|
דירהלי יקירי,
כמדי שנה, אני שב ומציב לך כאן, גל-עד קטן.
עשרות שנים עברו מאז ננעץ בעורפך רסיס הפגז הארור ההוא. ומאז נותרת הצעיר הנצחי המדהים שהיית - נועז, חכם, מהיר, מחוצף, גדוש כריזמה, "יפה כמו אפולו, חזק כמו אטלס".
לפעמים אני תוהה איך היו נראים חייך לו נותרת בחיים. האם היית משמש בימים אלה... רמטכ"ל צה"ל? או שהיית נוטש את הרובה והולך ללמוד פיזיקה (כמו שהתעקשת לטעון)? ואולי בכלל היית שב והולך, ברצף הרפתקאות מסמרות-שיער באי-שם?
דירהלי יקר, כל-כך הרבה שנים עברו מאז שנות 'סיירת אגוז' המרוחקות, אך לרגע אחד לא נשכחת, ולרגע אחד לא קהה הזיכרון שלך. ואני לא אומר זאת לתפארת המליצה. ממש לא, שהרי באופן פלאי אך ממשי מאוד, אתה חי ונוכח ובועט ושואט קדימה, בחיוך, גם עתה...
סיפור חייו של דירהלי, בעל עיטור עוז ועיטור מופת, באתר 'יזכור':
http://www.izkor.gov.il/HalalKorot.aspx?id=93242 |
| |
|
וכבר דמותך הולכת ומיטשטשת, וכבר קשה לראות תווי פנים בין קרעי הזכרונות, ואפילו הבלורית החיוורת דהתה והצהיבה, כמו תמונת המחזור. יותר מדי שנים עברו, ורבבות אירועים, ושמות ופנים, ושמחות ואסונות, ואני איש בגיל העמידה ואתה עדיין ילד של ארץ לעולם לא. ההומור של אלוהים השליך אותנו זה לקראת זה פעמיים: כשחלקנו שולחן אחד בבית הספר, ולא יכולנו לסבול זה את זה, וכשקבע לנו פגישת פיוס גורלית במארס 1985, ביום ההולדת שלי, למרגלות מארג'-עיון, על רקע שאריות מפוחמות של משאית ספארי וגם שאריות של חיילים מכל עבר, והריח. אוי הריח. העיניים קצת קהו מאז, וגם הזיכרון לא משהו, אבל למפגש השני איתך גיורא אני מתייצב מאז כמעט מדי יום ביומו, אל מול אותם המסוקים, והגופות, ותמרות העשן, והריח הנורא, ודמותך הדוהה והולכת. סלחתי מזמן גיורא, ולא שוכח לעולם. אילן
|
| |
4. רס"ר שי קיסלסי, טייסת 190 "מגע הקסם"
| ליאור שטיין , |
רמת גן |
|
(18.04.10) |
שי נפל בהתרסקות מסוק פתן ב-1.6.1999.
נפטר ב-10.6.1999.
החיוך שלו - לא ישכח לעולם... |
| |
5. אח יקר שלי, ארבע שנים שאתה בן 20...
מאיפה מתחילים?....
מהגעגועים? מחוסר האונים? מהחשק לצעוק לשמיים? אני כל הזמן עסוק בשאלה אם הזמן מרפא את הכאב והפצעים, כולם אומרים שהזמן יעשה את שלו, והוא בהחלט עושה את שלו, הוא מעמיק את הגעגוע, מחדד את תחושת האין ומעצים את הכאב.
אני תיכף יוצא לטקס בתיכון שלך, השנה זה תורי. אמא ואבא נשארים בבית, הם לא מסוגלים. אבא נאכל מבפנים, אני זוכר שבהלוויה נשבעתי לעצמי, מעל הארון שלך, לא להישבר, לא להישבר ליד ההורים, אבל זה הולך ונהיה כל כך קשה. אני כבר לא מסוגל לראות את אבא ככה ואמא, שכל חייל שעובר לידה מצית אצלה מבט של גאווה ומייד לאחריו דמעה.
