1. אתה שוב לא מדייק. מה שכתוב במבוא איננו שום דבר ספציפי שמדבר על מדינת ישראל ועל כיבושיה בששת הימים. יש שם הצהרה כללית בלבד על ה"אי-קבילות" של רכישת שטחים בדרך של מלחמה. זוהי גם כן פסקה שניתן לפרש בדרכים רבות, בין השאר כ"נזיפה" למדינות ערב על מה שהן ניסו לעשות. 2. לא הייתה כל שלילה חד משמעית של "עונש" מפני שנושא העונש לא הוזכר כלל בהחלטה לא לחיוב ולא לשלילה. בפרשנות של החלטה בינלאומית יש לקחת בחשבון את תוכן הדיון שקדם לה, ומתוך השלילה של הכנסת המלים "כל השטחים", או "השטחים" ברור שהכוונה הייתה לאפשר שיפור של הגבולות כך שבטחון ישראל יובטח. האם אפשר לשפר את הגבולות מבלי להעביר ריבונות על חלק מסוים מהשטח? וודאי שלא. לכן ההחלטה כן מדברת בעקיפין על העברת ריבונות על חלק מהשטח הכבוש לישראל, ובוודאי לא "שוללת את זה חד משמעית". מה שהיא כן עושה זה לדעתי שלילת כל קדושה מלאכותית מגבולות 1949. מלבד זה, גם אני וגם אתה יודעים שלו מדינות ערב היו מקבלות את החלטה 242 מיד עם קבלתה, אין ספק שהיו מקבלות חזרה כמעט את כל השטח. העונש מגיע בעיקר על הדחייה של ההחלטה, על החלטות חרטום. ועל הבחירה בדרך הטרור והמלחמה מאז. 3. מדוע בדיוק זה שהם מייחסים "חשיבות סימבולית" למשהו צריך לחייב אותנו? החשיבות הסימבולית הזאת היא על חשבוננו, ואין כל ספק שאצלם היא לא באמת "סימבולית", אלא פתח לסחטנות אינסופית. 4. איזה מין הגיון זה שהפיצויים משני הצדדים לא קשורים? הערבים קושרים כל הזמן את פתרון הבעיות האחרות שבחלוקת בפתרון בעיית הפליטים ואת זה אתה כן מקבל משום מה. זה אינטרס מובהק שלנו שלא יהיה הסדר מבלי שתיפתרנה כל הבעיות שבמחלוקת, כולל התביעות שלנו. 5. הצעת ברק כן הייתה קבילה בעיני קלינטון, שאמר במפורש בתום הפסגה שנכשלה שברק הוא שהלך את ה"אקסטרא מייל". נכון שאחרי כן הוא הציע ויתורים נוספים כי הוא נורא רצה שיהיה הסכם. אבל בעת המו"מ בקמפ-דייויד הוא תמך בעמדתו של ברק וכן הכיר בה כקבילה. לא שזה חשוב, כי ברור היום שערפאת לא בא לקמפ-דייויד לעשות עסקים, ושאין ולא היה כל סיכוי לגשר על הפער האמיתי בעמדות בין שני הצדדים בעתיד הנראה לעין. לסיכום, נראה לי שהנביחות שלי הן כן לכתובת הנכונה. אולי אפילו לעץ הנכון, במובן של "הקש בעץ"... ויום נעים מהעמק.

בעברית פשוטה, היום הזה יהיה היום בו שלגיה תלך לבית של סינדרלה וביחד הם ירקדו עם הנסיך והזאב. יותר מכך, השקר הגדול הוא שהערבים רוצים את גבולות 67 ,בעוד הם דורשים מדינה דו לאומית בשטחי 48 . (שטחי 48 זה תל אביב,יפו,אשקלון ) וזה רק המתונים. החמאס דורש שאנחנו נצא מפה בכלל כי אנחנו מטמאים את המדינה. כלומר אריאלי מפנטז,מדבר על חתול שחור בחדר חשוך שבכלל לא נמצא שם. הוא עושה זאת יותר מ10 שנים ,כך שאנחנו מתחילים את הדיון תמיד מהאמצע. אני מקווה שזה ברור

האנשים שהקימו את רביבים וצאלים, או את מטולה, היו אמנם מאמינים גדולים, אבל גם אנשים מעשיים מאד, שבנו את הכלים שנדרשו כדי שהיישובים האלה יחזיקו מעמד. השיקולים המדיניים שלהם הוכחו בדרך כלל כריאליסטיים מאד, והם גם ידעו לוותר ולסגת ממה שלא הלך. עובדה שבן גוריון והמפאיניקים שלו היו מקימיה של מדינת ישראל יותר משהיו אנשי "שתי גדות לירדן"... רובם לא האמינו לא באלוהים ולא בנסים, ולא שיבצו אף נס בתכנית העבודה. אני לא רואה את הויתור על המימוש כויתור על הזכות. ויתרנו על המימוש 2000 שנים והזכות לא נשחקה כהוא זה. להיפך, כנגד האי ויתור הערבי על זכות השיבה בעיקרון, אנחנו נחזיק את אי הויתור על הזכות לכל הארץ בעיקרון, ובינתיים נפריד את הארץ בין שני העמים, שהערבוב ביניהם הוא האסון הגדול ביותר, כשכל אחד נשאר עם החלום ש"כולה שלי". בעצם, מאז החלטת האו"מ ב-1947, לא היה אף משחק אמיתי אחר בעיר חוץ מחלוקת הארץ. האמונה שאפשר לעשות משהו אחר הייתה אשליה. בקיצור, אני חושב על הציונות לגמרי אחרת ממך. אני חושב שריאליזם היה דווקא הצד החזק שלה. אם זה לא היה כך, היא לא הייתה מצליחה כל כך. אז לא "סיכמנו" את זה ביחד... מי אמר שאף פעם אין זמן מתאים? עצם העובדה שאחרי 2000 שנים חזרנו הנה מוכיחה שהיה זמן מתאים, הוא רק לא התאים למימוש כל הזכות, אלא לחלקה בלבד. וערב טוב מהעמק.

