כל קבילה על דרגת סאל ומעלה נידחית הנציב הוא איש המערכת תאל במיל ששומר על התחת העצל של חבריו ועמיתיו הוא גיבור על סמל מחלקה וחבריו.....

גם הקבילה על המים וגם הקבילה על הדם אני ברחתי מהמפקד הזה כשרק הגעתי אליו.

עזבתי את הבסיס על בעיות רפואיות והוא אמר לי שבנסיבות אחרות הוא היה יורה בי... אני עדיין מנסה להבין מה עבר לו בראש, יכול להיות שזה בגלל שהוא נכנס לכלא פעמיים בזכותי אחרי שעשה מספר טעויות מבצעיות שעליתי עליהן בזמן (לפני נפגעים בגוף וכסף)

thinking about every day. this is the truth. and the end.

זה מה שקורה שיש קיצוצים בצבא ומפטרים אנשים, כל הטובים עוזבים ורק הבררה נשארים.

יש לאפשר בחוק לחייל שקובלנתו נמצאה מוצדקת לתבוע לא רק את הצבא אלא גם את המפקד שעליו הוא קבל באופן אישי,ברגע שחייל אחד יזכה במשפט כזה נגד מפקדו אישית והדבר יפורסם המפקדים יתחילו להתייחס אחרת ולא יאמרו לחייל חולה:אתה ארטיסט למרות שיש בידיו אישור רפואי,וגם לא ימנעו ממנו לגשת לרופא כפי שהרבה מפקדים נוהגים היום.

זה התחיל בטירונות, כאשר מפקדות טירטרו אותי עם קיטבג ששקל יותר ממחצית המשקל שלי ועם כל הציוד, עד שמן המאמץ (ועוד בחום של 35 מעלות) נהייה לי קרע ברחם והתחלתי לדמם. לא, לא נתנו לי ללכת לרופא. גם ללכת לשירותים ולשים תחבושת הגיינית לא נתנו לי! ישבתי סתם שעה בשמש ודיממתי על עצמי. זה היה אולי הרגע הכי משפיל וכואב בחיים שלי. באותו יום חילקו לנו נשקים. במזל לא הספיקו לחלק לנו מחסניות (האידיוט בנשקיה החליט להעלם). חיפשתי כדורים פזורים בבסיס, אבל מאחר וזה בסיס הדרכה, מקפידים על זה יותר מביחידות אחרות. כשהעמידו אותנו בשורות לחדר אוכל, ועדיין לא נתנו לי "לחבוש" את עצמי, פשוט אמרתי למפקדות ללכת לעזאזל והלכתי למקלחות. התקלחתי, החלפתי בגדים והתכוונתי לשים לעצמי כדור בראש. התקשרתי לאמא שלי ונפרדתי ממנה. היא התקשרה לבת דודה שלי בהיסטריה, שפעם הייתה קצינה, ההיא עשתה כמה טלפונים. איך זה נגמר? המפקדות שלי "התנצלו" בצורה מתחמקת, אבל אחרי זה המשיכו לטרטר אותי, גם בלי מים, עד שהתייבשתי והייתי זקוקה לאינפוזיה. לפעמים, עד היום אני מצטערת שלא ריססתי את הזונות ושמתי לעצמי כדור, כי לחיות עם הטראומה הזאת לפעמים לא נותן לי לישון בלילה ופשוט מכניס אותי ל"סרטים רעים". וזה לא המקרה היחיד. כשניסיתי להתלונן על מקרה של הטרדה מינית, אמרו לי שאני משוגעת ואני ממציאה ומעלילה (כן, אני המצאתי שחייל בש"ג תפס לי בחזה כי הוא חשב שזה מצחיק, וכל החברים שלו ראו וצחקו גם הם). יצאתי מהצבא שבר כלי, זמן רב לא יכולתי למצוא עובדה בגלל הסטיגמה של פרופיל נפשי מה שגרם לי להתדרדר עוד יותר. לפני שנתיים רצו לאשפז אותי באשפוז כפוי. לא יודעת איך יצאתי מזה. לקחתי את עצמי בידיים ופשוט הדחקתי את מה שקרה לי. שיקרתי בראיונות עבודה, התחזיתי ל"נורמאלית" ובזכות זה יש לי עבודה היום. וזה אפילו לא קרבי! אני לא רוצה לחשוב מה קורה לחיילים בקרבי, חיילים שמקריבים את חייהם למען כולנו! מרבית המפקדים בצה"ל הם ילדים אגואיסטים וסדיסטיים שצריכים להיות באשפוז כפוי. מעטים הם המפקדים שראויים לתפקידם.

