פחות מ-20 זוגות חותמים על "הסכמי לוביץ וחברותיה",שבאחוזים זה פחות מפרומיל.למה לתת להן במה? בשביל הריטיניג?

גב' רבקה היקרה, יש לך טעות בסיסית הרגע הקובע לעניין חליצה וייבום הוא רגע מותו של הבעל, ולא כפי שכתבת, חוץ מזה בכדי להפקיע קידושין לא צריך סעיף בכתובה(שאינו מעלה ואינו מוריד) כל בית דין רבני מוסמך להפקיע קידושין(כמו שראינו שהפקיע גרות). רק צריכים דיינים שאינם מפחדים לפסוק

וגם נשאלת בגמרא במסכת יבמות שאלה על "נפל הבית עליו ועל בנו" ואין יודעים מי מת קודם. אם האב מת קודם ומיד אחריו הבן אינה זקוקה ליבום וחליצה.

אישה שהתאלמנה ואין לה ילדים מהבעל נחשבת ליבמה, יבמה זה מצב בוא האישה עדיין אינה נחשבת לאלמנה ולכן לא יכולה להתחתן מחדש, כשהאשה היא יבמה אחיו של הבעל נחשב ליבם של האשה וצריך לבצע טקס נישואין אם אותה אישה ולהביא לה צאצא ולקרוא לו על על שם בעלה המנוח. במידה והאישה והאח של בעלה המנוח אינם מעוניינים להתחתן (בעיקרון הם נחשבים כאילו הם נשואים למרות שצריכים לבצע את טקס הנישואין בניהם) הם מבצעים טקס חליצה בשביל לשחרר את האשה בכדי שתוכל להתחתן אם אדם אחר. טקס החליצה מתבצע מול שלושה דיינים, בטקס האישה חולצת את הסנדל של האח של המנוח, יורקת על הריצפה לפניו, ואומרת "ככה ייעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו. ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל". *מענין אם כיום מקיימים את הטקס במלואו ויורקים על רצפת הרבנות?

הדת במשך מאות בשנים בצע תיקונים בהלכות על מנת להתאים את המצב ההלכתי למצב במציאות. רבי יהודה הנשיא ביטל שנות שמיטה וחוקים נוספים במצבים של תקופות בצורת ארוכות. רבי יהודה הנשיא ביטל את שנת השמיטה בישובים מעורבים יהודים ונוכרים על מנת שהאוכלוסיה היהודית לא תיפגע כלכלי. זו רק דוגמה לגדולתם ואומץ ליבם של גדולי הרבים בעבר.היום יש חושך בפסיקה וכל פוסק מנסה להראות שהוא מחמיר יותר ומקשה על חיי היום יום וזה הפך למדד לגדולה. מצב הפסיקה היום עצוב מאוד והרב עובדיה והרבנים הספרדים שהיו צריכים להיות הגשר בין העולם החרדי הליטאי לעולם המסורתי ולהוביל קו של חדשנות הפכו עצמם לליטאים שמרנים וחשוכים. חבל.

הרעיון מאחורי הייבום הוא פחות דאגה לאישה שנותרה ללא בעל וללא ילדים, כפי שאתה טוען. מקורו של המנהג הוא ברעיון שהאישה בעצם שייכת לכל הגברים של השבט. הבעל מת - עוברת לאח. ניתן לראות משהו דומה ברמה זו או אחרת אצל שבטים פגאניים מסוימים. ככל שהחברה התקדמה המנהג כבר לא התאים וכך הנהיגו את החליצה שזה בערך מה שכתבת.

אין לי מושג מה יותר גרוע... האחד כבר לא קיים היום (אולי במאה שערים כן) וטוב שכך... השני אין לי הבנה למה הוא קיים היום- טקס מטומטם ופרימיטיבי שאין בו שום הגיון...לזרוק את הנעל של האח ולירוק?! בעידן האס.אמ.אס והטכנולוגיה צריכים לבצע טקס משפיל ל-2 הצדדים שאפילו כפריים בורים ברחבי העולם לא היו מעיזים לעשות... נראה לי שאפילו באירן לא עושים טקסים כאלה... ורק בגלל דברים כאלה אנשים מתרחקים מהיהדות...

כי ברגע שתנאי כזה חל, הוא מפר את הקידושים למפרע, מה שאומר שבמשך כל שנותיו, חי הזוג הזה שלא במסגרת נישואים. לכן הפתרון הזה הוא מאד בעייתי ויש לאפשר אותו רק במצבי קיצון. לכן יושבים רבנים שדנים בכך בכובד ראש, ולא רצים לתקן בעיה אחת ולגרום לבעייה אחרת.

