תודה לאל שיש לנו את רבקה לוביץ', שעל אף דעות של אנשים מסויימים לא חוששת להעלות סוגיות כואבות, ובניגוד למה שטוענים מעולם לא עזבה את התורה אלא אכפת לה מספיק בשביל להעמיד את עצמה בשורה של מי שחוטף את כל העלבונות, והכל למען כבודה של תורה.
אנחנו רואים במהלך הדורות הרבה פעמים שבהן חכמים מתעקשים למרות הקושי לפתוח עיניים ולראות את המציאות של התקופה ומחפשים פתרונות, יצירתיים פחות או יותר, לבעיות שקורות בשטח.
ואע"פ שכביכול לא מופיעות אותן בעיות בתקופות קדומות יותר, מרגע שהפיתרון נמצא הוא הלכה גמורה שאין לערער עליה, אפילו לא באמצעות הוכחות ניסיות שמגיעות באותות מן השמים (ע"ע תנורו של עכנאי), כי התורה ניתנה לנו, לבני האדם, ולא בשמים היא! אחרי רבים להטות!
אז נכון, כרגע אין רוב שתומך בפיתרון למצוקה הזו של נשים הזקוקות לחליצה. לפי חלק מהתגובות כאן נראה כאילו המצוקה לא קיימת או זניחה, ולפי תגובות אחרות עלולים לחשוב שהתורה ניתנה למלאכים שאמורים להתרומם מעל למציאות ולחיות רק ברוח. ויהיה המחיר הנפשי אשר יהיה.
אבל זה תפקידנו, כאנשים מאמינים שראו את ההתפתחות המכוונת מלמעלה שהובילה לכתיבת המשנה ואחריה התלמוד, להעלות את המודעות למצוקות היומיומיות ולנסות להביא לרוב שיוכל להטות לכיוון פיתרון הלכתי.
התפקיד שלנו הוא ליצור שיח הלכתי, מעין "משנה קטנה" ופומבית, שבה רב אחד יאמר ככה, ורב אחר יאמר אחרת, עד אשר יוחלט כדעת הרוב ותצא דעת תורה.
אלא מה? הרבנים היום חוששים לעשות צעדים כאלה כי הציבור התרגל להיות אדיש והתרגל שהדברים הם סטטיים.
וטוב שיש מי שמוכן לנער אותנו ולהזכיר לנו לא להירדם.
טורים אישיים 
