גם אני מתגעגעת ליום האם יום שהוא רק שלי ולא יום המשפחה

 לא רק את יום האם לקחו,אלא גם את יום הזיכרון לחללי צה"ל והפכו אותו

  ליום הזיכרון לחללי צה"ל ופעולות איבה. (מזל שלא הכניסו גם את הרוגיי

 תאונות הדרכים)

אני ילידת דרום אמריקה ושם אין בעיות לא פמינטיסטיות ולא אחרות.

פשוט יש יום האם וגם יום האב.

כך כל אחד מקבל את ההערכה והכבוד המגיעים לו מבלי לפגוע באחר וכמובן בלי להרגיש שמשהו הלך לאיבוד.

בואו נאמץ לנו יום אב, ונחזיר את יום האם!!!

מצחיק כמה הנשים הן מגוחכות

לא משנה מה יקבלו, לא טוב להן.

הפמניזים הורס כל כך הרבה דברים טובים.

אני מאוד בעד שיוויון, ואני חושב שחשוב שיהיה יום האם כי עם שיוויון או בלי שיוויון עדיין גברים ונשים הם לא זהים ואמא יש רק אחת (ברוב המקרים :-))

הבעיה היא שנשים הפכו את הפמיניזים לאנטי לדבר דוחה ולא לדבר בונה והנשים הן בד"כ הנפגעות הראשיות של זה.

אצלנו במשפחה כולם מבינים שיום המשפחה הרי זה כל יום בשנה...ולכן כל שנה בל' בשבט באופן טבעי חוגגים את יום האם, בקצת יותר תשומת לב לאמא, הכנת הפתעה כלשהיא וכו'. בקיצור מתעלמים מהשינוי שנעשה בשם וממשיכים ב"יום האם" וזהו!!

כולנו גם מסכימים שגם לאבא מגיע יום בשנה ולכן אנחנו חוגגים לו ביוני כמו שנהוג בארה"ב שם חיינו מספר שנים.

פסטיבל אישה, יעוץ נשי, מה עובר עליכן? איבדן כל קשר למציאות.. כאילו יש גברים בעולם וכדאי שנחיה איתם גם. התכנסנו לתוך בועה נשית מטורפת. מתי פעם ראיתן פסטיבל גבר? מה הקטע? כן אני בעד שיוויון אבל לא בעד איבדון.

וכן אני עובדת ומתחלקת עם הבעל שלי. ולא! כשהוא איתם הוא לא "שומר" על הילדים... מה הוא בייביסיטר? הוא אבא שלהם ולכן הוא פשוט כמוני מגדל אותם.

אז בואו נרגע, ננשום ונחייה קצת בפרופורציות. בסופו של דבר יום האם זה עוד גימיק שיווקי של ביזבוז כסף ומתנות.

יום טוב.

אמא שלי תמיד עשתה הכל למעננו.

אבא היה הולך לעבודה מבוקר ועד ערב והוא היה המפרנס של הבית והמחנך.

אמא הייתה עובדת עד 12 ואז מבשלת,מכבסת, מטפלת, אחות,  יועצת וכל מה שהיינו צריכים.. אבל אמא הייתה מאושרת כי היא הייתה איתנו.

בגיל 40 בערך היא במשך שנה שנתיים הצטערה שלא למדה או פיתחה קריירה אבל עכשיו היא מבינה כמה היא הייתה מאושרת לעומתי.

אני כאמא לא שונה מאמא שלי  פשוט הפכתי לעבד של הפמיניזם.

אני עובדת מבוקר ועד ערב, מרוויחה כמעט כמו בעלי.

יש לנו מנקה שמנקה במקומי ומטפלת שמחזירה מהגן.. אבל עדיין מי שמבשל, מכבס, קם לילד בלילה זו אני.

אני עדיין יושבת עם הילד החולה בלילות ולוקחת אותו לרופאים בבוקר.

אני צריכה להוכיח פי 2 שאני ראויה למשרה שלי כי גבר לא נעדר כל חודש לפחות 4 ימים בגלל מחלה של אחד הילדים.

אני יושבת במשרד אכולת רגשות אשם על זה שאני רואה את הילדים שלי שעתיים ביום..

בשבתות אני הרוגה מעייפות של כל השבוע וכל החלומות שאני חולמת במשך השבוע על הסופ"ש שאני אעשה לילדים שלי כמו שההורים שלי היו עושים נעלמים עם הגעת השבת.

ההורים שלי היו נועלים את החדר שלהם 3 פעמים בשבוע בערך..

ואני בקושי מסוגלת להיות עם בעלי בסופ"ש

אמא שלי הייתה מבקרת/ מדברת עם המשפחה שלה במשך השבוע והיה מספיק ביקור של חצי שעה בסופ"ש כדיי לסגור פינות..

אצלנו אין זמן לטלפונים, אני טובעת בעבודה וכמו שכבר ציינתי אם יישמעו אותי מדברת בטלפון כל יום זה עושה רושם רע.. בסופש אנחנו צריכים להקדיש זמן למשפחות של שנינו הרבה מעבר לחצי שעה כי יש כל כך הרבה מה לחדש..

ויש עוד כל כך הרבה דברים.. אם כשהייתי ילדה והייתי צריכה לקנות בגדים אמא הייתה פשוט הולכת לקנות לי .. היום אני צריכה לבקש חצי יום חופש..

כולם יוצאים מפסידים מהפמיניזם.

גם יום הסב, יום הילד , יום הרווק ויום הנשוי טרי שעדיין אין לו ילדים. כמובן שלכל יום כזה יש להוסיף יום מקביל ממין נקבה

הרבה מאד אבות (לדעתי, רוב האבות) אכולי רגשי אשמה שאינם עם הילדים שלהם מספיק זמן כמו שהיו רוצים!

