחה את הספר ברצינות כל-כך גדולה, היתה הוגנת, מאד לא מרושעת, ועדיין פסקה פסיקה חד משמעית שהספר ,למרות הפוטנציאל, לא עובד. ומה ששבה את ליבי זה שראו שחבל לה עליו.

מאוד חסר שבכותרת לא מצויין שם הספר המבוקר, אלא רק מוטו מהמאמר. האמור כמובן, לכל הביקורת. תודה

ושוב בקשה - לציין בכותרת את שם הספר המבוקר. זה מאוד חסר!!!!

הקורא, שבמאה העמודים הראשונים נדמה לו שהושלך אל תוך התוף המהביל של מכונת כביסה

מעריצה את הכשרון הענק הזה. אבנר ברנר היה מסטרפיס חד פעמי בתולדות הספרות העברית מאז גנסין. בכלל התחלתי לאהוב את מנדלי ואת גנסין ואת ברנר מאז שקראתי את דרור, ספר ששינה את חיי ללא הכר, בזכותו גיליתי את האני האמתי שלי. הרוצחים ספר קשה לקריאה אבל שווה. דרור לא כותב לקהל הרחב אלא רק לאלה שנכנסים עמוק לתוך הכתיבה שלו. ושווה. עם הרוצחים גיליתי את כל מורכבותה של הספרות האירופית. התחלתי להבין את הרלוונטיות של קפקא ושל בורחס לחיים שלי.

התפעלתי בכל גופי

יש סיפור, פשוט קשה לזהות אותו בין כל המלל והקישקושים שיכלו לפרנס עוד שלושה ספרים. אצלינו בקריות חושבים שספרים צריכים לערוך מי שיודעים לערוך ולא נערות קלקר. אולי אם שמעון אדף היה עורך את הספר הזה הוא היה נראה אחרת.

מתערבים שבשנה הבאה יהיה מועמד לפרס ספיר

הכותרת, המשנה והכיתוב לתמונה - או יותר נכון השילוב של שלושתם - לא ממש משקפים את הטיעונים המורכבים והמעניינים של מאיה פלדמן. חבל

אין שום טעם להוסיף עכשיו דברי הלל על בורשטיין או לספר איך הספר ריגש/ סיחרר/ טילטל/ לימד אותכם ספרות אמיתית מהי. הקוראים לא טיפשים. הספר לא ערוך ולא רציני, זה כבר די ידוע לקהל קוראי הספרים. ולכן לא קונים אותו. חבל לשרוף עכשיו עשרים תגובות מ"טעם", כולם יודעים בדיוק מאיפה הם באות. וזה לא מוסיף כבוד לסופר ולמבקר. שהוא לעניות דעתי הלא קובעת בחור מוכשר שכתב ספר לא טוב. קורה. זה לא סוף העולם. קצת פרופורציות חברים.

אין לך מה להתרגש כל כך מזה שהמבקרת "הגדולה" היטיבה לקלוע לתחושותיך, הרי עזרת לה לכוון.

סליחה על הקטנוניות אך הביטוי הוא "עשיר כקורח" ולא "ככורח". הכוונה היא לקורח, ההוא מהתנ"ך. יש ספר כזה.

"יושבים שעות בבתי קפה שלכם ומתכננים את מי לדפוק. מקנאים במקבלי הפרסים ומייחלים למותם...אחד חושב שהוא נביא השני משיח...שביעי פנטזיות אונס של קטינות (!!!) ...העשירי מתנהג כאילו הוא הממונה על הטיהורים בקג"ב, מבוקר ועד ערב ממיין את הסופרים והמשוררים. הוא בעדי?? הוא נגדי??הוא בעד מישהו שנגדי?הוא לא נגד מישהו שאני לא בעדו? " זה מעמוד 588 ב"רוצחים". אני קראתי. חבל שהחברים של מר בורשטיין חוטאים בדיוק במה שעליו הוא כותב. אולי עדיף, סופר יקר, שתעסיק את חבריך בכתיבת תגובות במקום לתת להם לערוך לך ספרים. תאמין לי, חברים זה לא הכל בחיים.

