לילך היקרה ע"פ תיאורייןך והאופן בו את מרבה לכעוס על הדמויות הנשיות הראשיות בספר אני נאלץ להסיק שהספר טוב, בגלל שהוא כ"כ מטריד מתקבל הרושם שאת מחפשת סוף הוליוודי טוב ודמויות ממוצעות וצפויות, כשבפועל את נתקלת בדמויות שאכן מאפיינות את העולם הנשי החרדי נשים שאולפו מראש להיות כנועות, שקטות, כפופות ראש, פראייריות ועוד אומרות תודה אולי קשה לך להשלים עם כך, כי המציאות היא כואבת, אבל אצלי מתקבל הרושם ע"פ ביקורתך שזו בדיוק היתה מטרת המחברת, אלא ששאיפתך שנשמעת כה רדודה לקבל גיבורות פמינסטיות נתקלה במציאות

הוא השפה וגם ההצצה הכבר בנאלית לעולם החרדי, אבל חוץ מזה אין הרבה

גם אם הביקורת איננה טובה, אים זה צודק כלפי הספר וגם לא כלפי הסופרת לספר כאן את כל העלילה בכמה משפטים. אחרת בשביל מה לקרוא? ביקורת מהסוג הזה פוגעת במאמציה של הסופרת ליצור מתח, תפניות, סודות. מותר לך כמבקרת להביע את דעתך , אבל אין זה צודק כלפי הסופרת לחשוף כאן את כל סודותיה כאילו אין בהם עניין לקוראים.

הבעיה כמו שהיא מוצגת בביקורת היא שהסופרת מנציחה בעיה חמורה מאוד, ולא משתמשת במעמד המכובד שלה כדי להציע פתרון לעניין. זה עדיין לא הופך את הספר לטוב, (הוא לא, קראתי כבר את רובו), ואפשר לכתוב עלילה בלי קלעישאות או סוף "הוליוודי" כמו שאתה אומר, וגם לא להיות חלק מהבעיה. תודה לך על ההקשבה, שרית

ספרים לא צריכים להיענות לתרבות הפוליטיקלי קורקט, או להלחם לשינוי חברתי פוליטי וכו', הם יכולים להיות שוביניסטים ופשיסטים, העיקר שיהיו טובים. אין זה מתפקידם לחנך.

אולי הסופרת באהלהעביר ביקורת על החברה ממנה היא מגיעה, ולכן גם השם הבדוי... דווקא עצם זה שהצליחה להרתיח את דמך, אולי עושה את העבודה....

והספר נשמע לי מעניין דווקא משום שאינו כזה. אולי כשהדם של הקוראים רותח, כי ציפיותיהם לא מתממשות, הם הולכים ומשנים משהו במציאות?

חבל.

זה לא מתוחכם ולא "הפוך על הפוך", וזה שהוא מעצבן לא אומר שהוא "הצליח". זה ספר צר אופקים ואני מצטרפת למי שאמרה שזה מנציח את הבעיה וממש לא מעניין אותי אם זה כתוב יפה או לא.

בספרות החרדית דלת חדר השינה נשארת סגורה, על כל המשתמע מכך.וזה אגב היופי הדקויות שהם מצליחים להוציא מהעלילה בלי לגרד לקוראים את השכבה החיצונית הדקה ביותר אלא להגיע לרבדים עמוקים.
קראו ספרי חוה רוזנברג, לאה פריד, רחל פומרץ, פ, פקשר, רותי קפלר ועוד