כאשר אדם נפטר ולא נולדו לו בנים על אחיו מוטלת החובה להקים שם לאחיו, דהיינו לשאת את אישתו ולהביא איתה בן לעולם, על מנת (ואם אני לא טועה זאת הפעם הראשונה שה"קללה" הזאת מוזכרת בתורה) שלא ימחה שמו. טקס זה נקרא ייבום או גאולה (כפי שמוזכר במגילת רות) והוא מתרחש גם אם האח נשוי (כן זה מותר על פי היהדות) כאשר ר' גרשם הטיל את החרם המפורסם הוא גם פסק שכיום רק נחלוץ ולא נייבם (משום שהוא אסר בחרמו גם פוליגמיה). במידה והבעל לא מוכן לקחת את אשת אחיו לאישה, האישה חולצת את נעל גיסה, יורקת בפניו ואומרת "ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו". משום שנחלצת נעל נקרא הטקס "חליצה". חשוב להבין כי אין מדובר בטקס שמיועד להשפיל את האשה אלא בדיוק להפך - צאצא מהמשפחה הוא דבר שמאוד חשוב (לפחות לפי התפיסה באותם ימים) ולכן האישה רוצה שייבמו אותה. הטקס נועד להשפיל את האח שלא מקיים את משאלת אחיו וגיסתו. גם בימנו ניתן לראות כי נשים שאיבדו את בעלן ואין להן צאצא מבקשות שישאבו מבעלן המת זרע כדי שיהיה להן בן ממנו. לעניות דעתי זהו היסוד שעומד מאחורי דין זה בתורה. כפי שטוענת הגברת לוביץ' ההלכה לא משתנה. זהו כוחה של ההלכה, אין ההלכה יכולה להיכנע לתכתיבים של הרגע עליה לבחון את המצב בראיה שלמה ומעמיקה. לכן, מטבעה, ההלכה היא "בדיעבד" ולא "לכתחילה". לעומת זאת על הציבור לחתור למהלכים שהוא סובר שחשובים, גם אם כרגע אין הלכה ספציפית לגבם. דוגמא מצויינת לכך הם המניינים המעורבים. כדי שההלכה תיתן גושפנקה למניינים אלה עליהם להיות מקובלים על הציבור, אולם כיצד הם יכולים להיעשות ככאלה ללא גושפנקה הילכתית? ברור שעל הציבור לקדם מהלכים שהוא סובר שבהם על ההלכה להשתנות וראוי להרים את הכפפה שהגברת לוביץ' זורקת. לציבור ביהדות יש כוח, כוח רב שמשפיע על מקבלי ההחלטות. נדרשים אנשים אמיצים, דוגמת הגב' לוביץ', שירימו קול צעקה ויתחילו במהפך. כשם שכיום אנו מוכרים חמץ למרות שזהו פתרון שנועד לכתחילה לעסקים גדולים רק משום שזה היה לנו יותר נוח מאשר לבער את כולו, כך גם נוכל להעביר מהפכים הרבה בין אם בהסכמי קדם נישואין, מניינים מעורבים, כיסוי ראש וכד'. בסופו של דבר הכוח בידים שלנו.

תמר, כלתו של יהודה, שהתאלמנה משני (!!) בנים שלו, ואז יהודה התחמק מלהשיא אותה לשלישי, התחפשה ל"נערה עובדת" וגנבה זרע מיהודה, ואפילו נולדו לה תאומים...

האם במקרה בו לגבר שמת היה צאצא מקשר קודם, ולאשתו הנוכחית ולו לא היו ילדים - גם במקרה זה, צריך לייבם את האשה? נראה שלא. מה ההלכה אומרת?

יש לכם איזה הסכם שמקבלים שבת רק על תנאי שרוצים?

מצער שבמדינה המתיימרת להיות מודרנית ותרבותית, קיימים עדיין מנהגים שהיו נהוגים בימי החושך. טקס החליצה הוא משפיל ומעורר גועל נפש. הפתרון המיידי : הפרדת הדת מן המדינה. בחו"ל הרבנים מצאו תמיד "פתרונות" כי הרי ידעו היטב כי האישה נחשבת לאלמנה ע"י שלטונות המדינה בה היא מתגוררת ובמקרה כזה האישה היתה מצפצפת על הרבנים הפנאטיים שאינם רוצים להתגמש והיתה מתחתנת שוב בנשואים אזרחיים בעיריית העיר בה היא גרה. אמי, ז"ל, למשל כלל לא בקרה במקווה בטרם התחתנה באירופה (קודם בנשואים אזרחיים בעירייה ואח"כ בטקס דתי. שם ידעו הרבנים כי למועמדים יש תמיד "תחליף" לנשואים דתיים. תגובה למס' 6 : מה אגיד לך ? יש לך כנראה פיגור שכלי ורצוי לטפל בזה ויפה שעה אחת קודם.

