דירהלי, דירהלי, גבר-פרא נועז וחצוף שכמוך. עברו כל-כך הרבה שנים, אבל שום דבר לא עוזר לי: מייד לכשנשמעת הצפירה הפותחת את יום הזיכרון, אתה, כדרכך, מסתער-מזנק לעומתי, וניצב במלוא קומת-הענקים שלך: איש צעיר נחוש, ענק נועז, וכריזמטי עד בלי גבול – יוסי דירהלי, המ"פ האגדי מסיירת אגוז. ואני רואה אותך רץ, יורה, סוחב, אוכל, צוחק, מכה – בביטחון מוחלט של גבר שמתנייד בעולם בתחושה שכלום לא יכול לו. אבל רסיס פגז קטן ומרושע שחדר לעורפך ביום הרע ההוא ברמת הגולן, יכול גם יכול לך. והפיל אותך לעד. דירהלי, אתה אינך החלל היחיד "שלי". לדאבוני, במהלך שנותי בצבא, "צברתי" חללים לא מעטים. אך שום ידיעה על חייל שנהרג לא היכתה אותי בהלם שכזה כמו הידיעה על נפילתך. ומדי שנה חוזרת הידיעה ומכה את מכתה. יון

23 שנה, גיורא. גם ההלם מתקדד עם השנים, ומתפרמט במילות מפתח: חיילים, בני 19, ספארי, מארג' עיון, שיירה, מכונית תופת. בום. ואז - מהומת אלוהים, מסוקים, חילוץ, אש, אלוף פיקוד, קצינים, שיירה, גדר רעה. אלוהים. ישבנו זה לצד זה בחטיבה. התנכרנו זה לזה בתיכון. התגייסנו באוגוסט, נפגשנו שוב רק ביומולדת שלי, במארס. כשהגעתי, חיילי הרבנות, בשתיקה רועמת, אספו אותך ואת החברים שלך לתוך שקיות פלסטיק שחורות. המראות כבר דהו, אבל הריחות עוד טריים. עכשיו, בסתיו - בכל שנה גיורא. אילן

מתן מתן , מרגיש לי לכתוב ,לכתוב אליך , מכל וכל אשר ראיתי בעיניך , כחול מרהיב של ים , אך אין מילים יש רחש דק, רחש של גלים דוק מציף עיניי , בגעגוע אילך. מתן , צעיר לנצח , צעיר לעד קניין לעולם ,לעולם שאבד רוצה לשמר את ההרגשה הרגשת הטירוף, שנותנת לי כוח ,הכוח לעוף. מתן ,כמה זמן עבר.. נראה כמו נצח , איך נוכל ולא נרגיש ,דמותך נטפח. נזכור את הבית את הכפר צליל וטבע ריח של עפר, הכל היה שלך והמבט המאושר. מתן ..בשבילנו החגיגה תמיד נגמרת ממלאים את החסר ,ממלאים את המחברת, אקליפטוס ענק משפיל היום אדרת , ארצנו אהובה ארץ בלי צליל.. להולך בשביל אנחנו שוב , גם הפעם ,העצובים בעליל. מתן צעיר לנצח , צעיר לעד קניין לעולם ,לעולם שאבד רוצה לשמר את ההרגשה הרגשת הטירוף, שנותנת לי כוח ,הכוח לעוף. ת.נ.צ.ב.ה הדף של מתן באתר יזכור : http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=514739

לירן סעדיה, בן קריית שמונה, נפל בקרב במארון-א-ראס ב20 ליולי 2006, מלחמת לבנון השניה. לירן היה אדם נפלא, צנוע, רב פעלים, מלא באהבה לחיים ולסביבה. האבדה שלו זו אבדה קשה לכולנו. מתגעגעים אליך שתנוח על משכבך בשלום! לזיכרך : Part 1 - http://youtube.com/watch?v=SAHqRrrLu0Q Part 2 - http://youtube.com/watch?v=u_JnHXyrpsE או לחלופין --> http://www.youtube.com/watch?v=SAHqRrrLu0Q&feature=PlayList&p=44DD83CC807308C5&index=0&playnext=1

כבכול שנה, בשנים האחרונות, אני כותב כאן ונזכר בך, ידידי לנשק, שותפי לסוללת הסיוע בשבטה. אומרים שאלוהים לוקח את הטובים - כמה שזה נכון. ניסיתי לשכנע אותך, לא ללכת לסיירת גולני...לא עזר לי יהיי זכרך ברוך

כל חיילי צבא ההגנה לישראל שבנפשם ובגופם תרמו לבטחון המולדת האהובה שלנו. אנו זוכרים אתכם עמוק בליבנו ומצדיעים לכם. נוחו בשלום על משכבכם.

