לא ברור לי מה בדיוק לקחה בחשבון כותבת הכתבה, אך המעסיק אינו משלם את משכורתה של האישה בחופשת הלידה, משלם אותה ביטוח לאומי, אז המשפט הזה הוא שגוי מיסודו! דבר שני, את לוקחת בחשבון שאם הנטל ייפול גם על האבות לא ייעצרו ישיבות, לא יילקחו ימי חופשה? בסופו של דבר נשארת בטוטאל עם אותו מס' ילדים להורים עובדים- הנזק יהיה אותו נזק, אלא אם את מעוניינת להרחיק צעד אחד קדימה ולאסור ילודה.... ואכן למעסיקים הדבר לא תמיד נוח ואידיאלי, אך הנזק שיכול להיגרם לנשים/אימהות/נשות קריירה הוא עצום!

כתבה אדיוטית שעושה רק נזק!

גברתי הנכבדה טועה - המדינה יכולה (וצריכה) להתערב בחקיקה בשוק העבודה, ולהסדיר יחסי עובד-מעביד (ואפליה מינית היא רק אחד מהאספקטים המטופלים במסגרת זו), אך אינה יכולה להתערב ביחסים הבין משפחתיים.

במלים פשוטות, המדינה אינה יכולה לחייב את הבעל להישאר בבית עם ילד חולה, ולכן היא מחייבת את המעסיק לאפשר לעובדת לעשות כן.

(גילוי נאות - באוגוסט האחרון הכותב לקח 5 ימי חופש כדי לשמור על ילדיו, ולמרבה הפלא החברה אותה הוא מנהל לא התמוטטה)

מסכימה לכל מילה. הגיע הזמן לשחוט פרה קדושה זו, ולמצוא את האיזון בין קידום מעמד האישה שהוא חשוב לבין המחיר שנדרשים מעסיקים. מה לעשות כמו לכל בחירה בחיים, גם לאמהות מחיר, בעיקר בשנים הראשונות, ואין שום סיבה לכך שהמעסיקים יהיו אלו שישלמו אותו במלאו.

מאמר חשוב, לא פופוליסטי, ושאינו מתחנף, טוב שנכתב על ידי אישה.

שהוא שוהה במקום העבודה, אלא לפי התפוקה שלו (שבישראל היא נמוכה יחסית לעולם)

גב' קלייר היקרה, שכחת רק דבר אחד "קטן": למה לעזאזל אנשים צריכים לעבוד מעבר ל-8-9 שעות ביום בכלל? מדוע תרבות הצריכה הקפיטליסטית מצריכה את הגבר (וגם את האשה) לעבוד עד שעות מאוחרות? למה גם הוא (או היא) לא יכול לצאת בארבע מהעבודה באופן קבוע, ללא קשר אם יש או אין לו ילדים?

זרקת לפח האשפה את מה שעמים שלמים יצאו למלחמות עבורן: זכויות העובדים. פשוט אבסורד.

במקומות נאורים יותר בעולם (וארה"ב לא נחשבת לשכזו), האשה יוצאת לחופשות לידה ארוכות בהרבה. משום מה לא שומעים משם זמירות כמו שלך. מעניין למה.

והנה, ההצטדקות בסוף הטור האגואיסטי הזה: את בעלת עסק ואנחנו ה-"צדקנים" שכירים שלא מבינים שום דבר. יקירתי, ומה יעשה בעל עסק כאשר העובד הגבר שלו יוצא לחודש מילואים? אולי נבטל את המילואים? אולי נבקש מהנשים שיחליפו את הגברים במילואים? עם כל הכבוד, למעסיק בדרך כלל יש כמה וכמה חודשי התראה לפני הלידה. זה לא קורה בדרך כלל בפתאומיות. הוא יכול לארגן לעצמו תחליפים.

והנה הגילוי הנאות: אני שכיר ואשתי עצמאית ומעסיק (זעיר מאד) ובדיוק עובדת שלה יצאה לחופשת לידה. זה לא נפל עליה כרעם ביום בהיר. היא דאגתה מראש להחלפה. העסק שלה לא בדיוק בנוי על אותה עובדת, אולם בהחלט התכוננו לימים סגריריים. כל מעביד יכול לעשות זאת.

אני בהחלט מתגאה בעובדה שבתור אב לשלושה ילדים, אני הוא זה שלוקח את מירב החופשות וימי המחלה כדי לטפל בהם ולא אשתי, מאחר והיא אינה יכולה לעזוב את העסק שלה כל כך הרבה. אולם גאווה זו אינה קשורה לעצם העניין בו נגעתי בתחילה: מספר שעות העבודה השבועיות במדינת ישראל הוא בין הגבוהים בעולם. דירוג זה אינו מחמיא במיוחד למדינה שלנו. הגיע הזמן שתכניסי את זה לראש.

שהבעיה במבנה החברתי שלנו?

נכון. את צודקת.

ו...?