זה לא צריך להיות עניין של רוב בכלל, כי גם אם ברוב המשפחות הנטל העיקרי של גידול הילדים הוא על האמהות (וצריך להגדיר קודם מהו נטל), זה לא אומר שצריך לפאר ככה בהכללה גסה עשייה הורית של מין אחד ולהעריך אותה כשווה יותר מהעשייה ההורית של המין האחר.

רק כשמתאים להן אם זה משהו נחמד כמו שבחור ישלם עליהן או שיוריד את האסלה וכו וכו אז GO שוביניזם!!!!! פתאום הן הופכות לאישה הקטנה שזקוקה לחיזוק מהגבר שלה ושיראה שאכפת לו ממנה כשהוא מוריד את האסלה אחרי שהוא שחרר את האלכוהול ששתה בלילה של אתמול.

אני אומנם לא יכול להכליל את כל הנשים פה אבל לצערי אתן רובכן כאלה צבועות שזה פשוט בדיחה שכבר ממזמן מאוסה.

תחליטו או שאתן רוצות שווין ואז הכל שווה, או שאתן רוצות לחזור אחורה לימים הטובים שלא עשיתן כלום חוץ מלקחת אשראי וללכת לקניות

אי אפשר להחזיק מקל בשתי קצוות.

גם אני כל שנה נחמצת מחדש שיום האם נגנז. כשהייתי ילדה חלוקת התפקידים הייתה ברורה: הילדים (לרב ללא האב) מקדישים פעם בשנה יום לאמא. פרחים/מתנה/ברכה, לא משנה מה, העיקר הכיוון ברור וחד-צדדי. זה היה יום בו אני כבת התרגשתי ממנו מאוד. כל השנה ידעתי, גם אם אני לא משקיעה באמא שלי הרבה, מחכה לי יום האם. היום לא ברור מי צריך לחגוג למי. האם האם שוב צריכה להשקיע בכל המשפחה ? אז מה הקטע ? מצדי שיבטלו את  יום האשה הבינלאומי ויוסיפו יום אב העיקר: החזירו בבקשה את יום האם!

אני אישה, ואמא, ועובדת ומפרנסת ומגדלת את הפלא הקטן

ומה שלפני מספר ימים התחוור לי הוא שיום האם נעלם, ואיתו

איזושהוא היבט הולך ונכחד ביחסי המשפחה -

הרגע שבו הילדים - אלה שעבורם צריך להיות מובן מאליו כל מה שהם מקבלים, מה שעוטף אותם ומזין אותם ודואג להם - רגע אחד שבו הם אומרים תודה.

לא, לא בקניות. בכדורי השוקולד שהיינו מכינים והיו מחריבים את המטבח,

בהדבקות הדביליות, בכרית הסיכות שתפרנו בתוך קופסת דני גזורה (לאמא שמעולם לא נגעה במחט)...

אבל בעיקר זכורות לי ההתלבטויות מה לכתוב בפתק. אני זוכרת עד היום את הרגש שבו הוצפתי כשהייתי צריכה לחשוב מה אמא עשתה ועושה בשבילי.

איכשהו יום המשפחה לא הפך להיות יום ההורים - שבו הילדים אומרים תודה לשני ההורים,

אלא הפך להיות מין עיסה אפורה פוליטיקלי-קורקט, שהדרך היחידה לחגוג אותה היא יציאה משותפת לקניון...

מין "בואו נחגוג את כמה שהמשפחה שלנו יפה ומוצלחת", מה שבדרך כלל בעידננו המפנק-עד-שבא-להקיא - "בואו נחגוג את כמה שהילדים שלנו מוצלחים, ויפים, ויודעים לזהות את בראץ...".

חבל לי על שמורת הטבע הזו בעידן של ילדים אגואיסטים ומפונקים שנעלמה.

לבטל את יום האם ל-50 שנה. לחגוג רק יום האב.

יום האם במאי, יום האב בספטמבר...

שאנשים יבזבזו כמה שיותר כסף על מתנות....

יום המשפחה אמור להראות על שיוויון בין גברים לנשים-אבל השיוויון הזה לא קיים!

האישה עדיין זאת שמטפלת בילדים (למרות העזרה של הבעל-הרוב הוא עליה),

גברים עדיין מרוויחים יותר מנשים.

וגם לי חסר יום האם. הייתי מתכננת חודש מראש מה אני אכין לאמא ובמשך שבועות עובדת ומתקנת... געגוע למשהו שבאמת חסר.

עליך לעשות משהו בנוגע לתחושותיך. העובדה שציינת כי אינך מאושרת כפי שאימך היתה (למרות שחשה שלא מימשה את עצמה), שאינך מבלה עם ילדיך ושאת כלואה בעבודה וצריכה לבקש חופש על מנת לעשות סידורים מינימאליים במהלך ימות השבוע - אומרת כי תחושות אלו רק ילכו ויתעצמו.

אולי כדאי להוריד היקף משרה במקום לשלם למטפלת, לצאת פחות לנופשים - שבוודאי נובעים מתוך תחושת העומס והמחנק בחיי היומיום, לעבוד מהבית אם אפשר, כי השנים שלך עם הילדים לא יחזרו אחורה.

מקווה שעזרתי, בהצלחה, והעיקר שתהיי מאושרת ונטולת רגשות אשמה...

האפליה חוגגת.

כבאר מגיל הגן מלמדים את הילדים כך

אני קוראת לזה יום האם וככה זה ישאר. תמשיכו לקרוא לזה יום האם וזה ישאר יום האם.

ביום שגברים יוכלו ללדת ... נשקול לקרוא לזה יום המשפחה