אבל עוד לא יצא לי. אני גר קצת רחוק. תודה שאתם מייחסים לי השפעה כזו גדולה עליה. רכשתי את ספר זה בעקבות ביקורת בהארץ, ומה לעשות לא אהבתי. לא מצא חן בעיני. אולי אני לא מבין. אולי אני לא איש ספרות. אבל אני קורא קצת ספרים ויודע וקצת יודע להבדיל בין שרלטנות ורצינות. אם הגברת פלדמן באמת מושפעת מדעתי, שכאמור באה בעקבות הביקורת שלה, הרי שזה מוזר. קצת קשה להשפיע על משהו שכבר נכתב, לא? בכל מקרה גברת פלדמן מוזמנת לשמוע את דעתי המלומדת על ספרים שאני קורא. ואשמח אגב לקבל ספרים חינם, ובכלל אולי להיות מבקר ספרות. מה, אני לא כותב יפה? ואני חי בתחושה שיש כאן מגיבים קצת פארנואידים. העולם הוא לא רק הביצה שלכם חברה. יש גם אנשים אמיתים שקונים וקוראים ספרים. ותתפלאו: יש להם דעות עצמאיות.

ממעקב אחר רשימותיה של הגב' מאיה פלדמן (מאין נחתה עלינו בדיוק? מה הכשרתה, השכלתה ומי שמה? אשמח לקבל תשובה מתישהו) מצטיירת הפרסונה הבאה: וואו, מאיה המפחידה! הופה, מאיה הזועמת בדרכים! אמא'לה, מאיה שלא אוהבת כלום ודבר לא נאה לה!!!!! היא פסלה בשאט נפש תרגום מעודן מצרפתית של חגית בת עדה המחוננת, הקיאה על תרגום של שרה פרידמן ל"הר ברוקבק", שטמה את אסף גברון ואפילו גערה בעורכו על שהסכים בכלל לעבוד עם האיש, איך הוא מעז, הרי מאיה לא אוהבת, מאיה נגד, מאיה אמרה נו נו נו. היא נחרצת ואלימה, בוטה והולכת על פוזת ה"מאיה אומרת מה בראש שלה ולא מפחדת מאף אחד", ובביקורת הזאת גם על מעשה קרן מור א-לה "קצרים": אוי אוי אוי, אני נורא מסכנה, ממש התעייפתי, אוי אוי אוי נעצמו לי העיניים והיה ממש מתיש, אוי אוי אוי באתי להתפנן ולהסתלבט ולמעשה מצאתי את עצמי עובדת קשה תמורת חופן השקלים שמשלמים לי. נשבר הלב! יהודים, בקשו רחמים על מאיה חסרת הרחמים. מה היא רוצה מחיינו? איך היא לא מתביישת להשפריץ שנאה לכל עבר ולטרחן באבחנות ילדותיות, ששורתן התחתונה לעד היא "מאיה פלדמן יותר חכמה מכולם ויותר טובה מכל הזבל שמגישים לה לנתח לפרנסתה". מרירות זה מגעיל, בעיקר כשהיא מגובה בחוסר כשרון מבהיל, ויותר מקורטוב נקמנות אקדוחנית זולה. תנוחי, חמודה, ואנא עשי טובה, טהרי את האוויר וצאי לפנסיה מוקדמת, לטובת כולם. אריאנה מלמד כבר לא תהיי.

קוראים יקרים המלחמה הזאת מגוחכת. שהסופרים יכתבו, המבקרים יבקרו ושהחברים יתמכו בבית הקפה, על הפוך עם קצף או יתמכו ואחר כך, מאחורי הגב ילכלכו, יצחקקו, ילעגו לסופרים, למבקרים, לחברים. מיקו, השתקנית, כוכי. פעם סגרו חשבון במכות, ברחוב שינקין, היום מלהגים מעל דפי האינטרנט. בסופו של יום יעטפו עם כולכם את הדגים הווירטואלים והם יסריחו, ממש כמו דפי העיתונים בפחי הזבל. אז שהסופרים יכתבו, המבקרים יבקרו והחברים יתמכו בבתי הקפה. לי אין חברים, אני הולכת לישון!