כנרת, תמיד אמרתי שאת כותבת יפה, אבל עד כדי כך יפה אפילו אני לא שיערתי. אמנם התגובות שתבאנה ודאי תתמרמרנה בחלקן על כך שהקשר של הכתבה לפאריז מקרי בהחלט, אבל איזו כתבה! כל כך חבל שלא יצא לי לראות את התערוכה עתה, ואני כל כך מקווה שבעתיד יזדמן לי, ואזכור את שכתבת. תודה לך כנרת על רגע קטן של אושר בתוך יום עבודה, שכל כך חבל שאיני יכול לצלמו לשאת אותו עמי אל כל הימים שיבואו. נ.ב. סליחה על הפנייה האישית בשמך. אמנם אנו לא מכירים, אבל כתבותיך מפוגגות תחושה זו.

כל טור שלך נותן לי עוד סיבה לחזור לפריז (ולא חסרים, ולא חסרות). הצורך הזה בתיעוד אותנטי של המציאות הזכיר לי את הסרט ההוא עם רובין ויליאמס, וגם כאן יש איזו תחושת עצבות כזאת, לא בגלל שהחיים עצובים, אלא בגלל שהם ... כמו בחיים. מורכבים, לא מחוייכים . כתיבה מעולה, אבל מי נותן את הכותרות לטורים?

ואכן התמונות של המשפחה הן מרגשות במיוחד. הכי מדהים לראות את הטבעיות שלהם. בלי פוזות וברגעים הכי אמיתיים אלה של הנוף לא משהו וכרגיל בפריז- הרטרוספקטיבות די מצומצמות, זה לא רטרוספקטיבה של ניו יורק

החיים יותר מורכבים מהשער של ווג. והיום שלרובנו יש דף בית השיטה מתרחבת. כלומר, במרחב שבו נותנים לנו להתבטא אנחנו נראים גלויים וישירים אך בעצם ממשיכים לכסות ולטשטש ולעתים ממש לרטש. אני קורא לזה ה"פליקריזם" - החיים שלנו כפי שהם נראים מתוך העמודים של הרשתות החברתיות למיניהן. כולם קוראים שם גרוסמן, חובשים כובעי צמר טיבטיים כשנוסעים לרמת הגולן ושותים שמפנייה בימי הולדת. מעט מאוד מהחיים עצמם באמת. מין בלוף מתגלגל, שמתקזז בין אדם לחברו, "אני אראה ברשותך רק את הצדדים הטובים והיפים שלי ובתמורה לא אשאל על הצדדים הבעייתים והפחות זוהרים שלך", דיל של רשתות חברתית, עם מטענים רגשיים בנפח מיקרוני, אמיתות חלקיות ומעט מאוד אותנטיות.

במידה ויתאפשר לכם לראות את הסרט שהוקרן בפסטיבל סרטים דוקומנטריים בסינימטק - מומלץ מאד!!! זה משלים את התערוכה

מנסיון, אמנות טובה עושה את זה, ופריז מאפשרת לזה לקרות. אנני לייבוביץ' עשתה לך את זה, ואמנות הכתיבה שלך, עשתה את זה לי. תודה על הדמעות מהסוג שאני אוהבת.

ועמוק. יאללה, תעזבי את הגעוגעים לציון מבירת הבאגטים - ממילא זה לא נשמע הכי אמין - וקדימה לניתוחים אמנותיים. היידה כנרת ! (ולא לדאוג לציון, יהיה בסדר, יש פה באגטים מעולים,והפסקנו להאמין שאוכל יביא גאולה. או שלום. או משהו. אבל, היאוש הפך מאדדד נוח, במיוחד עם מאמרים מעולים על אנני ליבוביץ :))

וצדק מי שהמליץ לך לראות את הסרט הדקומנטרי שהיא איפשרה לאחותה לעשות עליה. סרט נפלא.

ואפשר לראות לפי התגובות כאן,כמה את מעניקה בכתיבתך.