בגלל זה המאמר הוא הזוי,פנטזיה . ביום שהחמאס יכיר בישראל תצא סינדלה לבקר את כיפה אדומה וביחד עם ירקדו עם הזאב. בגלל רעיונות כאלה אנחנו הפקרנו את שלום התושבים. לפני שעלית לארץ לא היה אסון אוסלו ולא היו כאלה פיגועים כל הזמן.

ולגבי הנושא: מבוא: הדרך הנכונה לפתרון עם שכיננו ועם הפלשתינאים היא להשאיר את החלומות של שני העמים בגדר חלומות, ולא לנסות לכפות אותם על הצד השני. "זכותנו ההיסטורית הבלתי מעורערת על כל הארץ" היא החלום שלנו (גם שלי, שמתייחס ברצינות וכבוד להיסטוריה שלנו), אך היא תישאר כחלום לא אופרטיבי (עד המשיח א...) "זכות השיבה" שלהם היא חלק מהחלום שלהם, וגם היא לא תמומש ותישאר כחלום עד בוא מוחמד.... אני לא רוצה שהם יכירו בחלום שלנו או שאנחנו נכיר בחלום שלהם-אני רוצה הסדרים מעשיים של הפרדה ושל בטחון, והתחלת השתלבות לא מלחמתית של ישראל באזור בו תהיה לעד(וגם זאת לא קל-ואפילו קשה מאד-להשגה כיום). קשה לי מאד עם מי שלא מבין-או מי שלא רוצה להבין בשני הצדדים "אמת" פשוטה זאת. א-התחכמות: כל ההחלטה מדברת על מלחמת ששת הימים. פשוט מאד, שינוי גבולות יתכנו בהסכמה-אך לא באופן חד צדדי (כמו סיפוח ירושלים והגולן) ב-לא קדושה, אלא מניעת דיון על החזרת חלק מהשטחים בקוי 67 ופתרון "צודק" שהוא רמז להחזרת חלק מהפליטים או לפיצויים (ואגב, דווקא הערבים התנגדו עד 1988 להחלטה 194) המשך יבוא לגבי יתר טעויותיך

ציפיתי כי לא תביני את הנקודה. ברור שהחמאס לא יקבל את ישראל וישראל לא תדבר איתו. זה בדיוק מה שיביא להנצחת הסכסוך ולהתחזקות החמאס בהעדר כל חופה מדינית. הנקודה היא שגם אן פתח יחזור להחזיק בשלטון הרי ישראל לא תוכל לעמוד בתנאיה עצמה כי אז תאלץ לפרק את כל המונסטר "הביטחוני" שהיא בנתה במטרות סיפוח ויצירת עובדות בשטח. בנוסף, מעניין מה את מציעה חוץ מאשר לשחק את "דובי לא לא".

לא נעלבתי כלל, השתמשתי בזה ברוח טובה... מה שאתה קורא לו הדרך הנכונה חסר כל משמעות או קשר למציאות. פער העמדות המציאותי, זה שלא קשור כלל לחלומות, הוא עדיין גדול מדי מכדי שאפשר יהיה לדבר באופן מציאותי על הסדר בדור הנוכחי. אז אולי תפסיקו להפריע לעשות את מה שכן ניתן? המצב ברור. אין עם מי לעשות הסדרים מהסוג שאתה רוצה בו. זה הוכח סופית. אפשר רק לעשות הסדרים כפויים חד צדדית על ידינו, או להישאר במצב הנוכחי. במה אתה בוחר משני אלה? קשה לך מאד, אתה אומר? ברור. מפני שאתה נתקל במציאות. לחולמים והוזים תמיד קשה מאד כשהמציאות נחשפת. ברור ששינוי גבולות סופי הוא רק בהסכמה. מה הרבותא בזה? הסכמה כרגע היא בלתי אפשרית, ולכן כל גבולות שהם יהיו לא סופיים בשלב הנוכחי. בשלב זה עלינו להגדיר מה הם הגבולות שכרגע הם הנוחים לנו ביותר, ולכפות אותם בכוח. את ההערה שסימנת ב"ב" לא הבנתי. אתה מוכן להסביר? ולילה טוב מהעמק.

1. לפני כשנה פלוס בוצע "ניסוי דרך" לפי השיטה שלך והתוצאות היו קטסטרופליות... 2. לכן היה רגוע - שום בר דעת לא יפקיר את לב המדינה לחמס , לאל קעידה ואחותו כדי שמציאות מלחמת לבנון השנייה ועוטף עזה ישוכפלו פי עשר ללב הארץ. אגב, כדרכך אתה לא מעודכן, הפלשתינאים דואגים כיום באופן שהם מתחפרים ומתחמשים ברצועה ובציר פילדלפי להכניס לנו לקדקוד מהו המודל הצפוי לנו אם נברח גם מיהודה ושומרון. על כך ועל השתתפותם בניסוי החיוני - מגיע להם תודה. תתעדכן דחוף. יום טוב.

