אני לא נגד התורה

הניסיון של הרב חיים נבון ב-ynet לשים אותי ואת אמנון לוי בסירה אחת כאילו שנינו שותפים ל"קמפיין נגד חליצה" משקף במקרה הטוב חוסר הבנה מוחלט של הכותב בעניין המאבק של הנשים הדתיות. במקרה הרע מדובר בדמגוגיה זולה של הצגת הצד השני באופן לא נכון על מנת לנגח אותו.

ובכן, לאמנון לוי ולי יש אג'נדות שונות לחלוטין, גם אם הן משיקות בנקודות מסוימות. אולי אמנון לוי מבקש להגחיך את טקס החליצה ולהראות שמדובר בריטואל ישן נושן שאבד עליו הקלח. המטרה הבלתי מוצהרת של גורמים כאלה היא להביא לכך שהצבור החילוני יבין שכאשר הוא מתחתן במדינת ישראל כדת משה וישראל הוא לוקח חלק בפולחן ישן ויפעל עכשיו ומהר למען נישואין אזרחיים.

האג'נדה שלי היא שונה לגמרי. האג'נדה שלי היא אג'נדה של אישה שומרת מצוות, אשר מאמינה בצדקת התורה וההלכה היהודית. איני נאבקת נגד נישואין כדת משה וישראל. איני נאבקת לעקור את מצות החליצה מן התורה. אני נאבקת למען השמעת הקול הנשי, ולמען פסיקה יצירתית המותאמת לבעיות הדור. האג'נדה שלי היא להעלות את הנושא הזה לדיון פומבי; להבהיר עד כמה נשים נפגעות ממנו; להבהיר שישנן נשים שאינן יכולות להינשא בגלל המצווה הזאת; להבהיר שישנן נשים שנסחטות בדרך לקבלת שחרור מאחי הבעל. לבסוף, להבהיר שניתן לפתור את הבעיה בדרכים הלכתיות פשוטות למדי ולהביא לכך שאנשים יתחילו לפעול בכיוון.

ההשוואה של חליצה לאכילת חזיר היא השוואה מגוחכת. ראשית משום שאכילת חזיר אינה פוגעת באיש ושנית מפני שגם לו רצינו לא ניתן לעקוף את האיסור. מעבר לכך, ואולי אף בעיקר, איננו מתיימרים להבין טעמם של מצוות, אבל זה לא אומר שאנו צריכים לעשות עצמינו טיפשים. אין כל ספק שהמצווה הזאת, כפי שניתנה בתורה, אמורה הייתה לפעול לטובת האלמנה שנשארה ללא כל משענת כלכלית ומשפחתית, ולטובת הבעל שנקטף בדמי ימיו והיה רוצה לדעת שיש לו זכר בעולם. אין כל ספק שהמצווה באה ממקום של ערכים נעלים של עזרה לזולת. ולכן אמירתו של הרב נבון "אני אינני מבין מדוע יש צורך בחליצה, כשם שאינני מבין מדוע אסור לאכול חזיר", אינה יכולה להתקבל.

ואכן, כל מי שמעיין בספרים רואה כי במשך כל

הדורות נוהלו דיונים אינסופיים סביב מצוות הייבום והחליצה. המשנה הגמרא ופוסקי הדורות בחנו את השאלה אם ייבום עדיף על חליצה או חליצה עדיפה על ייבום. וזאת מפני שהמציאות של ניצול נשים ושל מצב של חוסר התאמה מוחלט בין היבם לזקוקה (כגון: זקנה אצל צעיר), של אי יכולת הגבר לפרנס יותר מאישה אחת, של חדר"ג שקבע שלא לשאת יותר מאישה אחת, של אחים שנעלמו והשאירו את האישה עגונה, או של יבם מוכה שחין שאי אפשר לחיות עמו השפיעה תמיד על הקביעות ההלכתיות של הרבנים לדורותיהם. ומי לנו גדול מן הרמ"א אשר פסק בשולחן ערוך (אבהע"ז קנ"ד) "והמקדש אשה ויש לו אח מומר, יכול לקדש ולהתנות בתנאי כפול שאם תפול לפני המומר ליבום שלא תהא מקודשת".

זה בדיוק תפקידם של גדולי הדור. לזהות איפה מתפספסת מצווה, ואיפה קיום המצווה מביא למצב הפוך ממה שהתורה התכוונה ולשנות את המצב במסגרת ההלכה ובאמצעות הכלים ההלכתיים הקיימים לכך. עשו את זה בעבר. עושים את זה היום. זה לא ביג דיל. הנה הבאתי לכם כבר למעלה את הפתרון.

ואם גדולי התורה מסרבים לראות את הבעיה - הציבור יצטרך לקום ולעשות את זה. ואם לא הציבור כולו - אז ציבור הנשים יצטרך להתעשת ולפעול למען עצמו. ואם לא ציבור הנשים כולו - אז יעשו זאת הנשים שיש להן מודעות לנושא. התפקיד שלי הוא להעלות את המודעות להשמיע את הקול הנשי המושתק מזה הרבה שנים למיינסטרים.

רבקה לוביץ' היא טוענת רבנית, העובדת ב"מרכז צדק לנשים", טל': 02-5664390