מה ההצעה שלך לשיפור? לשנות את המבנה החברתי? יופי. ומה יקרה מחר בבוקר? ובעשרות השנים שיקח לתהליך הזה להיטמע?

אני די בטוחה שאת אף פעם לא היית לצד הילדים שלך (אם יש לך). לא ביום הראשון בביה"ס, לא ביום הראשון בגן, לא כשהם חולים וצריכים אותך, לא כשהם עצובים ולא כשהם רוצים לשחק או שיקריאו להם סיפור. לפי הגישה הסופר קפיטליסטית שלך סביר להניח שגם בעלך לא היה בעניין.

זו הבחירה שלך, אבל יש עוד כמה אנשים שיודעים שפגישה אפשר לדחות, אבל את היום הראשון בכיתה א' אי אפשר להחמיץ. מזלי שיש לי בוס שחושב כמוני ולא כמוך, ואצלנו בעבודה אנחנו לא עבדים של המקום אלא עובדים בהנאה ותוך התחשבות גם בנשים היולדות וגם במילואימניקים שנעדרו לרוע המזל די הרבה בשנתיים האחרונות בגלל מלחמות ואימונים.

נכון, אני קודם כל אמא, וזה לא הופך אותי לעובדת פחות טובה, אלא לכזו שיודעת לנצל זמן בצורה יעילה.

אצלנו הבוס לא מרשה לעבוד אחרי 17:00 בערב מתוך גישה שמה שלא הספקנו ב-8 שעות לא נספיק גם אח"כ, ואת יודעת מה? זה אחד העסקים הכי יעילים ומתוקתקים שאני מכירה. בטח שלא צריך את שירותייך כיועצת ארגונית.

הבעיה מתחילה ונגמרת בנשים וגברים כמוך שנשארים עד 20:00 להראות שהם "משקיעים" ושוכחים שעובדים בשביל לחיות ולא חיים בשביל לעבוד.

הכותבת באה מכוכב אחר? הרי הקושי של אם המטפלת בילדים הוא גם קושי של הגבר במשפחה. המשפחה היא בעדיפות עליונה וכל מבנה החברה צריך לשרת תכלית זאת ולכן חשוב שהמדינה תדאג לזה בחוק. העבודה היא אמצעי ולא תכלית גם לשכיר וגם לעצמאי חוץ מלרודפי במע ושררה שלא רואים לא משפחה ולא חברה ולא כלום אלא רק דרך החור של הגרוש.

ומה יהא לגבי אותן אמהות חד הוריות שצריכות את הפרנסה, או משפחות בהן הבעל לא מתפקד, להפלות ולדכות מין שלם רק בגלל חיי המשפחה והצורך הטבעי להרות ולהביא ילדים לעולם מראה על חשיבה גזענית וחשוכה, שמונעת רק מחשיבה קפיטליסטית וקרה, כל העולם מתקדם ונפתח ורק פה נותנים לאישה חשוכה להפגין את דעותיה השוביניסטיות, ומה עם מעמדנו כחברה אנושית בסיסית...את טוענת שכדי לפתור זאת צריך לשנות את נורמות החברה?

אולי גם את האבולוציה הבסיסית?

נשים שרוצות לשמור על משרתן ולגדל ילד ואין להן בעל מה יעשו, ייפטרו מהילד...

בושה של כתבה...

שימו לב לשני המשפטים הבאים המופיעים בכתבה אחד אחרי השני:

מי שמתקומם נגד האפליה, ובצדק, צריך לעשות זאת מול מקור הבעיה, ולא מול בבואתה: מול עצמו, והחברה בה הוא חי. לא מול המעסיק.

ולאחר מכן בא המשפט:

אל לנו לצפות מהמעסיקים לפעול באופן ערכי, גם כשהוא אינו כלכלי עבורם, מבלי שנצפה זאת גם מהנשים העובדות אצלם.

הבנתם, למעסיק מותר להתנהג באופן לא ערכי, אבל אם רוצים להתקומם על חוסר הערכיות של החברה אז את המעסיק הלא ערכי צריך לעזוב בשקט. כללי הערכיות לא חלים עליו.

ולגבי הפיסקה האחרונה הכל כך מגוכחת, מי שפותח עסק ומסכן את כספו האישי, רצוי שיעשה תיכנון נכון שלוקח בחשבון את העובדה שחלילה מישהי מהעובדות שלו עשויות להיכנס להריון. עסק שעשוי ליפול או להיקלע לקשיים עקב עובדת שניכנסה להריון זה עסק שמראש נידון ככל הנראה לכישלון. לא צריך להיות גאון כלכלי בשביל לעלות על זה.

את מנסה להציג עמדה כאילו אובייקטיבית-אך היא נגזרת מרגשי נחיתות מול גברים-ומכאן את חייבת להציג עמדה קיצונית כדי להיחשב כאשת קריירה מצליחה...או שמא נאמר -את גבר גבר...

עצוב שאישה כמוך רואה את הכל דרך הפריזמה המעוותת של כסף ועוד כסף...

-