אהבתי. אהבתי את הדוגריות שלך. אני מוכנה לבוא לבקר אותך, לחבק ולגעת...מה זאת אומרת? לא נוגעים בי....אני מתפלצת...ואני מוכנה להתקשר מדי פעם שסלולר יעבוד כמו שצריך..חהחהח ואם אתה רוצה מיילים יפים מכל העולם אתה מוזמן לכתוב: ricki1@bezeqint.net ואני ברצון אשמור על קשר איתך. בינתיים, מחזקת את ידיך....חזק ואמץ...

דני, המשפחה שלך מפוחדת ועדיין לא עיבדה ולא עיכלה את המחלה ואת המוות המתקרב. יש לי אחות חולה שסיכויה להחלים נמוכים. בהתחלה התנהגתי כמו המשפחה שלך, אח"כ הבנתי שזה הזמן לישר את ההדורים ביננו ולסלוח על כל מיני דברים. לצערי אנחנו לא מצליחות לפרק את המוקשים אבל היחסים התחממו קצת.

כל העולם כולו הוא גשר צר מאוד ולא צריך לפחד כלל.

הסביבה מתנהלת ב'מעקפים'. לא רבים יכולים לקבל התייחסות ישירה ל'נושא ש'אין מדברים' בו. פוחדים. חונכנו לסובב את הראש ב'נושא הזה' זה מגוחך שכל חיינו אנו נערכים אל העתיד כמעט בכל תחום, אבל רק ה'דבר הזה', שבטוח יגיע לכוווולנו - עליו: 'הס מלהזכיר' מי שמתבטא באופו ישיר - פשוט בורחים ממנו. זה מזכיר להם / לנו, כולנו - מאין באנו ולאן נשוב ושזה אמיתי ומוחשי. אוהב אותך. אתה כל כך מיוחד ואיכותי.

אם ההשתתפות שלנו, הקוראים, הרוצים רק בשלומך, באמת מחזקת אותך, אז, אנא, הקשב למי שמציע לך רגע לפני... תן צ'אנס לבורא עולם, שברא אותך ואת כל מה שסביבך, הוא יתברך יכול לעשות למענך הכל, מה יש לך להפסיד? כמו שלא פעלת בדרך הקונבנציונלית עד כה, שיהיה לך האומץ (שאין בו שום סיכון) לנסות עוד דרך. פתח לו פתחו של מחט והוא יפתח לך פתחו של אולם.... בהצלחה רבה, מכל הלב.

קראתי את תגובתה של ענת ועוד תגובות עידוד נוספות כמובן שאני מצטרפת אל כולם אבל חייבת לומר שבמצבים כאלו הכי נוח לנו לזרוק את האחריות וההתנהלות על אחרים באמת חשבתם ענת את וחברייך דני לא זקוק? האם ציניות היא לא קריאה לתמיכה לפעמים? האם היא לא חומה? לי יש תחושה שכחברים טובים לא בדיוק ידעתם לקרוא אותו בין השורות ובין הבדיחות והכי נוח היה לומר הוא מסתדר הנה הוא חזק יש לי תחושה שאין פני הדברים כך. דני יותר מהכל הייתי רוצה לקבל את המייל שלך אני באמת מרגישה שהזדהות ותגובה לכתבה לא מספיק אז אם יש דרך ליצור איתך קשר אשמח ויקירי אל תחכה הרבה:)

התגלגלתי מצחוק ונהניתי לקרוא את הגיגי לבך הדואב.טוב עשית שהפסקת לקבל הטיפולים, במילא לא עוזרים. חוש ההומור שלך נפלא ויעזור לך לעבור את ימיך .הלוואי ולא תסבול . תהנה ממה שאפשר. ריקי

בחרתה בדרך הקלה לא להשיך להילחם קח דוגמא מאנשים שיצחו את מחלת הסרטן .אם אתה לא מסוגל מבחינה פיזית תוריד מינון בכימותרפיה אולי תהיה תרופה חדשה בזמן הקרוב גם הדבר אסור מיבחינה דתית תחזור בתשובה

דני ה' תמיד זמין אף פעם לא תפוס אצלו תדבר אליו 24 שעות ביממה אבא שבשמים חנון ורחום האמן לי אם תפנה אליו תראה ניסים ונפלאות קצת אמונה. האמן לי אמי חלתה בסרטן המעי קראנו תהילים ובכנו וברוך ה' ראינו ישועות. ה' נותן וה' לוקח - הכל מלמעלה כך שאין צורך לפחד כל אחד בזמנו העולם הזה רק פרוזדור הכל הבל הבלים כמו שנאמר "והעיקר לא לפחד כלל". יהי ה' בעזרך .

