לב שבור? יש כמה שלבים לעבור ולהתגבר
אדם שהיה קרוב אלינו ואיתו חלקנו רגשות ומגע פיזי הופך לחלק מאיתנו, והאנרגיה שלו אינה פגה מיד עם עזיבתו. ריקנות הפרידה מלווה פעמים רבות בתחושות של אובדן וגם פחד
הדבר הראשוני והבסיסי שממנו מתעלמים פעמים רבות הוא רגש האובדן המלווה את תהליך הפרידה. אדם שהיה קרוב אלינו ואיתו חלקנו רגשות ומגע פיזי הופך לחלק מאיתנו, והאנרגיה שלו אינה פגה מיד עם עזיבתו. ריקנות הפרידה מלווה פעמים רבות בתחושה של אובדן, כמו בתהליך אֵבל. בשל העובדה שפרידות כרוכות גם בפגיעה בדימוי העצמי, מתעורר בנו מיד האגו שנפגע ומתנגד לרגש שעלה. האגו זועם על ההמעטה בערכו ורואה חולשה בהכרה ברגשות כגון אהבה, געגוע או אובדן. וכך נוצרת חסימה רגשית: הרגש נותר כלוא בתוכנו, מבוייש ודחוי, ובמקום להתפוגג באופן טבעי הוא מתעצם ומחלחל בנו כזיהום שלא טופל כהלכה.
בנוסף להתנגדות קיימת גם רתיעה מלהכיר ברגש, הנובעת מהחשש שרגשותינו יכריעו אותנו. חשש זה מבוסס על כך שדרך ההתייחסות לרגש המוכרת לנו היא לרוב דרמה ורחמים עצמיים. מכיוון שאנחנו חלק מחברה שעסוקה ללא הרף בניתוח דברים במקום לחוש את הדברים, נתפשת ההכרה ברגש כהכרח לדבר ולנתח שוב ושוב את מה שקרה. אבל כשאנחנו מתייחסים לרגש באופן ישיר ומתארים את תחושותינו - ריקנות, געגוע או כאב - איננו מוסיפים דרמה מיותרת. הרי הרגש ממילא קיים, בין אם אנו מוכנים להכיר בו או לא.
השלב הבא הוא קבלה פנימית וחיצונית של הפרידה. לרוע המזל, התנגדות לקיים היא אחת מאבני היסוד של התרבות המערבית. פעמים רבות אנחנו נוהגים לומר משפטים כגון "זה לא מקובל עליי", "איני יכולה להשלים עם כך", כשמדובר בנסיבות שאינן בשליטתנו. המלחמה הפנימית בקיים יוצרת המון סבל מיותר. במקרה של פרידה, אכזבה או שברון לב, ייתכן שביכולתנו לפעול ולעשות משהו לשינוי המצב, וייתכן גם שניסינו כבר הכל והתשובה הסופית היא "לא". הדבר הנכון יהיה לפעול מתוך קבלה פנימית: לבחון את הנסיבות ולקבל החלטה אם פעולה נוספת אפשרית, ואז לבצעה, או לקבל את התשובה השלילית כעובדה ולהפסיק את המלחמה המחשבתית בה.
קבלה פנימית היא מקום של שלווה פנימית שלכל אחד מאיתנו גישה אליו. הצעד הראשון בדרך לשם כרוך בהסכמה לוותר על דרמה, על מלחמה עצמית ועל רחמים עצמיים. זו משימה לא פשוטה לעיתים, שכן האגו מפיק מכל אלה עונג מעוות אך ממכר וחיזוק עצמי הנובע מהתחושה ש"אני הכי מסכן".
