המשך מהתגובה הקודמת שלי...
מי שרוצה לקרוא עוד קצת על הסיפור שלי מוזמן להיכנס לקרוא את תגובה 6 בכתבה הבאה: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4010752,00.html שאותה כתבתי שהדברים יותר בערו לי בפנים...
מרגע הפרידה מתחילה העבודה העצמית בעיקר מבחינת המחשבות לדעתי בהתחלה כדאי לחשוב על מה שהיה גם אם זה קצת מדכא ואחרי שבועיים ככה להתחיל להניע את העיניינים ולהתחיל למצוא משמעויות ללמה קרה מה שקרה וכמובן לזכור שכל המאורעות שקרו לנו בסופו של דבר הם לטובתנו ואת התשובות לכל אנחנו נקבל עם חלוף הזמן ואין טעם לשאול כל הזמן למה למה למה כי אין תשובה חד משמעית בעניין, מי שרוצה שיקרא לזה אלוהים או קארמה או לא יודע מה אבל יש כוח שהוא גדול מכולנו שמסדר את הדברים כמו פאזל וכמו בפאזל לכול חלק יש את המיקום הספציפי שלו שרק שם הוא באמת יושב במקום ומשלים את התמונה...
בסופו של דבר אומרים שאם אהבה אמיתית היא תנצח את כל המכשולים יכול להיות... אבל גם יכול להיות שאלוהים או הקארמה מוציאים לנו את הרוח מהמפרשים כי אנחנו מפליגים בכיוון הלא נכון ומונעים מאיתנו להגיע למקומות רעים ...?
"אתה נמצא איפה שהמחשבות שלך נמצאות, ודא שמחשבותיך נמצאות במקום בו את רוצה להיות" רבי נחמן מברסלב...
הכל בראש... הכל...
סורי שכתבתי הרבה אבל שהדברים יוצאים מהלב פשוט לא שמים לב...
זה אולי קצת קלישאתי אבל באמת שהזמן הוא הרופא לב הכי טוב בעולם תנו לו קצת קרדיט... וחוץ מזה גם לא נורא לחיות עם איזה כאב קטן בלב , הוא לא חייו לעבור לגמרי רק צריך ללמוד לחיות איתו בשלום ככה שהוא לא יפגע לנו בשמחת חיים ובשלווה...
מי שרוצה להגיב במייל גם יתקבל בברכה: avi44111@walla.com
עוד משפט לסיום בלי קשר לנאמר למעלה: "הרגע המאושר ביותר בחיים הוא השניה שלפני אכילת הדבש זאת שניה שאין שניה לה" - פו הדב...
מאחל יום שמח באמת ולא לשכוח שבטווח הארוך הכל שטויות רק צריך לראות את העניין בפרופורציה הנכונה...
ייעוץ 