3-המבוא להערתי הקודמת תקף: הנח לנו לחלום על זכותנו ההיסטורית הבלתי מעורערת-ולהם לחלום על זכות השיבה-ובוא להתרכז בהסדרים מעשיים של שתי מדינות בגבולות היחידים האפשריים(ועדיין זה קשה כיום): תיקונים הדדיים על בסיס 67 וחלוקת מזרח ירושלים-וללא שיבת פליטים ב"זכות" שהיא. לכן אין "שום דבר על חשבוננו"-שני הצדדים ירויחו מהסדר מעשי של אי לוחמה. 4-פנה לבן גוריון-הוא התחייב לפיצויים (אמנם בטריק של ערך הקרקעות דאז וללא הצמדה...)-תאמין לי כי הכסף לשיקום הפליטים אינו הבעיה והוא לא יבוא מכיסנו..... 5-כדאי קלינטון לא התקדם בהצעתו הנכונה(מדצמבר) כי "בא לו", אלא כי כך חשב ביולי, אך בנקודת זמן ההיא הוא חשב(מה שנכון) שברק התקדם הרבה מעבר להתחייבויות של כל ראש ממשלה אחר (בעיקר בחלוקת מזרח ירושלים)-וערפת נכנס לסיחרור התעקשויות (ובן עמי אמר כי רמזו לקלינטון שישראל מוכנה לגישה שאותה קלינטון הציע בדצמבר (חודש אחרי שאשתו נבחרה בניו יורק בקולות היהודים-מעניין כמה זה השפיע על קלינטון ביולי...) 5-ב- ערפת וברק באו לקמפ דויד במטרות שונות, למצב שלא הוכן ועובד מראש עם רשת בטחון אלטרנטיבית למקרה כשלון: ערפת בא כדי לחזור הבייתה בשלום עם הסכם ביניים (הפעימה השלישית מורחבת)-ולגבי ברק דננו כבר(היתה לו תפיסה נאיבית או שחצנית שהוא יכול לשכנע כל אחד בגישתו).

המסקנות המתבקשות. אתה יודע יפה שיש נסים ואם הם לא משתלבים בתוכניותינו זה רק בגלל שאנחנו לא עושים תוכניות. אף אחד לא הכיר בזכויותינו רק בגלל צרוף נסיבות נדיר של תורכיה גוססת ובריטניה דתית וניהול שלומיאלי של הערבים לא בעטו באחורינו. וכמו שאף אחד לא מכיר בזכויותינו בעבר הירדן המזרחי ככה לא יכירו ביו"ש אם לא נקים שם בית ונחלה. אני לא אומר שחייבת להיות ריבונות ישראלית אבל הם יכולים להינות מאוטונומיה כמו בנצרת ואם הם לא יאפשרו וינקטו במדיניות של יודן ריין אנחנו נצטרך לנקוט בערביש ריין והם יצטרכו לקבל כי הם תמכו בפינוי גוש קטיף משיקולי שלום

לא היו שום "תוצאות קטסטרופליות" אלא בדמיונך הקודח. מה שעיכב את המשך הנסיגה המסודרת מהמקומות שלא נישאר בהן היו תוצאותיה של מלחמת לבנון, לא תוצאות ההתנתקות. וגם תוצאות אלה מפורשות כרגע לא נכון. לאחר שנירגע קצת ונבין את המצב, נחזור לכורח הקיומי לסגת מחלק גדול של שטחי יו"ש. יכול להיות שזה ייקח 10 שנים. אז מה? לי יש סבלנות. לא הכל "דחוף" וצורך התעדכנות מיידית, יש גם עובדות יסוד שלא משתנות, והראשית שבהן היא שההתנחלויות המשיחיות בלב היישוב הערבי הצפוף היו אסון היסטורי ושדינן לרדת. ויום נעים מהעמק.

מילון : חמאס=טרוריסטים נתמכי איראן ,בעיקר שיעים או אוהדי שיעים פת'ח= טרוריסטים נתמכי מערב שמעלו ב5.5 מ' דולר על מנת להשאיר את העם שלהם רעב כדי שיבצעו פיגועים. הפת'ח מסכימים למדינה דו לאומית בשטחי 48 ולמדינה פלשטינאית בשטחי 67. ההבדל: השמדת ישראל עכשיו (חמאס) השמדת הישות הציונית אחר כך._פת'ח) אגב בתור מישהו שנמצא בארץ רק 10 שנים העברית שלך טובה מאוד....