מאז שנפלת לא העזתי לספר את מה שאתה ידעת עליי כבר חודשים לפני שנפלת. אני לא רוצה להוסיף צער להורים. אז הם לא יודעים שיש לי שותף לחיים ואהבה חדשה, פגשתי אותו לפני כחצי שנה אחי והוא מקסים ויפה ומזכיר לי אותך. ואני מרשה לו לקרוא לי רועיקי, כי כל קריאה כזו כמו שרק אתה היית קורא לי, מזכירה לי קצת ממך.
עכשיו אני כבר בוכה, וחייב לסיים, כי תיכף אני יוצא, כתבתי קטע יפה להקריא בתיכון, מקווה שדרכו אעביר לצעירים שם, מעט ממך, מרוחך ומאופייך המיוחד.
אח יקר שלי, הנה עוד יום זכרון הגיע, אתה כל כך רחוק ואני רק רוצה לגעת ולהרגיש.
אני כל כך גאה בך, אוהב אותך מליון ומחכה שניפגש כדי לחבק אותך קרוב קרוב, קרוב ללב,
נשיקות, מאחיך הגדול רועיקי.
|
| |
6. לזכרו של שמוליק טולדנו הי"ד
לא שכחנו
|
| |
|
| |
8. אחד היה קרבו ללבנו: שמעון דיין,אני לא אשכח אותך אף פען
| יחיד ומיוחד! , |
אנחנו הפסדנו. |
|
(18.04.10) |
הוא היה הדוד של בעלי (אח של חמותי) הוא איש קבע,ישר,אמיתי אמין ,חבר מעודד,
ידע להקשיב ולעזור.מהמעט שאני הכרתי זה לכבוד גדול בשבילי.
הוא נורה מאש אויב אש שהאויב קיבל מאתנו.
הוא השתתף בחתונתו ולא הפסיק לרקוד לחייך ולשמוח ,כאילו היינו ילדיו.
אני לא יודעת מה לגבי אחרים שמעון,אבל אני יודעת שאף פעם לא אשכח אותך.
לך לשלום ונוח בשלום. |
| |
|
| |
10. לזכר מתן קיני ושאולי להב ז"ל
אני מצטערת שמעולם לא אמרתי את כל שרציתי לומר
ועכשיו זה מאוחר מדי לחבק אותך כי הלכת הרחק מכאן
יקר שלי, מעולם לא הראיתי לך, הנחתי שתמיד תהיה שם
לקחתי את נוכחותך כמובנת מאליה, אך תמיד היה לי איכפת
ואני יודעת שאתה זורח מעליי בגן עדן
כמו חברים רבים שאיבדנו לאורך הדרך
ואני יודעת שיום אחד נשוב להיות יחד
יום מתוק אחד
(תרגום של השיר one sweet day של מאריה קארי ובויז 2 מן)
|
| |
11. הדלק נר, לתייחד עם זכרם של חללי מערכות
אתר מיוחד לתייחד עם זכרם של חללי מערכות ,
באו והדליקו נר: http://zikaron.uni.cc |
| |
|
| |
נהרג במלחמת לבנון השניה
תמיד בלב.
יהיה זכרו ברוך. |
| |
14. דגן ורטמן הי"ד
| אישתו של חייל , |
ירושלים |
|
(18.04.10) |
כתבת "לא צריך מילים לא צריך סיסמאות...רק דרך הרגליים, דרך השבילים, ככה נוצרת משמעות". אני מכירה אותך מסיפורים, מימי זיכרון, ממפגשים של החיילים ואני מרגישה שאני יודעת כל כך הרבה אבל מעט. היית אדם חזק, היית לך חזות של מפקד נערץ ולא מתפשר אך מבפנים היית כל כך רך ועדין לחיילים, כל כך קשוב ומעניק. אני זוכרת שבעלי סיפר שפעם הוא נסע איתך וביקשת ממנו לעצור ואז הלכת וקנית אוכל לשבת בשביל חייל שיש לו מקרר ריק בבית. איזו רוח! לדעת להבין את עולמו של החייל, לא לוותר לו אבל להעניק לו. ונתת הרבה. נתת משמעות לחיים, לעשייה ולנתינה. הפכת את הטוב למטרה לעוצמה!
