איזה כתבה מעצבנת!!! אנחנו 4 אחיות, שכל אחת יצאה "מוצלחת" (תארים באוניברסיטה ועבודה מצליחה, נישואים טובים עם בני זוג, ילדים נהדרים, משפחות חמות ואוהבות) וזאת ללא דמות אב תומכת. למעשה, כל ילדותינו ובגרותינו אבא היה רק דמות רקע ולא נחשב כלל לגורם משפיע על כמעט שום תהליך בחיינו. מספיק כבר עם כתבות שטחיות ומחקרים לא רציניים.

וואו איך לא הבנתי את זה עד עכשיו פשוט פקחתם לעולם את העינים אתם פשוט מבריקים תודה תודה תודה ושוב תודה

הכעס שלך עליו ממש נוטף מתגובתך...

3 ילדי יש יחס טוב עם בעלי וגם איתי חשוב מאוד.

לו חום ואהבה ובטחון עצמי והגנה.

לי יש חרא של אבא שדפק לי את החיים והייתי בגללו שנה אצל פסיכולוג ועד היום אני יודעת שיש בי פחדים הקשורים להתנהגותו.

המחקר הזה מתאר אותי פחות או יותר (למרות שאני טובה במדעים מדוייקים, יש לי תואר בהצטיינות במדעי מחשב) אבל מבחינת הדימוי העצמי אני על הפנים, אין לי ביטחון עצמי בכלל. האם אני אוכל לשנות אי פעם את הדימוי העצמי שלי? האם אוכל לצאת מדפוס המחשבה ההרסני הזה?

ועדיין מעולם לא סבלתי מתימטיקה, או כל תחום שמכונה משום מה "גברי". רק בשנות העשרים התחלתי להבין שאני יפה, אבא מעולם לא חשב שיש צורך להחמיא בנושא, עכשיו הוא דווקא עושה זאת. את הביטחון העצמי שלי בניתי לבד רק בשנות העשרים לחיי. ועדיין יש לי את האבא הכי תומך, קורב ומפנק שיכול להיות לילדה-אשה

גם אם הילדה בת 12 זו האחריות שלה, לפי המאמר, ליחסים בינה ובין אביה המבולבל מצמיחתה. כנשים אנחנו תמיד יודעות שאנחנו האחראיות להתנהגות הגברים. אסור לנו ללכת חשוף/עטוף מידי כי זה מגרה/מכעיס, אנחנו צריכות ללטף את האגו שלהם, עוד אלף שטויות שמגובות על ידי הדתות בעיקר. אני בעד גברים שיודעים לקחת אחריות על חייהם ויודעים לקבל ולנתח שינויים. השאר, לא באמת גברים.

אני מאוד רוצה לקבל את אבא שלי כמו שהוא. נראה לי שזו הסיבה בכל מה שקשור אצלי (ולא אצלו!) לבטחון העצמי, להערכה העצמית, למערכות יחסים שלי עם גברים. זה נכון שכשהייתי קטנה אבא תמיד טייל איתי ושיחק איתי, וכמו שכתוב במאמר מאז גיל ההתבגרות הוא נבוך ומבולבל ולא יודע איך להתנהג איתי. אני מאוד אוהבת את אבא אבל איך אקבל אותו כמו שהוא? איך אשלים עם כל הדברים שקשה לי איתם? לאחותי לדוגמא יש "שפה משותפת" עם אבא ואני מקנא בה, כי לה אין בעיות הנ"ל. אצלינו בבית לא מדברים על רגשות, כמעט אין מגע וחום - ואחותי אימצה את זה ולי ממש קשה לקבל את זה. אני רוצה אבל לא יודעת איך. אז מה אני עושה?

אני מסכימה לכל מה שכתוב. אבל הייתי רוצה לראות את האבא שהיה עושה את כל הדברים שמצויינים בכתבה, ללא האמא שעושה את כל התפקידים האחרים.