מפספסות הזדמנויות מחוסר רצון או חוסר יכולת להחליט נכון. א- נעזוב את קמפ דויד, שגם ממנה אפשר היה לצאת לדעתי עם הסדר בינים (בתנאי שהיו מכינים זאת מראש כמוצא אלטרנטיבי) ולא עם מתכון לאינטיפדה (ואולי אפילו הסדר מלא אם קלינטון היה מציע בפתיחה את הצעתו בדצמבר ולוחץ על כולם-כולל על מצרים וסעודיה שיתנו תמיכה רצינית). ב-במידה לא מועטה החמאס התחזק עלה לשלטון בגלל גישת שרון ותכניותיו להתרחב בסיפוח המעשי בגדה ("כפיה בכוח של הגבולות" זה לא רק טריק שלך) כיום אולמרט וממשלתו הם סידרה מתמשכת של ספינים וחולשה מובנית באישיות-במקום לקרוא לועידה אזורית בהובלת ארהב והקוורטט, לתפוס את אסד בהודעתו שהוא רוצה משא ומתן-ולהשתמש בהחלטת ועידת הפיסגה בריאד בקרוב ובהסכם מכה כמנוף לתנופת משא ומתן אזורי ועם אש"ף כמציג הפלשתינאים אבל איפה אולמרט כאישיות(???) ואיפה רבין...... ((או אפילו שמיר במדריד ונתניהו בוואי...) ג- הרי הטקסט שלך והטקסט שלי-מצא את ההבדלים....אין שלך: "כנגד האי ויתור הערבי על זכות השיבה בעיקרון, אנחנו נחזיק את אי הויתור על הזכות לכל הארץ בעיקרון, ובינתיים נפריד את הארץ בין שני העמים, שהערבוב ביניהם הוא האסון הגדול ביותר, כשכל אחד נשאר עם החלום ש"כולה שלי". שלי: "להשאיר את החלומות של שני העמים בגדר חלומות, ולא לנסות לכפות אותם על הצד השני. "זכותנו ההיסטורית הבלתי מעורערת על כל הארץ" היא החלום שלנו (גם שלי, שמתייחס ברצינות וכבוד להיסטוריה שלנו), אך היא תישאר כחלום לא אופרטיבי (עד המשיח או...) "זכות השיבה" שלהם היא חלק מהחלום שלהם, וגם היא לא תמומש ותישאר כחלום עד בוא מוחמד.... אני לא רוצה שהם יכירו בחלום שלנו או שאנחנו נכיר בחלום שלהם". ולגבי משה שאמרת שלט הבנת: דיון גל גבולות סופיים היה צריך לכלול (מטבע הדברים שאיציקלה והמתנחלציק והערבים הקיצוניים והפחות אמרו תמיד) גם דיון על גבולות הפסקת האש מ49. את זה התכוונה הצעת 242 למנוע, בהכירה באופן עקיף בישראל בגבולות ההם, ובקבעה שהשלום יהיה על בסיס 67 עם תיקונים מתאימים שיבטיחו הסדר צודק (זאת אומרת פתרון הפליטים) ובטחון לכל הצדדים (זאת אומרת שינויי גבולות מסויימים סביב 67-בעקרון קטנים ויתכנו בתיאוריה לשני הכוונים

הרי ככל שעובר הזמן מתברר כי שגיאת הבריחות מתגלית במלא חריפותה - והחמס לא פועל ומתמתן ע"פ מה שמוישה חושב אלא להיפך... בסדר, בעבר טענת כי ההתנתקות הבאה תבוא או טו טו...וכעת עשר שנים... לגבי שאר תגובתך – גם פה מתברר למרבה התדהמה כי עדיין לא הבנת את אשר התרחש בקיץ האחרון במלחמה האחרונה, כאשר ביומה הראשון טענת כי "אנחנו נלחמים את המלחמה הנכונה מהמקומות הנכונים..." התרגלתי...

הבנתי כי הדרדרת להשוואות בלי אפשריות. נסי לכתוב פסקה אחת שלמה שמתייחסת באמת למאמר ולא לריטואל הקבוע שלך. אם ביכולתך נסי אפילו לפרסם מאמר תחת שמך באתר שיש בו יותר מאשר סיסמאות ברוח התגובות שלך. עברי על כל המאמים של אריאלי וראי דוגמא לעקביות שמלווה גם את ההרצאות שלו והסיורים שלו. נסי פעם חשיבה מבוגרת

1. 242 לא "אסרה" שום דבר. היא מסגרת כללית למדי שקובעת עקרונות כלליים. ומכיוון שעבר מאז כל כך הרבה זמן, והערבים שוב לא קיבלו אז את ההחלטה, אז מה שניתן לגזור ממנה זה רק דברים כלליים. נכון שלסיפוחים חד-צדדיים יש במילא רק משמעות זמנית. גבולות קבע אמיתיים הם אכן רק אלה שיוסכמו בין הצדדים. אבל מכיוון ששום הסכם כזה לא צפוי ב-20 השנים הקרובות, והמלחמה נמשכת, אז עיסוק בלתי פוסק בפרמטרים של דבר לא קיים כמו הסדר הקבע, כפי שאתה עושה בלי הפסק, הוא בזבוז זמן מוחלט. 2. אז בן גוריון התחייב לפיצויים. ביג דיל. איציק מדבר בשם החלטת המנדט, אתה מדבר בשם בן-גוריון, א.ג. מותח קווים מקבילים בין דברים מלפני 60 שנים להיום, וכולכם יחד שכחתם שיש מציאות מתקדמת ומשתנה. מזל שאתם לא מדברים בשם הצהרת כורש. 3. בסיפור קלינטון אתה ממציא המצאות. הוא תמך לחלוטין בעמדת ברק והיא נראתה לו לגמרי "קבילה" בעת הועידה עצמה. בהקשר זה מעניין לציין שיש שני אירועים מכוננים של השנים האחרונות שמעוררים כל כך הרבה התרגשות בשני צידי המפה הפוליטית. קודם הסכם אוסלו שהוכיח את האיוולת המוחלטת של הדרך של הימין, ולכן לא תקרא כאן השמצות גדולות יותר מצד ימין על איש מאשר על רבין; וכשלון קמפ-דייויד שהוכיח כמה גדולות היו האשליות של השמאל, ולכן אין שנוא על השמאל יותר מאשר ברק. אבל הימין טועה ואתה טועה. 4. נכון, ברק בא לקמפ-דייויד לעשות שלום ולהקים מדינה פלסטינית. ערפאת בא כדי למנוע את שני הדברים האלה, והצליח. ההשקעה של השמאל הישראלי ואתה בתוכו בערפאת הלכה לטמיון באותה השנה, ומאז אתם ירדתם מהפסים, לא מסוגלים להתחבר למציאות, ולא מסוגלים לסלוח לברק שחשף את האמת, שאין סיכוי לגשר על הפער בעמדות בין שני העמים בעתיד הנראה לעין. וערב טוב מהעמק.