זה נכון. דברייך אמת. הרי מצד אחד אסרו היום את הייבום, ומצד שני ממשיכים את טקס היריקה שנתון מדאורייתא. זה כמו לשקר. עושים מההלכה בדיחה, חס וחלילה. משחקים ב"כאילו". וזה בטוח השם יתברך לא רוצה. אבל כדי לומר אמת ולשנות צריך תלמידי חכמים ענווים ותמימים שמסתכלים רק למעלה לקבל אישור, לא לצדדים. אלא שבימינו גם רבנים כנים ואמיתיים כמו הרב שרלו או פוריישטיין בסופו של דבר גם פוליטיקאים. הרב שרלו בעצמו כתב כתב הגנה על הרב הדר' לאו באומרו כי דעתו נחשבת בעיני רבים. תורה לא צריכה להיות בחירות פופולאריות. ברגע שכך זה, אז זו פוליטיקה. ואז צריך להתקבל על מי שנחשב גדול ממך בקרב הציבור, גם אם אתה חושב שהוא טועה, ואז אתה חוטא לתפקידך, לומר אמת למיטב הבנתך הכנה והענווה, על מה שישר בעיני הקב"ה לעשות בעת הזאת, לפי הוראותיו שבע"פ ובתורה. וזאת הסיבה שיש לנו כאן משחקים ב"נדמה לי" במקום עבודת השם תמימה וזכה.

בזמן שבית המקדש היה עדיין קיים וגם עוד לפני שנבנה לא היו שואלים את האשה שבמרבית המקרים היתה עדיין לא יותר מילדה עם מי היא רוצה להתחתן או אם היא בכלל רוצה להתחתן,ולבעל היה אז עדיין מותר לשאת יותר מאשה אחת הנהיגו דין שלפיו אם מת איש נשוי ללא ילדים יש להשאיר לו זכר ולכן הונהג היבום שלפיו חייב אחיו ש/ל הנפטר לשאת את אלמנת אחיו המת כדי להשאיר זכר למת,היו מקרים שבהם האח לא רצה מכל סיכה שהיא לשאת את אלמנת אחיו ולכך הונהגה החליצה,מזמנים את האח הסרבן לאנשי הדת(אז היו הכהנים ולאחר מכן הרבנים)ושם הוא חוזר בפניהם על סרובו והאלמנה יכלה לפטור אותו מהחובה הזאת בכך שבפני הרבנים היא חולצת את נעלו ויורקת לו בפנים,זה כמובן כאקט של בוז למי שלא מוכן למלא את חובת היבום,כלומר החליצה אמורה בעצם לשחרר אותו ולא אותה.היבום בוטל או יותר נכון עדיין קיים בספרים אבל כבר לא נהוג מאז ימי רבנו גרשום מאור הגולה.את מנהג החליצה הפכו הרבנים המפגרים משחרור הגבר בבוז מחובתו לשחרור האשה מקשר לגיס,דבר שהופך אותה בעיני הרבנים לכאילו גרושה וזה פתח פתח לתעלולי סחיטה מצד כל מיני אנשים שמנסים לחמוס את האלמנה ולגזול ממנה את ירושת בעלה או במקרים מסויימים שקרו הגיס דורש מהאלמנה שתוותר למענו גם על הפנסיה שהיא מקבלת דרך מקום העבודה של הבעל המת.הרבנים גם המציאו מנהגים משונים של למשל במקום נעל הוא נועל רק עבור הטקס המטופש הזה סנדל מיוחד שעדיין מיוצר על ידי סנדלרים מיוחדים הקשורים לרבנים שהרבנים לא רוצים לקפח את פרנסתם,בקיצור הפכו את האלמנה לקניינו של הגיס החמסן שללא הסכמתו היא נשארת עגונה לכל ימי חייה.

החפץ לייבם ואינו נושא אישה ורצתה אשת האח בייבם יש להתיר הייבום ומקרים אלו אכן מתרחשים באופן טיבעי גם בלא דעת. חובת המזונות חלה על הייבם, במידה והאשה אינה בעלת הכנסה המאפשרת חיים בכבוד בגפה. על בית הדין בהרכב של שלושה רבנים לחלוץ בפסיקה וזאת במידה ודי ואחד הצדדים אינו נכון לכך. מצוות הייבום הינה זכות אשר אינה מתוקנת לכפות אומללות כלשהי ויש לזכור זאת. באם האשה אינה חפצה בטכס בית הדין יעשה זאת כבית דין המתיר נדרים.