הנער הכי חתיך, ישראלי ומגניב שהיה אי פעם בחוגי סיור. זה שכל הבנות היו כרוכות אחריו, מביטות בעיניו ומתחננות בלב שיצחיק אותן. ולשלומית, למרות שאני לא מכירה אותך - חושבת עליך הרבה. באמת הרבה.

צביקה נרצח בפיגוע בצומת מגידו ביום 5/6/2002 הארור. נזכור אותך לעד

"מאז שעזבת הרבה השתנה כאן", ואני לא יודעת בכלל מאיפה להתחיל לספר לך. מהדברים הגדולים? כבר 10 שנים. קרו הרבה דברים. ואולי דווקא מהדברים הקטנים יותר, כמו בשיר, "השמש עוד עולה כל בוקר ואורה לבן", אבל למה אני צריכה לספר לך את זה בכלל, זה הרי ברור שהשמש עוד זורחת ושוקעת, והעונות מתחלפות והשנים עוברות. למרות שלפעמים זה לא נראה לי כלכך מובן מאליו. כאילו שהכל היה צריך להפסיק איתך, השמש לא היתה צריכה לזרוח אחרי הלילה שנהרגת בו, הכל היה צריך להיגמר איתך. תמיד רציתי לכתוב עליך דברים יפים, כי ככה מגיע לך. שיכתבו עליך דברים יפים. אבל אני לא יודעת איך. אני לא יודעת להגיד מעבר ל'אני מתגעגעת', ו'אתה חסר לי' ו'הלוואי שלא היית מת'. ואפילו זה לא באמת עליך. -אני- מתגעגעת. אתה חסר -לי-. הלוואי שלא היית מת, כדי ש-אני- לא אצטרך לחיות בלעדיך. אני לא יודעת מה להגיד. שהיית יפה? חכם? מצחיק..? אפשר להגיד את זה על כל אחד. אומרים את זה על כל אחד. כאילו שכל מי שנשאר פה הוא סוג ב'. הטובים באמת הלכו ראשונים וחטפו את הכדור בראש. ומה אני כבר יכולה להגיד שיהיה נכון רק לגביך...? (שהיית אח שלי. -שלי-. שהיית האח הגדול שלי, למרות שאני כבר עוקפת אותך בגיל, ב-3 שנים כמעט. אתה עדיין הגדול, ואני עדיין מסתכלת עליך מלמטה. (רק שאתה לא כאן יותר). שהיית יפה, ומוכשר. אהבתי לבוא לחדר שלך, כשהרשת לי, ואהבתי לנגן איתך ביחד, "היתה תקופה כזאת שהאושר בא בזעם", וצחקנו מהכל, ולפעמים היית נזכר שאני בעצם קטנה ואומר לי "כשתגדלי תביני". ועכשיו אני נזכרת בך, כשאני שומעת שירים שגדלנו עליהם היום ברדיו- יוני רכטר, שלמה ארצי, פוליקר. "חכה שתגדל, אמרו לך לא פעם..", ואף אחד לא שאל אותך, אם אתה רוצה בכלל, ללכת לשם, להילחם. אני לא יודעת אם אני אמורה לקוות שרצית, אני לא חושבת שמישהו באמת רוצה, אבל אני רוצה לקוות שהיה לך טוב). תשכח מהמילים היפות. זה לא באמת חשוב לי, שיידעו שהיית יפה ומצחיק ומוכשר. העיקר שאני יודעת. אין שומדבר יפה בזה שאתה מת. אפילו לא אם יעטפו את זה באריזה חגיגית של דגל ישראל ויירו 3 יריות באוויר. אני לא קונה את ההירואיות הזאת, היית יכול גם למות בתאונה או מסרטן. (או לא למות בכלל). והייתי מתגעגעת אליך בדיוק אותו דבר. הייתי רוצה לנפץ את הכל. לקחת משהו שלם ולנפץ אותו למליון רסיסים שאי אפשר לחבר בחזרה, גם לא אחרי שנים. בשביל המטאפורה. לדעת לצייר במילים, או על דף, או בשיר. את המוות שלך. בצבעים של אדום ושחור ושורות שבורות וצלילים חזקים שיצרמו באוזן. שיהיה משהו בעולם הדפוק הזה שיצליח להעביר כמו שצריך. את השבר הזה. את חוסר-השקט התמידי הזה. את המוות שלך.