לא, אני ממש לא מסכים אתך בקטע הזה. את גבולות ההסכמה בינינו שירטטתי, לעניות דעתי, בתגובה הקודמת. ובפירוט: 1. אני איש לא מאמין. בהשקפת עולמי אין מקום לנסים. 2. לצירוף נסיבות אין כל ערך אם אין מי שידע לנצלו. הסוד של הציונות לא היה שום נס, אלא האנשים הטובים, הריאליסטיים והחכמים שידעו לנצל את אותו צירוף נסיבות שאתה מצביע עליו (ושיתכן מאד שהיה גם בתקופות קודמות) ואת אותה הזדמנות היסטורית כדי לכונן מחדש את ריבונותנו בארצנו. 3. לא שלא ניסינו לשכנע את האחרים, אבל אני חושב מעולם לא התנינו את תפיסת זכויותינו על הארץ בכך שהאחרים אכן ישתכנעו. שוב, מבחינת הצדק וההגינות אני מסכים אתך שאין כל צדק בכך שערבים יוכלו לגור בישראל ויהודים לא יורשו לגור בפלסטין. אבל בעיניי הבחינה הראשונה של נושא כזה היא מעשית ותלויה בחשבון הכולל, והחשבון הכולל שלי מראה לי שזה אולי צודק להחזיק שם התנחלויות, אבל בחלק גדול מהשטח זה פשוט לא חכם. 4. אני מציע לך להיזהר בביטויים. אין ואני מקווה שלא תהיה שום "אוטונומיה" בנצרת. התפיסה שלי, ואני מקווה שגם שלך, היא שלערביי ישראל יש בה את כל הזכויות האזרחיות כאנשים פרטיים, אבל לא שום זכויות לאומיות, ובוודאי לא שום אוטונומיה. וערב טוב מהעמק.

1. כל הסתכלות אובייקטיבית תראה שההאשמות שאתה מאשים את ממשלות ישראל ללא הפסק הן אבסורדיות. האשמה העיקרית בכך שאין שלום הייתה ונשארה של הצד הערבי. בוודאי שהיינו יכולים לעשות יותר טוב, אבל לא להשיג שלום, למרות האשליות שלך, כי טעות היא לחשוב כמוך שהערבים השלימו עם תוצאות 1948. 2. אולי תפסיק להשלות את עצמך? לא יכולה להיות "תנופת משא ומתן", כי אין בצד השני מוקד סמכות עם כוח להביא את הסחורה. לא שממשלת אולמרט היא משוש לבי, או שאינני חולם על ממשלה טובה יותר, אבל גם ממשלה בראשות ביילין לא יכולה להביא את התוצאה שאתה חולם עליה. 3. לא חוכמה לקחת את הקטע בו אנחנו מסכימים בעקרון ולדבר עליו. ההבדל הוא בהערכת המציאות ומה אפשרי במסגרתה ומה לא. הסדר עם הפלסטינים איננו אפשרי לעת הזאת. נקודה. ולכן השאלה היא לא איך שוברים את האמת והמציאות שלא ניתנות לשבירה אלא בחלומות, אלא איך לוקחים את המציאות הנתונה ומוציאים ממנה את התוצאה הטובה ביותר ליהודים. 4. אולי לא תכפה על החלטה 242 דווקא את הפרשנות הערבית-סובייטית שהצטרפת אליה? כל מה שההחלטה אמרה הוא שאנחנו צריכים לסגת משטחים, בלי להגדיר באמת ממה ומכמה. מאז זרמו הרבה מים מתחת לגשר, ויש להכיר במציאות שנוצרה בגלל הסירוב הערבי ובגלל בחירתם בדרך הטרור ולפרש את ההחלטה באופן מעשי כמצדיקה נסיגה ישראלית נוספת לגבולות בטוחים, שלאור ההתנהגות הערבית יש לפרשם לחומרה כגבול הירדן. זאת פרשנות לא פחות נכונה מזאת שלך, והרבה יותר טובה לישראל. היא גם עושה מינימיזציה של הסבל האנושי הנוסף בעקבות כל פעולה נוספת, ולכן היה צריך לצפות ממי שדוגל בהומניזם שיתמוך בעמדתי. וערב טוב מהעמק.