מה כבר אפשר להגיד, קורצת מחומר שמעטים קורצו ממנו. אלון.

דני שלום, הכנות שלך והיכולת שלך להביע את תחושותיך הם דבר חזק, ונוגע עד כאב. אתה מתמודד עם מצב שרוב האנשים בורחים אפילו מלדמיין. אולי הריחוק שהם מעמידים מולך זאת הדרך שלהם לברוח מהמחשבה על לחיות בלעדיך כי זה מפחיד מדיי. אבל אתה באומץ רב "קורא את תחושתם" ומפלס במילים דרך אליך. כמה חשוב לדעת מה אתה חושב ומרגיש...זה שם לי "מראה" להרבה פחדים שלי ולדברים החשובים באמת. מחבקת אותך ומאחלת לך טוב.

גם לי יש קרובי משפחה שחלו במחלה הזו ואנו ממצים כל רגע והחיים יפים וצריך לנצלם עד הרגע האחרון

דבריך רגשו אותי. מחלת הסרטן גם היא לא סופנית . רק מעט מאוד אנשים טובים מוכנים להיות בקרבתך (וזה מנסיון לצערי). בורות של אנשים החושבים שלהם זה לא יכול לקרות. מאחלת לך שימיך יהיו ללא כאב ותראה גם שמחה.

האם אפשר לקבל email או טלפון ישיר לדני?

אינני מהטוקבקיסטים , אבל אני מקווה שלאור ההזדמנות יוצאת הדופן שהענקת לקוראים להכנס לנבכי הנפש ולאני הפרטי והמשפחתי שלך, תקרא את כל התגובות ותתחזק ! אני הייתי שם עם אמי, וכבחור צעיר (בן 20) לא בטוח שידעתי להתמודד עם המצב. היום, כאבא וכבעל, אני מנסה לזכור את הטוהר והיופי של אמי, את הרגשת החמלה שלה כלפי הילדים, ופחות מתמודד עם המחשבה על מה היינו צריכים לעשות אז ואיך. הציניות לעיתים יכולה לחזק ולשפר את המבוכה סביב המחלה, ואני שואל עצמי, אם אתה כל כך מודע למצב, מדוע החלטת באופן שקול להפסיק את הטיפולים? הרי נכון להיום אין פתרונות אלטרנטיביים יעילים יותר. תבחר בחיים, ותתחזק !

דני יקר , רציתי לחלוק עמך מס דברים, אשמח למייל האישי, אתה איש יקר ואמיץ!

דני שלום, אני מקווה שאתה קורא את כל התגובות, כי זכית לכל כך הרבה מהן - בצדק ובזכות !!! מה שכתבת מעורר מחשבה: אתה כותב כאילו כבר ברור שמחלתך סופנית ואין שום סיכוי להחלמה. במקרה כזה הגישה שלך נכונה - לחיות את החיים עד תומם, ולצפות גם מסביבתך שתנהג בך כך. אבל יש לי בכל זאת הערה: גם אם כל חייך היית ציני, נראה שכעת, הציניות שלך מביכה את סביבתך במקרה הטוב, ומרחיקה במקרה הרע. הציניות משדרת ריחוק ולדעתי גם מרירות מסויימת שאולי מוסווית היטב אבל קיימת. מצד שני, כאדם מאמין אני ממליצה לך להתפלל. לא חייבים להיות דתי בשביל זה, רק להאמין שיש מישהו למעלה ששומע אותך (לפחות !!!). אני נוכחתי מניסיוני האישי שלתפילה יש כוח עצום. כמובן שכדאי שתתפלל גם לרפואתך השלמה, אבל אפשר להתפלל גם על דברים "קטנים" : שתוכל להנות מכמה שיותר זמן עם משפחתך, שהאחים שלך יקבלו אותך כפי שאתה ויבינו אותך כפי שאתה רוצה שיבינו אותך, כלומר שכולם יפנימו בעצם את גישתו הטבעית של "הגור הקטן". לדעתי, התפילה היא ההיפך מהציניות, שיש בה יהירות מסויימת וריחוק. בתפילה יש צניעות אבל גם עמידה על שלך ובקשה על הדברים הבאמת חשובים בחיים. מניסיון אישי, זה נותן פרופורציות נכונות לחיים. כי בעיני אתה חי לגמרי. שה' ישלח לך רפואה שלמה במהרה (אם תשלח לי באימייל את שמך ושם אמך המלאים, אוסיף אותך לתפילות שלי, ותזכה גם אותי )