אחי, עוד חצי שעה הצפירה, ובליבי הצפירה מהשנה שעברה. בשבילי זה עוד יום כמו השאר, אני זוכר ולא שוכח ויותר מכאב הזכרון יש את כאב הגעגוע. אם רק היית יודע כמה אני מתגעגע. בחלומות, אני רואה את הדפיקה בדלת, הקצין עם הזקן, והרופא שמייד חיבק את אמא. ובזכרון אני רואה אותך, אותך מחבק את אמא. ואני רוצה שתחזור לחבק, אחי, אני מתגעגע. אני יוצא עכשיו לבית הספר לטקס. כתבתי כמה מילים שביקשו שאקריא. מבטיח שבשבילך לא אבכה, אעשה זאת כמו שאתה מצפה ממני, כמו שאח גדול מצפה מאח קטן. ואתה מצידך, תשגיח עליי מלמעלה. אוהב אותך אחי, מתגעגע, ומחכה לפגוש אותך. אריאל

ביום ז' באדר תשנ"ט (23.2.1999) נפל סגן דוד גרנית בקרב בלבנון, עת עלה כוח של הסיירת על מארב של החיזבאללה. במכת האש הראשונה נהרגו מפקד היחידה רס"ן איתן בלחסן וקצין ההנדסה סגן לירז טיטו שהלכו בראש הכוח. דוד נטל את הפיקוד על הכוח, תוך ניסיון לחלץ את הנפגעים. במכת האש האחרונה נהרג דוד. על לחימתו בקרב הזה קיבלה משפחתו של דוד צל"ש מאלוף פיקוד הצפון, גבי אשכנזי, וכך נכתב בתעודה: "הנני לציין לשבח את סגן דוד גרנית ז"ל, על גילוי אומץ לב נדיר, חתירה למגע עם האויב בצורה הנחושה ביותר, מנהיגות ודוגמה אישית, רעות וקור רוח."

לא שכחנו אותך... יהי זכרך ברוך.

שנפלה ב12 לאוגוסט 2006 בעת התרסקות מסוק היסעור במלחמת לבנון השנייה. יהי זיכרה ברוך

זוכרים אותך, אורי! במלחמת יום הכיפורים היה אורי מפקד פלוגת טנקים, שיצאה ללחום בכוחות הצבא המצרי שתקפו בגזרה הצפונית של תעלת סואץ. במהלך הקרב עלתה הפלוגה של אורי על מארב של המצרים צפונית לקנטרה, סמוך למעוז "לחצנית". באש שהומטרה עליהם נפגע הטנק של אורי ושנים מאנשי הצוות שלו נהרגו, ואילו אורי נטש את הטנק. כעבור זמן חזר אל הטנק כדי להפעיל את המקלע ובכך לחפות על חייליו הפצועים, שניסו להגיע למקום מבטחים. בפעולה זו, ביום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973), נפגע אורי ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן, והוענק לו ציון-לשבח מטעם מפקד האוגדה, על גילוי אומץ לב ודבקות במשימה; וכך תואר המעשה בתעודת צל"ש: "במלחמת יום הכיפורים שימש סרן אורי הקמן ז"ל כמ"פ טנקים. ב- 6 באוקטובר 1973 נע בטנק שלו באזור שמצפון לקנטרה, כדי לחלץ כוח שנפגע. בדרכו ניסה לפרוץ דרך מארב אויב. הטנק נפגע והוא נפצע, אך למרות פציעתו הפעיל את מקלע הטנק, עד שנפגע ונפל. במעשיו אלה גילה סרן אורי הקמן ז"ל אומץ-לב ודבקות במשימה". יהי זכרו ברוך!

יהי זכרו ברוך

היה בחור שמח, אהב את החיים

לזכרך.

דצמבר 87

יהיה זכרו ברוך

חזקו ואימצו. הלואי ולא נדע עוד צער, הלוואי ובקרוב יבוא השלום

נפגע מכדור בקבר יוסף ב15:05 צהל ציפה מהפלסטינים שיחלצו אותו, אך הם לא עשו זאת. הוא מת מדימום ב18:40.

לא שכחנו אותך... יהי זכרך ברוך.

דוד יקר 25 שנים עברו והכאב לא פוסק

היינו יחד בקמ"ט. לא היינו חברים במיוחד, סתם חניכים באותה פלוגת קמ"ט. ולמרות הכל אני זוכר אותו. למיטב ידיעתי נהרג כשטנק עלה על מוקש בלבנון . יהי זכרו ברוך. הי"ד. תנחומים וחיבוק למשפחה.

סוכני שב"כ, לוחמי מוסד , לוחמי יחידות עילית שבעודנו מדברים עושים ימים ולילות לביטחוננו. הרבה מהם נפלו במילוי משימתם ולא ידענו אפילו, ממשיכים בשגרת חיינו. תודה לכם וסליחה אם לרגע לא הרווחנו את מה שהענקתם לנו

לעולם לא ניפרדתי מהנופלים במערכות ישראל , יפי הבלורית והטוהר , כל שם עולם ומלואו , מזה שנים על שנים מאז שאני זוכרת את עצמי אני יושבת ובוכה עם ההורים על יקיריהם שנפלו על קידוש השם. זוכרת אותם והדמעות אינן מרפות ,הכאב מפלח את הנשמה, איזה בחורים איזה בחורים אין מילים לתאר את מה שאיבדנו. הכאב שעובר עליי לא יניחיני עד מותי.

יש לו אתר מדהים.בחור מדהים מלאך.