קל מאוד להיסחף אחר מציצנות בפייסבוק
קבלה חיצונית משמעה לשחרר פיזית את האדם ממנו נפרדנו: להיפטר מחפצים שלו שברשותנו, למחוק הודעות, את תמונותיו לשמור במקום הרחוק מן העין לפחות לתקופה ולהמעיט ככל שניתן את החשיפה אליו בדרכים שכה זמינות היום, כגון פייסבוק. לעיתים מדובר באדם שאיתו אנחנו חייבים לשמור על קשר כלשהו, אם משום שזהו עמית לעבודה, או הורה לילדים משותפים. במקרה שכזה קבעו את הגבולות שלכם וכבדו אותם: את תוכן התקשורת, מידתה ואופיה. קל מאוד להיסחף אחר מציצנות, אחר הצורך לדעת ולשלוט לכאורה במה שקורה, או לחפש שאריות של נחמה רגשית אצל מי שאינו מעוניין או אינו מסוגל עוד לתתה לנו באמת. אלה עשויים לספק הקלה רגעית בלבד, שנעלמת במהרה ורק מעצימה את תחושת הכאב והאובדן.
בנוסף לאובדן, הרגש העיקרי שאיתו עלינו להתמודד בתהליך הפרידה הוא פחד. הפחד ממה יהיה אם לא נשיג את שאיפותינו ולעד ניוותר פגועים וכואבים, או הפחד שמא ניפגע שוב. גם פחד הוא רגש המוטמע עמוקות חברתית, ופעמים רבות הוא מציף אותנו מכל עבר, לא רק במחשבותינו אלא גם באמירותיהם של הורינו או חברים, המנסים בסך הכל לעזור. הפחד יוצר תלות מכאיבה בהשגת המטרות ומנציח את האין. לכן, כשבאופן טבעי עולה הפחד - אל תשקעו בו. אל תנסו גם לברוח, אבל הטילו ספק באמיתותן של המחשבות המאיימות על עתיד אפל. התמקדו בכאן ועכשיו ונסו למלא את חייכם בפעילויות היוצרות תחושת חיוניות ושמחה - כל פעילות הקשורה להנעת הגוף וללמידה של משהו חדש ומלהיב תהיה יעילה לשם כך.
תקופת האֵבל לוקחת את הזמן הנדרש לה. ככל שאנחנו ממעטים להילחם ברגש, כך היא תתקצר, אבל עדיין מן הסתם תתארך יותר ממה שליבנו חפץ. כשהרגש מתפוגג, אנחנו מתחילים לחוש ש"חזרנו לעצמנו" – אנחנו מגלים יותר עניין ומעורבות בחיינו, מסוגלים שוב ליהנות מהדברים הפשוטים, חשים ממוקדים יותר, הפחד מ"מה יהיה" מתמתן ואנחנו פחות עסוקים במחשבה על מה שאבד.
עם ההקלה כדאי להתחיל וליצור את התמונה העתידית הרצויה, שתעזור לנו להימנע מלשקוע שוב ושוב במחשבות מכאיבות ולנוע לעבר השגת מטרותינו. את התמונה העתידית ניתן לצייר בדמיון או בכתב. ככל שתהיה מפורטת ומוחשית יותר, כך תהפוך חיה יותר ותתפוס את מקומה של תמונת העבר שיתכן ועדיין צפה ועולה בזכרוננו. מומלץ להקדיש מספר דקות בכל יום בכדי להתרכז בתמונת מציאות עתידית זו ולהניח לרגע בצד את המחשבות המגבילות, שמיד צצות מול השאלה "איך זה עתיד לקרות?"
בתהליך ההתאוששות ממשבר או פרידה, המילים רשות עצמית הן המפתח: הרשות להרגיש גם אם זה מפחיד, הרשות לאהוב גם כשהאגו רוצה נקמה, הרשות להיפגע כי זה ממילא יקרה, גם אם ננסה להימנע מכך, והרשות לפתוח שוב את הלב - שהיא ההעזה לחיות באמת!
- שרון שחף היא מאמנת אישית
, מומחית לאימון רגשי
מאמרים, סיפורים וטורים אישיים על התמודדות עם פרידה ועל לב שבור