שמעת על טיפול פסיכולוגי ?? לזה הוא נועד

טוב, אין טעם להלאות אתכם בפרטים. ברור שלא עשו לו כלום - הילדה לא התלוננה. כל הסיפור הגיע למשטרה מהשכנים וגם הם לא התלוננו בסוף. מכל מקום, היא היום ד"ר ודי מצליחה בתחומה.. ולא, לא מדובר בסקסולוגיה.

אני מאוד קרובה לאבי ואם אמי אני מדברת בקושי שתי מילים בחודש....אני גרועה בלימודים...ורמת ההצלחה בלימודים אינה נובעת מקשרים רגשיים, היא נובעת מעבודה קשה...

שמעתם על המשפט הזה? נכון בהחלט. עושים "כלל המעבר" ורואים שהבת מצליחה בזכות האם...חוץ מזה, רק אישה יכולה להבין אישה. ומהנקודה הזאת, רק נשים יכולים לתמוך בנושאים נשיים, ויש הרבה כאלה, לכן הבת צריכה יחסים יותר טובים עם האם, ואם יש לה כאלה, החיים הרבה יותר פשוטים...

זה נראה לי קצת לא לענין לפרסם כתבה כזאת אשר גורמת לנשים למודעות אבל לא נותנת להם כלים לפתרון. כל אלה שעברו על בשרן את הקשר הגרוע עם האב ואת ההשלכות שאת מציינת בכתבה ויותר מזה זה כבר נעשה , זה כואב וכאשר את לא מביאה בסוף הכתבה הצעות לפתרון זה בסך הכל כואב עוד יותר.ואל תגידו טיפול פסיכולוגי כי הוא לא תמיד מצליח . אז מה ההצעות לפתרון ? להשאיר את כל הקוראים ובעיקר הקוראות עם הכאב וללא הצעות איך לפתור אותו זה לא ממש שווה . קרה מה שקרה. אבא לא משהו בלשון המעטה איך פותרים את זה?

האם יש לך עצה כיצד בחורה שאביה לא סבל אותה בילדותה ומתאכזר אליה בכל הזדמנות בהווה יכולה להתגבר על הפגמים באישיות שתארת? הייתי בטיפול פסיכולוגי שנים והוא לא עזר לי. נותרתי רווקה , עבודה לא משהו ואבא מתנשא אכזר ומתעלל שנהנה לדכא ולשחק משחקי שליטה עם המשפחה שלו ואוהב רק את אחת הבנות שלו שהיחסים הטובים שלו איתה גרמו במידה רבה להצלחתה

ההגיון אומר שבמשפחות שיש יחס שוויוני בין ההורים, האב שותף לגידול הבנות (וגם הבנים), וגדל הפוטנציאל לקשר חיובי ותומך בין האב לילדים. כמו כן, הבת רואה איך אמא שלה מתפקדת כשוות זכויות וזוכה לכבוד מאביה, ומזה נובעת תחושת המסוגלות שלה - יש לה מודל טבעי לחיקוי (האמא) ומודל טבעי לבן זוג (האבא).

את ממש מזכירה לי את אמא שלי ואולי בגלל זה התחתנתי איתך.

הוא לא פגע בל במזיד או מתוך כוונה רעה הוא פשוט לא ידע שהוא עושה טעות שתפגע בך בהמשך

מקווה שהטיפול הפסיכולוגי יעזור לי טיפול ארוך וכואב.

לך איתה? מה? בגלל שמדובר בגבר? מה הענין? ממה החשש? מאיבוד השליטה שלך בילדים? הרי אצלכן זה הכל ענין של שליטה,רוע וחוסר אמון בילדים ובבעל. התוצאה הרת אסון. האמהות הן דבר רע וקשה שרק פוגע בילדים. אלה עובדות ידועות אבל את ושכמותך תתכחשו לזה.תמיד.