תודה לך, שבזכותך הבית שלי ושל בעלי מלא באור שנסכת בו, שהקרנת עלינו מעט מן האור, שזכינו לנגוע במשהו ממך ובאישיותך וכולי תקווה שילדים שיהיו לנו לא רק יקראו בשמך אלא יהיו בעלי תכונות כמו שלך. הלוואי והיית יכול להישאר עוד קצת בעולם הזה, כנראה שאלוקים פשוט היה חייב אותך קרוב אליו.
יהי זכרך ברוך ומבורך.
|
| |
מדליק נר לזכר אחי
כבר חלפו להם 3 עשורים
והכאב נשאר
מדליק גם כאן נר |
| |
16. אליהו סייבהי,מושב יכיני. ת.נ.צ.ב.ה.
ביום ז' באלול תשמ"ג 16.8.1983 |
| |
17. כל שנה אותו יום הדמעות יורדות והכאב הוא עמוק
בכל שנה ביום המיוחד הזה בנוסף לימים שבהם נופלים עוד חללי צה"ל הכאב הזה משתק את הגוף ואת הנשמה.
כמה שיש בי ובאחרים כעס על ההתנהלות הקלוקלת של המדינה שאני חושב על כל מי שמת בכדי שנוכל לחלום ולחיות בשקט בארץ שלנו קשה שלא לאהוב עד מוות את האדמה הזאת שמיטב בניה ובנותיה קבורים בה..
מה שמנחם אותי זה שיש גן עדן עליון של הרוגי המלכות ושם נמצאים מגיני העם והאומה ושאם כבר למות צעיר אז לא בגואה או בכביש אלה רק בשביל העם והמולדת...
הלוואי ולא יהיו עוד קורבנות ושאחרי 62 שנים של עצמאות חלקית תסתיים הגלות יבוא המשיח וניפגש כולנו בתחיית המתים.
אמן
ת.נ.צ.ב.ה |
| |
18. תנחומי לכל משפחות השכול
וברצוני להגיד שאנו גאים בטובי בניכם הגיבורים.
|
| |
|
עוד שנה עברה. כבר עשר שנים עברו מאותו יום נורא בו מתת לשווא.
לא נשכח אותך ואת המוות המיותר שלך לעולם
הפצע עדיין פתוח והבושה עדיין מקננת
עמית
|
| |
פול ביבס,נפל באסון המסוקים.
רון משיח,נפל בהתרסקות היסעור-מלחמת לבנון השניה.
ניזכור אתכם תמיד!!!! |
| |
21. "עד מתי" - ביצוע מיחוד ליום הזכרון
http://www.youtube.com/watch?v=Aj9qUadoYIQ
|
| |
|
נהרג באסון המסוקים- סבא שלו וסבא שלי היו בני דודים, אך המשפחות לא שמרו על קשר בינהן. יום לאחר האסון ראיתי את שם נעוריה של אמי בין הנספים, ותוך חקירה מאומצת של שתינו גילינו לאחר יומיים את הקשר המשפחתי.
|
| |
יום הזיכרון, שוב פעם יום הזיכרון הערב יורד עוד מעט תשמע צפירה,יהיה שקט המון שקט, כל אחד יזכר בחייל ובחבר שלו ואנחנו בקובי, בקול בחיוך, בסקטבורד בגיטרה השחורה, במטול המקוצר, בתספורת, בבית עם החצר והכלב טולי הזקן שנבח בחצר שלך ברחוב האר"י הקדוש. עבר זמן רב מאז אסון המסוקים. איפה הייתה היום זאת לא נדע, נוכל לזכור אותך ואת כל מה שאהבת.
מאיתנו חברייך, ניר זוהר רובי ערן וכל השאר |
| |
24. עמוס ברדה, לבנון 1982
עשרים ושמונה שנים. לא נשכח.
|
| |
25. יהודה דלויה...תהי נשמתו צרורה בצרור החיים
|
| |
26. סרן אורי הקמן, בן צילה ויצחק, ר"ג, 6.10.1973
| ח ז י , |
תל אביב |
|
(18.04.10) |
זוכרים אותך אורי!