למישהו. לאף אחד לא באמת איכפת מה שקורה לילדים שלכם בצה"ל. גם איום בהשתמטות לא איכפת לאף אחד, תמיד יהיו פראיארים שיתגייסו.

מניסיוני, כקצינת תחזוקה לפני שנים, מכירה את הנציב, ואת הרמטכ"ל, מאמינה כי שני האישים יטפלו בבעיות החמורות האלה, שנובעות אך ורק מבעיות של פיקוד. יביאו את האנשים לדין משמעתי, לא משתמע לשתי פנים. צריך להטמיע במפקדים את החשיבות של בעיות רפואיות ורגישות באופן כללי כלפי החיילים. שהרי הם נחשבים ל"ילדים" שלהם.

תראו את מי שולחים לקורס מכים וקצינים אחרי זה תבינו מאיפה מתחילה הבעיה....

מתנשאים על בני גילם ושעשו מכים מוקדם בגלל שהיו לקקנים....ולא ראו ולא טעמו שירות בשניה..זאתי התוצאה של מפקדים על הפנים...! לכו תראו באיזה בא"חים הטירונים גדלים..בתי מלון..אחרי זה אל תשאלו איך מפסידים במלחמות... לצערי :( שיהיה בהצלחה ושמרו על עצמכם...מדינת חכמי חלם...

אין חדש תחת השמש! רופאים צבאיים וקבני"ם מאז ומעולם מתעללים בחיילים ובד"כ מוציאים עליהם את התיסכולים שלהם מאפסותם באזרחות. ממש עבד כי ימלוך !!!

אבל בלי ערכים.אני לא ההייתי מציע למפקד שהמליץ ללכת ולישם על עצמו את מה שאמר אבל שיסתכל על עצמו במראה ויבדוק אם הוא ראוי להיות מפקד.שיפנה את מקומו לאחרים שחושבים אחרת.

זה לא היה נראה כאילו יש לנו את המדינה הכי מושחתת ביקום?

המצב הרבה יותר גרוע. מפקדים שאין להם מושג ביחסי אנוש. הפרות בוטות של המלצות רפואיות וזלזול בחיילים.בגלל מפקדים שכאלה פרשתי משרות קבע.

נו באמת - זה הנוהל!! נותנים לנהג מילואים, ג'יפ מוג'ייפ על מנת שיבצע בו "פעילות מבצעית" וישבית אותו מוקדם ככל האפשר, על מנת שיהיה אפשר להביא ג'יפ חדש דנדש במקומו ואת המושבת להוציא לצריפין למכירה פומבית, לכל המרבה במכיר! זה אולי לא יפה, אבל זה חוסך כסף לצבא. במקום שהג'יפ ישכב כל שבוע בסדנא המרחבית, דבר שבטווח הארוך עולה לצבא הרבה יותר כסף, מפשוט לקנות ג'יפ חדש - פשוט מאוד, אחרי שהוא "טוטל לוס", הוא טס למכירה פומבית. לי ולשאר הנהגים במיל' של שנת 1996 - נתנו 6 ג'יפים לחיסול סופי: 2 רביעיות ישנות ו-4 שישיות, כל 6 הג'יפים בני יותר מ-20 שנה. אני אישית חיסלתי רביעיה ושלוש שישיות. כמובן שלא אומרים לנהגים: "קדימה, תחסלו אותם". אסור להם! לנו אמרו: "יש לנו ג'יפים ישנים - אתם יודעים מה צריך לעשות..". זה הכל. זה היה קל - עשיתי את הפטרול מסביב לבית"ר עלית בהילוך גבוה.. כך חיסלתי 3 מהג'יפים: לרביעיה הלך רדיאטור (אבל הלך ממש..) אז דאגתי לשרוף גם את המנוע ליתר בטחון. לאחת מהשישיות נשבר ציר ולשניה התבקע הקרטר. טוב, הייתי בתחרות עם הנהג הסדיר ולא רציתי שהוא ישיג אותי אז חסכתי זמן ובאחד מהג'יפים (השישיה השלישית) נכנסתי במשאית. זה היה טיפשי, כי זרקו עלי קנס של כמה מאות שקלים מכיוון שזה לא נקרא "תאונה מבצעית".. אבל לפחות למדתי במילואים האלו נהיגה בג'יפ, כפי שלא נהגתי בחיים. וכמובן, מייד אחרי שחיסלתי את 3 השישיות והרביעיה הגיע אלינו המג"ד ל"שיחת מוטיבציה" ונזף בנו על ש"אנחנו כאלו נהגים מחורבנים שהצלחנו לחסל 6 ג'יפים בשבוע" (את שאר 2 הג'יפים, הנהג הסדיר חיסל) ומייד אח"כ שלח לנו 4 סופות ממוגנות, חדשות-דנדשות עוד עם הניילונים ומזגנים פועלים! עליהן כבר שמרנו. אחח.. אלו היו המילואים ההכי כיפיים, שעשיתי בחיים. בעצם, אולי חוץ מתרגיל הנגמ"שים ברמה"ג (שם דווקא לא ביקשו מאיתנו להשבית את הנגמ"שים וחבל - בכיף הייתי תוקע אחד או יותר מהטרקטורים המיושנים האלו, אבל לא ביקשו), אבל מה זה משנה? אלו היו הימים!