אם מדובר בגיס שאיננו רוצה לבצע חליצה כי הוא רוצה לפגוע באלמנה, רצוי לתבוע אותו תביעה אזרחית. לפעמים 'כאב בכיס' גורם לשינוי הגישה.

מנין לך מסקנה זו שאם הבן היחיד מת לאחר זמן האלמנה צריכה חליצה? למיטב ידיעתי אם היה זרע חי בשעת המוות אין חליצה.

לשיטתך, אין בעיות בהלכה. לשיטתך, כל פתרון מוביל לקריסה של הדת או של עולם ההלכה. הטיעון הזה אינו אלא דמגוגיה. בעיות ופתרונות צצו בעולם ההלכה למן ראשיתו. ראה את מקרה יהודה ותמר (שם לא היתה אפשרות לחליצה ולכן הבנים מתו). ראה פרשת בנות צלופחד (חלוקת הארץ לשבטים יצרה בעיה והתורה מצאה פתרון בדמות נישואים על פי בחירת הבנות אך בכפוף להיותם משבט יוסף). וכן בעולם ההלכה בדמות הפרוזבול, היתר מכירה ועוד פתרונות רבים וטובים. אף אחד רציני לא השתמש בטיעון שלך כדי לבלום מגמות חשובות אלו. גם במקרה זה של גט וחליצה יש בעיה. שאפילו מבחינה הלכתית טהורה ונקיה הן בעייתיות, משום שהתורה לא התכוונה ליצור מנגנון שיאפשר לנוכלים לעשות הון או להתעמר באלמנה. ולכן, ההצעות של הגב' לוביץ אינן רק למען האלמנה או מסורבת הגט. במידה מסוימת הן אפילו לכבוד התורה. שלא יצא חלילה שהתורה תקבע חיוב משיקולים טהורים (הרצון להשאיר זכר למת) אך בפועל ניתן יהיה להשתמש בהם לצרכים פסולים. הגישה שלך פסולה לא רק בפן ההלכתי דתי אלא אפילו האזרחי חילוני. כרגע יש בעיות עם ארגוני ומשפחות פשע. מנסים להשתמש בכלים לא שגרתיים של הטרדה כדי להכביד עליהם. לשיטתך, יהיה אסור לנקוט בצעדים אלה מחשש שאחר כך הם יופנו גם כלפי אנשים נורמטיביים. וברור שזו שטות מוחלטת.

כנראה שאת\ה תלמיד חכם גדול מאוד וכנראה שרק אתה מבין שהרבנים יכולים לפסוק אחרת ולא עושים זאת מתוך רשעות, כנראה שרק אתה מכיר את כל התורה והש"ס ולכן מרשה לעצמך לדבר כך. אני, במקומות שאני לא ממש בקיא בהם- מעדיף להאמין ל"שופטים" שבדור ולא לזלזל בהם.

מסחטנותם של הנשים המתוקות במקרה של גירושין. א) תנאי זה הוא סעיף מחייב בנישואי הזוג הח"מ. באם נישואינו יעלו על שרטון ונבחר להתגרש, מוסכם על שני הצדדים שדמי מזונות עבור הילדים ישולמו כדלהלן. באם תנאי השתכרותינו לא יהיו שווים, הצד המשתכר יותר ישא בהוצאות הילדים לבדו עד לגובה שכרו של הצד השני, כאשר שני הצדדים יגיעו לשכר שוה ישאו שני הצדדים בהוצאות הילדים במידה שוה. ב) במידה וההורה שהילדים אצלו יערום קשיים על ביקורי הילדים או שהותם אצל ההורה השני, יוטל עליו קנס בגובה המזונות לילד אחד או יותר לפי החלטת בית הדין בזמן כתיבת הגט. ג) התנאים דלעיל הם חלק בלתי נפרד מקשר הנישואין, ובאם לא יקויימו במלואם הרי הנישואין בטלים מעיקרא לא שרירין ולא קיימים כדין כל מקח-טעות והונאה.

קודם כל סליחה על הבורת אבל מה זה "ייבום" ו"חליצה"? אני יכולה רק לנחש שחליצה באה מלשון חילוץ. מה זה בכלל הטקסים האלו? ועוד משהו: אם לבעל אין אח אז יש מישהו אחר שיכול לבצע את החליצה?

התורה בכלל לא מתייחסת לרצון של האישה במקרה הזה, מניחים שהיא רוצה וזהו. החליצה היא רק במקרה שהגיס מסרב (שחס וחלילה לא יכריחו אותו להתחתן ולפרנס אישה שהוא לא רוצה!), ואז האישה אולי רוצה להתחתן עד מחר, אבל המקסימום שהיא יכולה לעשות זה לירוק למנייאק בפרצוף.