ואכן, המבוכה שלך מורגשת מאד: 1. לא מתגלה שום שגיאה. מספר היהודים שנהרגו מאז ההתנתקות באותה גזרה נמוך בהרבה ממה שהיה קודם, ומספר הערבים שנהרגו גדול בהרבה. 2. מתי אמרתי שהחמאס יתמתן או יפעל אחרת ממה שהוא פועל? אמרתי ואני עדיין אומר, שחופש הפעולה שלנו גדל כתוצאה מההפרדה בין העמים. אמרתי גם (ואתה מוזמן להגיש שירותי ארכיון ולחפש ולמצוא איפה ומתי) שהדיבידנדים העיקריים יבואו לאחר שניסוג גם ביו"ש. אגב, במציאות הטקטית הנוכחית החמאס התמתן לכאורה והפסיק את פיגועי ההתאבדות וירי הקסאמים מצדו, אבל תצדק אם תאמר שזה באמת זמני ולא נחשב. 3. היה טוב אם ההתנתקות הבאה הייתה באה כאשר המלצתי עליה. טעינו ולא ניצלנו את ההזדמנות, אז זה ייקח יותר זמן, ואינני יודע כמה. אחרי הכל, מה זה 10 שנים ביני ובינך (אהה, זה מספר קטן, כי זה טווח הטעות שלך לגבי משך שירות מטוסים בחיל האוויר...). 4. זאת בהחלט הייתה המלחמה הנכונה מהמקומות הנכונים, ועוד לא שמעתי ממך שום הסבר מדוע לא. התוצאה הייתה לא מספיק טובה בגלל שהצבא התנוון בכיבוש שיצרתם, אבל היא הייתה הרבה יותר טובה ממה שאתה מנסה לעשות ממנה. 5. אם התרגלת שאתה טועה כל הזמן, אז מדוע אתה ממשיך לנסות לשווא? וערב טוב מהעמק.

התוצאות (של הנסיגה החד צדדית מעזה וקודם מלבנון) אולי אינן "קטסטרופליות"-אך הן אינן "מלבבות" ואפילו חמורות ביצירת מצב של הקצנה של הקיצוניים (ואת זה בדיוק "נסיגה בהסכמה" הייתה יכולה לשנות בשני המקרים) כיום ישנו פתח תקווה חדש (התפנית האמריקאית לשיחות עם אירן וסוריה, הפניות של אסד למשא ומתן והסכם מכה והחלטות הועידה הערבית הקרובה בריאד ךשלום כולל עם ישראל) אני מאד מקווה שמי שיהיה (תהיה) ראש ממשלה בעוד שלושה חודשים, יעניק (תעניק) תנופה ישראלית לתהליך האזורי והבינלאומי-ואולי סוף סוף בוש קיבל את השכל (לקונדליסה כבר נפל האסימון בשנה האחרונה)-ולכן שנות 2007-2008 הן קריטיות להשגת הסכמים אם לא, מצטרך לחכות (לצערי) לבחירה של נשיא(ה) חדש(ה) בארהב-זאת אומרת 2009-2010 הם השנים החשובות להשגת הסכם

אבל לעצם העניין: 1. נסיגות בהסכמה לא היה ניתן להשיג לא בלבנון ולא ברצועת עזה, ולא היה עם מי לעשות הסכם שיישמר. להציג זה מול זה אפשרות ריאלית מול אפשרות דמיונית זה לא רציני. אתה כל הזמן מנסה להציג דברים לא קיימים כקיימים. 2. מתי תלמד לא לקפוץ על כל סיטואציה כעל "פתח תיקווה". אין כרגע פתחי תקווה מהסוג שלך בשטח. פשוט אין. עם חלומות בלבד לא בונים שום דבר. 3. האם לאחר שזה יעבור בלא כלום תודה סוף סוף במציאות? לא ניתן להעניק תנופה לתהליך שלא באמת קיים, ובגלל הצד הערבי, לא בגלל היהודים. אין דבר כזה "שנים קריטיות להשגת הסכמים". אני מניח שזה משפט שאתה משמיע כבר קרוב ל-30 שנים, והשלום לפעמים התקרב ולפעמים התרחק, אבל לא היה באמת בהישג יד ולא יהיה בעתיד הנראה לעין, ולא באשמתנו. וערב טוב מהעמק.

א-ממש השוואה מרהיבה בין הצהרת כורש לבין מחוייבות של ממשלת ישראל בראשות בן גוריון (על רציפות של מחויבויות שמעת?) ב-קרא את מאמרתו של אורי סביר על "תולדות הפיספוסים לשלום" (שהם בעצם הדברים שאיציקלה והמתנחלציק מטיפים להם-שום הסדר ואפילו האידיאלי)-זה כבר לא רק אני ה"מסית" ג-כבר אמרתי הרבה פעמים שהסדר קבע קשה להשגה-אך הסדר ביניים עם מדינה פלשתינאית על בסיס הגדר מתוקנת מערבה וכוח בינלאומי בירושלים ובבקעה בוודאי שהוא אפשרי. ד-אני מסכים אתך ש242 היא מסגרת-והיא תשמש בסיס למשא ומתן לכל הסדר שהוא. הפירוש שלי אינו הערבי(הם לקחו את הנוסח הצרפתי האומר "כל השטחים". הפרוש שלי הוא דווקא זה שפירשה ממשלת ישראל(וכל העולם)-ולכן ישראל לא חתמה במשך 3 שנים על 242(שכיום כל מדינות ערב והפלשתינאים קיבלוה) ה-אתה צודק לגבי ה"אירועים המכוננים"-אתה רק מפרש אותם חלקית מאד, ושכחת רק להוסיף את כשלון החד צדדיות הכוחנית של שרון בהתנתקות מעזהץ ו-תפריד בין טקטיקה של מו"מ לאסטרטגיה: ברור בודאות שקלינטון לא ראה את פתרון השלום כמדינה פלשתינאית ש10% ממנה מסופחים בקביעות, 12% נוספים מוחזקים ל20 שנה-והיא מבותרת על ידי ארבע אצבעות סיפוח ענקיות. טקטית הוא רצה להתקדם מבלי לשבור את הכלים (לו ולאשתו)-ואולי טקטית זה היה נבין במשא ומתן "נורמלי"-לא במזרח התיכון כשיש עם המיואש מהכיבוש בן 33 השנה והפיוזים לאלימות קצרים(ואני מסכים אתך שהאלימות מובנית בקרבם וארגוני הסרוב הפלשתינאים חזקים). ואגב, אני לא "שונא" את ברק, ובמידה מסוימת אני אפילו מרחם עליו (ואף פעם לא אמרתי שהוא לא רצה לעשות שלום-ועל ערפת אף פעם לא אמרתי שהוא אמא תרזה)

