אני בטוח שהחיים שלך לא קלים.
את מדברת באמת על מקרה שונה - אדם שחיית איתו תקופה, שחלקת איתו את חייך, שהיה לכם המון במשותף, אולי גם ילדים וגם בית משלכם.
הפרידה שחווית בטח היתה קשה הרבה יותר.
גם אם זה בא במפתיע וגם אם הסוף היה ידוע מראש, לא קל לאבד אדם שחלקת איתו כ"כ הרבה ושאהבת כ"כ הרבה.
אני היתי מציע לך לחשוב קצת עם עצמך, ואפילו ללכת לקברו של בעלך המנוח ולשתף אותו במחשבות שלך (בלי להתבייש) - אולי את מסוגלת להמשיך הלאה ולנסות לחפש זוגיות חדשה.
אל תישארי לבד!
קחי החלטה שאת נותנת לעצמך גג עוד חצי שנה עד שנה להתאושש, ושאחרי התקופה הזו, אם את עדין לא מצליחה להתאושש, את הולכת לייעוץ - לא חייב להיות פסיכולוגי, גם אימון עשוי להועיל לך, אבל בכל מקרה, אני בטוח שיועץ טוב, לא משנה באיזה תחום הוא עוסק, יגיע למסקנה אחת: את צריכה לגייס את קרוביך ואת חבריך כדי לראות איך את יוצאת מהדכאון הזה - ארועים, מסיבות... לא משהו פרוע. סתם פגישות עם אנשים טובים.
עם הזמן תראי שאת מסוגלת להכיל בתוכך גם אהבה חדשה, ושהיא לא תהווה שום תחליף או מחיקה לבעלך.
היי חזקה!
אמיר
מכתב גלוי