אני עכשיו משרת בצה"ל ואני רוצה להגיד שהצבא חרא 3 שנים של שלילת חופש 3 שנים של ציות למפקדים ללא שום ערכים או חשיבה רק עושים מה שנראה יפה בעייני המפקדים שלהם ולאלא האחרונים לא אכפת מכלום באים עושים את המינימום שיראה הגיוני אם תבוא ביקורת והולכים הביתה חבל שלא אמרתי שאני משוגע בצו 1

יש דרכים לעשות דברים ולהשיג הכל הייתי גם ביחידה צבאית ואף נפצעתי בעת פעילות מבצעית ואני לא מתחרט על שנייה אחת שהייתי שם.. היה מדהים וחוויה לכל החיים!!..ממליץ בחום

אחי היה בקרבי ושבת אחת הלכנו לבקר אותו, הוא אמר לנו שהוא מאוד חולה אז אמא שלי הביאה לו קצת כדורים והרבה אוכל, שיתחזק. כשהגענו מצאנו אותו עם 40 חום, בהזיות ממש, והוא הצליח לספר לנו שלא הסכימו להפנות אותו לרופא רק לחובש ושהחובש נתן לו אקמול ווזלין (?).. הכנסנו את אחי לאוטו ונסענו ישר לבית חולים שם אישפזו אותו לכמעט חודש.. לא עשו לו כלום כשהוא חזר כי ידעו (בדיעבד) שהוא היה בסכנת חיים.. זה עצוב מאוד שהיינו צריכים להבריח אותו מהבסיס כדי שיקבל טיפול שהוא פחות מבסיסי.. מה שעצוב זה שקורים דברים פי אלף יותר גרועים בצבא מזל שלפחות הצלחנו להציל את אחי.

כחייל לשעבר מדהים לקרוא לאיזה צבא של נקניקים הפך צה"ל,רוב הדוגמאות מגוחכות והם תוצאה של חיילים סמרטוטים.לפחות זה מסביר את לבנון 2 ועוד הרבה, חבל שהמאפיה השמאלנית עם השטויות של כבוד האדם,אהבה לערבי,ו"תהיה זמר ותתחתן עם דולפין"השתלטה גם על הצבא

אמרת שיש דרכים לעשות דברים ולהשיג הכל וזאת אחת הרעות החולות של הצבא קמובינטורים משיגים לעצמם פטורים וימי חופשה על חשבון חייל הרפואה מרבית הנטל נופל על חיילים שלא מוכנים או לא יכולים לשקר ולתחמן על מנת להשיג את מטרותיהם עיקר הבעיה הוא שהקומבינטורים הטובים ביותר מתקמבנים לקצונה ונהנים מתנאים טובים ברמה שאין בכלל מקום להשוואה עם חיילים רגילים

כן ממש אתה נפקד מיחידה קרבית. אתה בטח איזה ג'ובניק עלוב שתקף אותו האגוזי בשק"ם.... אבל אתה בטוח נפקד.

הזה: חיילים צריכים לדעת, מהרגע שהם מתגייסים, מה מותר ומה אסור לעשות להם. אני אמנם שירתתי בקריה אבל בעלי היה מ"כ של טירונים כך שאני מתמצאת טוב מאוד בנושא - היו חוקים מאוד ברורים איך אסור ואיך מותר לתזז. רוב המפקדים אמנם לא שמים על ההוראות האלה - כמו ילדים בני שלוש עושים דברים שאסור כשהקצינים הבכירים לא נמצאים - ממש גיבורים... אבל למה אף אחד לא חושב ללמד חיילים מרגע הגיוס מה הזכויות שלהם, ולעודד אותם להתלונן ברגע שהן מופרות...וחוץ מזה לבחור חומר אנושי איכותי יותר לתפקידי פיקוד.