כל הכבוד לך על כח הביטוי שלך, אני מבינה את החברים! אלה שלא באים כעט, אלו לא חברים אמיתיים!גם המשפחה זה אותו דבר רק ובעיקר אינטריסנטות.... בסוף אשתך תשאר לבד בלי כל "החברים" מתוך ניסיון!!!! אני אלמנה וחויתי זאת מאדדדדד.רק במצבים כאלו אתה מבחין מיהו חבר אמיתי .אח. תחזיק מעמד ושלא תסבול, כי לא מגיע לך כל הסבל הזה. דרך אגב גם אני הייתי עושה פעולה כמוך. המשך יום נעים. מיכל

דני שלום, איני מכירה אותך, ריגשת אותי מאד ורציתי לאמר שאני חושבת שגדולתך בכך, שאתה נותן לסביבה שלך כל כל הרבה בטחון, שכנראה זאת הסיבה שאתה לא מרגיש אותם מספיק לידך, איני מבינה למה הפסקת את הטיפול במחלה ואני מקוה שזו החלטה נבונה, מה שחשוב זה לנצל כל רגע בחיים עם אהוביך וחבריך ותמשיך לאמר את אשר על ליבך. אשמח אם תפרסם את כתובת המייל שלך. מאחלת לך כל טוב שבעולם ובריאות שלמה מחזיקה לך אצבעות והמשך להיות כמו שאתה - אדם חזק מאד !!!

שלום לך איש גיבור הרואה את החיים כך שאי אפשר להתעלם ממך למרות מה שאתה מתאר בכתבה, התעלמות זו הינה תירוץ אך לדעתי היא רק רפיון לב וחולשה שלהם. אשמח לשמוע ממך בדוא"ל ולספר לך כי הקרוב ביותר אלי בחיי חלה באותה מחלה ואומץ ליבו והאהבה שקיבל מאיתנו האריכה את ימיו - אוהבת יעל YAAL461@WALLA.COM

כל פעם מחדש אנחנו "הבריאים" צריכים להודות לאלוהים שהכל בסדר, אנחנו מתחילים להעריך את החיים רק אחרי שאנחנו חולים או שומעים על מישהוא חולה. אז צריך להינות מכל רגע, חיים רק פעם אחת ! דני, אני מאחל לך החלמה מלאה מכל הלב, אל תוותר, אל תתיאש, תעשה הכל לצאת מהמחלה.

בן דוד שלי סבל מסרטן מעי, הרופאים החליטו בשבילו שכבר אין מה לעשות יותר. לפחות אתה קבעת לעצמך. נ.ב סבל, משמע כבר לא סובל.

אתה אמיץ לב חזק ואמץ. התרגשתי לקרוא את הכתבה. השם יברך אותך ותמשיך בדרכך. אתה מעורר הערצה

154 צודק. בני אדם תמיד ברחו מלדבר על הסוף באופן ישיר. מתכננים קדימה בכל הנושאים אבל על זה לא מדברים.

דני אני יודע שאתה פוחד מהמוות ופוחד עוד יותר להיות איתו לבד ברגעים האחרונים וכואב לך ומר לך שהקרובים לך לא יהיו ברגעים האלה תשכח מהמחשבות האלה תיהיה שמח עם מה שאתה ואתה נשמה טובה שתקח איתה רק דברים טובים לעולם האמת והוא עולם של נצח וכמו שנאמר טוב לו לאדם יום מותו מיום היוולדו מאחל לך אני רק טוב איפה שתהיה

נראה לי שאתה עושה את זה לעצמך אדון דני, מחכה למוות וכבר קברתה את עצמך. סליחה ממך יקיר אסור להתמסר כך תעבוד תרוץ תחיה כל יום כי כל יום זה חיים שלמים,אם אתה חי היום אז תחיה ואם אתה מקבל מסר ברור ממישהו שזה הוא אתה מת מחר אז מחר תמות ולא היום.