קשקושים (2)

1. השוואה או לא. זה ניתן בעולם אחר ובתנאים אחרים. הצד השני הפר מספיק התחייבויות מאז, וזה התיישן. 2. בהזדמנות אקרא את אורי סביר, אבל אנשי ה"שלום" המקצועיים פסולים לעדות כאחרון הימננים. 3. מעשייה. נכון להיום שום הסדר עם הפלסטינים איננו אפשרי. עד שלא תבין את זה, לא הבנת כלום. 4. ממש לא. הפרוש שלך איננו הפרוש של ישראל. 5. שרון לא כשל בשום דבר בהתנתקות מעזה. נפטרנו מצרה צרורה. מה לדעתך נכשל שם? 6. מי אמר? קלינטון ראה במה שברק הציע הסדר קביל, ואמר את זה. מכיוון שערפאת לא קיבל, הוא הציע אחרי כן מתווה אחר. זה גם לא שייך לכלום. מתי תבין שהסדר הקבע לא על הפרק ותפסיק לדבר עליו. אתה מבזבז את הזמן על חלומות. 7. בסדר, אתה לא שונא את ברק. אתה רק מאשים אותו במקום שהוא לא ראוי לשום האשמה, כי הלך הרבה מעבר למנדט שקיסל מבוחריו. יש לברק הרבה אשמות אחרות, אבל השמאל מאשים אותו בעניין הזה שלא בצדק. ויום נעים מהעמק.

את זכותי וכיוון שזו גם זכותך אני מצפה לכך שתעמוד מאחריי. בזאת סיימנו את הדיון על סעיפים 1-3 אבל בקשר לסעיף 4 - צר לי לעורר אותך מאשליותיך אבל מזמן יש לערבים אוטונומיה בנצרת ובשאר הישובים הערביים. אני מצפה שלי וכל תושבי המדינה תהיה אותה אג'נדה ולא כך הוא - הם מזדהים לחלוטין עם אויבינו, אוספים תרומות והקיצוניים גם עוברים למעשים ראה מעיין בן-חורין ז"ל שיצאה לטייל ליד ביתה (ואתה כתושב העמק מכיר את הסיפור על הדבע מכפר-יחזקאל) ואולג שייחט ז"ל. הערבים לא מקיימים את חוקי המדינה. צא בערב וחזה כיצד הם יורים חופשי-חופשי בשטח בנוי. זורקים זבל וגרוטאות בכל חלקה פנויה , מפנים את הביוב לשמורות טבע, נוהגים בפראות בניגוד לכללים, אני לא מדבר על שירות בצה"ל אבל אם הם היו עושים שירות לאומי אז אולי הכפרים שלהם היו קצת יותר נקיים (סע ליוון וראה את הכפר הנידח ביותר נקי ומסויד ותאמין לי שמצבם הכלכלי של הערבים הרבה יותר טוב) לא משלמים ארנונה ומים הבנייה שם לא חוקית לא רק בגלל שאין תוכניות מתאר אלא בגלל שהם משתלטים על אדמות לא להם ונמנעים מתשלומי האגרות. על המלחמה בין הרועים אני לא צריך לספר לך. תל-עדשים מרוחקת מרחק הליכה מביתך ושמעת כבר את כל הסיפורים. אם זו לא אוטונומיה איני יודע מהי אוטונומיה מר משה א. - התנער מאשליותיך - גיס חמישי מכה שורשים וצומח ליד ביתך!