במלחמת יום הכיפורים היה אורי מפקד פלוגת טנקים, שיצאה ללחום בכוחות הצבא המצרי שתקפו בגזרה הצפונית של תעלת סואץ.
במהלך הקרב עלתה הפלוגה של אורי על מארב של המצרים צפונית לקנטרה, סמוך למעוז "לחצנית". באש שהומטרה עליהם נפגע הטנק של אורי ושנים מאנשי הצוות שלו נהרגו, ואילו אורי נטש את הטנק.
כעבור זמן חזר אל הטנק כדי להפעיל את המקלע ובכך לחפות על חייליו הפצועים, שניסו להגיע למקום מבטחים. בפעולה זו, ביום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973), נפגע אורי ונהרג.
הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן, והוענק לו ציון-לשבח מטעם מפקד האוגדה, על גילוי אומץ לב ודבקות במשימה;
וכך תואר המעשה בתעודת הצל"ש: "במלחמת יום הכיפורים שימש סרן אורי הקמן ז"ל כמ"פ טנקים. ב- 6 באוקטובר 1973 נע בטנק שלו באזור שמצפון לקנטרה, כדי לחלץ כוח שנפגע. בדרכו ניסה לפרוץ דרך מארב אויב. הטנק נפגע והוא נפצע, אך למרות פציעתו הפעיל את מקלע הטנק, עד שנפגע ונפל. במעשיו אלה גילה סרן אורי הקמן ז"ל אומץ-לב ודבקות במשימה".
יהי זכרו ברוך.
|
| |
27. איתן אחי שלי
| יפית תבורי , |
הרצליה |
|
(18.04.10) |
אח יקר שלי ,
השנה 25 שנה לאסון הנורא בו קיפחת את חייך ואנחנו איבדנו אותך לנצח.
מוקש שהתפוצץ מעצמו לקח אותך מאיתנו תוך שניות.
הדתיים יאמרו:" ה' נתן ה' לקח,יהי שם ה' מבורך לעולם ועד"
ועוד יאמרו שסימת את תפקידך בעולם הזה ועתה אתה בעולם שכולו טוב.
האם להאמין?
קשים החיים בצל הכאב הנורא,קשים,אחרים ומורכבים.
מתגעגעת עד כלות
אחותך יפית |
| |
29. לכל אותם חיילים אלמונים גיבורים!
לכל אותם גיבורים אלמונים.
שאיש לא יודע את שמם כדי להדליק נר עבורם,
שאין להם משפחה או שריד בארץ,
שבאו והקריבו את נפשם למען עם ישראל
והצילו חיי רבבות יהודים בארץ ובעולם,
אותם אנשים שרצו תמיד בראש,
שצעקו "אחרי" והסתערו עד שנפלו מאש האוייב,
שחילצו בגבורה פצועים משדה הקרב תחת אש,
שסרבו להיות מחולצים כשנפצעו, כדי לא לסכן את מחלציהם,
שזינקו על רימון מתפוצץ כדי להציל את חבריהם,
שחסמו בגופם את רכבי וטנקי האויב,
שהביטו באומץ ובגבורה אל מול המוות ויכלו לו!!
יכלתם לו, כי בליבנו אתם חיים!!
בזכותכם נמשיך להגן על ארצנו באמונה שדרכנו היא דרך החיים!
בזכותכם אנו מגדלים ילדים בשלווה ובבריאות,
בזכותכם, אנו הולכים ברחוב בבטחון ובשלום,
בזכותכם, נכדים מתרפקים על סבים וסבתות,
בזכותכם אזרחי המדינה רואים עתיד והצלחה בכל,
בזכותכם אנו חיים!!!
לעולם לא נשכח אתכם!!
עבור כל אלו אני מדליק את נר הגיבורים האלמונים!
יהי זכרם ברוך!
|
| |
|
לזכר בן דודי, רס"ן משה לשם, ז"ל, אשר נפל בעת מילוי תפקידו בטיסת אימונים בכינרת והוא בן 29. 5.5.91-24.5.62
| |
|
החלל שלי