זה ממש לא עובד ככה ביחסים בינלאומיים. מה שעובד זה השכל, לא הצדק. ממש כמו בכביש, שגם בו, אם תהיה צודק לגבי זכות הקדימה שלך מול סמי-טריילר יותר גדול, אז אולי אלמנתך תזכה לפיצויים... לא חכם לממש את זכותנו על כל ארץ-ישראל בעת הנוכחית. נקודה. אנחנו מנסים את זה כבר 40 שנה, ולא בהצלחה. עקום גם לטעון שלערביי ישראל, עם כל הבעיות שתיארת, יש אוטונומיה. זאת לא ההגדרה של אוטונומיה ועוד יותר גרוע הוא שאתה רוצה להגדיר את זה כמצב השורר ולאשר את זכותם לזה מתוך תביעת הזכות של המתנחלים שלנו למצב דומה בפלסטין אם וכאשר תקום. שוב, זה פשוט לא חכם. יש בעיות קשות עם המגזר הערבי בישראל וצריך לטפל בהן ולא להשלים אתן ולהעניק להם מעמד של אוטונומיה דה-יורה, כפי שאתה עושה. אבל כל עוד אנחנו משקיעים את רוב כוחותינו בהרפתקה של ההתנחלות, גם אין סיכוי שנתפנה לטיפול בבעיה הקשה הזאת. בעיה, שאם לא שמת לב, החמירה בהרבה דווקא בגלל האיחוד שיצרנו ביניהם לבין אחיהם כאשר צירפנו את השטח ההוא לטריטוריה שבריבונותנו ועשינו כמיטב יכולתנו לערבב בין שני העמים במקום להפריד ביניהם ככל הניתן. מה שאנחנו יוצרים ויצרנו עם הכיבוש וההתנחלות, זה גם את המימוש הזוחל של זכות השיבה לתוך שטחי ישראל המקוריים. הדרך שלך מובילה להפיכת ישראל למדינה דו-לאומית ואובדן כל המפעל הציוני. תאמין לי שבתור מי שחי איפה שהוא חי אני מכיר די טוב את הבעיות, האלה, כולל מרכיב אמיתי וקיים של מה שאתה קורא גיס חמישי, אבל הדרך של החזקת ההתנחלויות בשטח הערבי הצפוף ביו"ש היא בדיוק הדרך להחמיר את הבעיה הזאת, ולא הדרך לטפל בה. אתה מעניק להם ככה גישה חופשית לשטח שלנו, מוטיבציה והצדקה בעיני העולם. מי שצריך דחוף להתנער מאשליותיו זה רק אתה. ויום נעים מהעמק.

רוצה סיפור:??? המציאות טפחה על פני ביום בהיר אחד כאשר ראיתי תיק אוכל של בית ספר מחובר ליד של ילדה בשרוול שפעם היה חולצה אביבית . היד לא הייתה מחוברת לגוף, כי נציג פת'ח חביב החליט לפוצץ את עצמו בתוך אוטובוס באמצע דיזינגוף. יש לי ידיד שאומר שהוא לא מוכן לקבל את העובדה שאי אפשר לעשות שלום. מעניין שזה בדיוק התירוץ של היהודים שסרבו להכיר במציאות של תאי הגזים... החיים קשים ויש אנשים ממש לא נחמדים שרוצים להרוג אותך. הם אפילו לא מנסים להסתיר זאת אבל, בגלל שאנחנו לא מוכנים לקבל את זה אנחנו ממציאים לנו מציאות אלטרנטיבית. הם רוצים רק את קווי 67 הם יוותרו על זכות השיבה גם אם הם לא יוותרו על זכות השיבה, הרבה לא יחזרו. זה לא השלטון שלהם זה קבוצות שמבצעות את הפיגועים (זה היה השקר שנחשף אחרי חומה ומגדל-הפיגועים אושרו ומומנו ע"י עראפת) עד אסון אוסלו אמרנו, בא ניתן להם צ'אנס נתנו יד לשלום וקיבלנו אותה מרוסקת אבל עדיין קשה לקבל עדיין קשה לשבור את הקונספציה אז אנחנו אומרים: לא נתנו מספיק... אוי,מה להגיד... יש אנשים שעד שהצקלון B לא יפול עליהם על הראש לא יבינו... והכי חשוב, לא עושים שלום עם אויבים ,בייחוד לא אוייבים אידאולוגים. כי אין סיכוי שהם יקיימו אותם כסשה, אתה צריך לדעת שהיטלר בגד בסטאלין וקיים בסוף את מה שהבטיח. תקיפה לצורך השתלטות על המזרח. אפילו סטאלין היה שבוי בקונספציה שהטלר ל יבגוד בו והוא רק רוצה עוד שטח... לכן בהתחלה הצבא הרוסי נסג. רק אחרי שסטאלין הבין את כוונות היטלר הוא נתן את ההוראה ,"אף צעד אחורה לא" לכן אני שואלת אותך, איזה שלום אתה רוצה לעשות עם אחמדנג'י איזה שלום אתה רוצה לעשות עם הנייה איזה שלום אתה רוצה לעשות עם נאסרללה ואם אתה חושב שאבו מאזן ילחם בשבילך נגדם, הגיע הזמן שתתבגר קצת. דבר נוסף וכללי האמת לא צריכה הרבה מילים,היא פשוטה ברורה. ההיפך, כאשר אנשים מתחילים להתפלפל לך, זה סימן שאין להם ביד כלום.

שלום שהיה בהחלט בהישג יד-ואגב היה מוביל לנסיגה בהסכמה גם מלבנון!!! אולי הגיע הזמן שאתה תצא מאשליה שהעבר-והעתיד הוא מהלך דטרמיניסטי חד משמעי-החלטות שונות ופעולות שונות (פשרה או מלחמה למשל) עשויים או עלולים להביא לתוצאות שונות. ומה לעשות: אלו אכן שנים קריטיות למהלכים של שלום, מלחמה או בריחה (כן בריחה-שרון לא ברח מעזה אך כך ראו זאת הפלשתינאים וכך חוזק החמס-ועל אולמרט הספינולוג נאמר כבר הרבה-אך בוודאי שהוא לא שרון)