אני כל כך משתוקק לאהבה פשוטה וחמה
אני רואה את כל חברי מסתדרים להם בזוגות, רובם כבר על סף חתונה, ואני, כרגיל, לבד. זו תחושה של חוסר ביטחון, הלבד הזה. ועם זאת, נאלצתי להיפרד ממך כשראיתי שזה לא זה
26 מלאו לנער, וליבו המה. לצערי, גם בגילי זה אני לא מנוסה במיוחד במערכות יחסים ארוכות. אם לנסות לנתח את עצמי, אני מניח שמדובר בעיקר בחוסר ביטחון עצמי משווע. אני גבוה מאוד, נראה טוב וחתיך (אבל בטח לא מלך היופי), מסיים השנה תואר משולב שאמהות רבות היו שמחות לקבל יחד עם החתנים של בנותיהן, לא מעשן, ואפילו זוכה פה ושם למבטים מבנות המין החזק בפאבים ובמסיבות (בהן אני לא מרבה לבקר, למעט מסיבות של חברים) וגם לפניות מבנות שנתקלו בפרופיל שלי בפייסבוק.
אני פשוט חושש לגשת, פוחד שאולי אני לא מספיק טוב בשבילן, פוחד בעיקר לאכזב – אותן ואת עצמי. זו, ככל הנראה, הסיבה שהניסיון שלי במערכות יחסים מתמצה לכדי שלוש מערכות יחסים רציניות (בעצם ארבע, אם נחשיב את התקופה הקצרה שביליתי במחיצתך). סטוצים זה לא בדיוק הקטע שלי, וכשזה כבר קורה, אני מרגיש לאחר מעשה חרא עם עצמי, שעשיתי את האקט הקדוש הזה באופן מכאני לחלוטין, בלי רגש.
הסיפור עם "האקסית המיתולוגית" (ארבעה חדשים) נגמר כשהבנו שאנחנו ממש לא מתאימים, אבל לפחות זה הסתיים יפה ובנימה חיובית, ולא באקורד צורם.
קשה להיות לבד. אני רואה את כל חברי מסתדרים להם בזוגות, רובם כבר על סף חתונה, ואני, כרגיל, לבד. זו תחושה של חוסר ביטחון, הלבד הזה. תחושה שאני גם לא מספיק טוב עבור חבריי, שבדרך כלל מעדיפים לצאת לדאבל-דייטים, כך שאין מקום לנספחים אי-זוגיים. קשה לי, בעיקר כי אני כל כך משתוקק לאהבה פשוטה וחמה, למערכת יחסים רצינית, יציבה. הכמיהה הזו הפכה את חיפוש הקשר לאחת המטרות המרכזיות בחיי.
קשה להיפגע. לפני כמה ימים קראתי כאן את הטור של אלינור אחרת, שהעלתה על הכתב באופן יפה מאוד את מה שגם אני מרגיש כבר שנים – מכאיב להיות לבד, מכאיב לחפש, מכאיב להתאכזב, ומכאיב להיפגע.
אחת ממערכות היחסים שלי, בת חודש, הסתיימה בבגידה. הגברת פשוט לא שמעה על נאמנות. מערכת יחסים נוספת, בת חודשיים, הסתיימה במה שנראה לי כבגידה, אך התברר בסופו של דבר כניסיון לא מוצלח ליצור פרובוקציה כדי לעצבן אותי בגלל אמירה, שאפילו בת הזוג המדוברת הבינה - כשדיברנו על כך בפגישה מקרית שנה לאחר הפרשה - שלא פירשה אותה באור הנכון.
במהלך חיי צברתי ניסיון של אינספור דייטים, ובכמה מהם נחלתי אכזבות רבות. באחד המקרים היתה זו חיילת ששרתה איתי בצבא, שהתאהבתי בה נואשות ושלאחר לילה קסום ביחד, שחשבתי שמתחיל את הדרך לחיים מאושרים עד אין קץ, הסתבר לי שרצתה רק לשחק.
התרסקתי לתקופה די ארוכה.
היתה עוד אכזבה עם מישהי שנראה שיש בינינו חיבור מטורף, אך לאחר שהרשיתי לעצמי להתנשק איתה בדייט ראשון, נבהלה מעצמה וקיבלה רגליים קרות. בדרך כלל אני לא מרשה לעצמי להיסחף למצבים כאלה בדייט ראשון, ואני מניח שזו הסיבה שכמה מהדייטים האחרים שנראו מוצלחים לא המשיכו גם לדייט שני, אבל לך תבין מה נשים רוצות.
צדקה אלינור האחרת – מכאיב לנסות ולהיפגע בכל פעם מחדש.
קשה לפגוע. הדייט הראשון שלך ושלי היה ארוך, יחסית. ישבנו משעה 23:00 ועד שסגרו את בית הקפה, ואז המשכנו את השיחה באוטו. כבר בדייט השני אמרת שאת מרגישה שאת מכירה אותי מזה זמן רב. החל מהדייט השלישי שלנו ישנו יחד כל לילה, למעט לילה אחד שפשוט לא הסתדר לנו להיפגש, ואז הרגשנו מוזר להתעורר לבד בבוקר. זה לא זנותי וזול כמו שזה נשמע, פשוט היה לנו כיף יחד. לא מיהרנו "לעשות את זה", וטוב שכך.
אבל במהרה התחלתי להרגיש שהתקשורת בינינו לא זורמת. שנינו אנשים אינטליגנטים ורחבי אופקים, אבל לא הצלחנו להאריך בשיחות, אפילו על ענייני דיומא.
אני מודה ומתוודה – לא הצלחתי להתאהב באמת
ביליתי איתך סופ"ש מהנה בצפון בקרב בני משפחתך, אבל ההרגשה הזו המשיכה לכרסם בי. ההרגשה שאם אמשוך את הקשר הזה, שאני לא מרגיש בו את הדינמיקה ואת הטמפרמנט שאני רגיל אליהם (נודה באמת – כל אחד מאיתנו חי בקצב חיים שונה לחלוטין. אני לא יודע מה טוב יותר, אבל זה לא מסתדר יחד), הרי שאמשוך אותו מתוך האינטרסים הלא נכונים – הכמיהה לאהבתה האמתית של אשה (את, במקרה זה), והכמיהה למערכת יחסים, שתמקם אותי במקום נוח יותר בעיני עצמי ובעיני אחרים.
אני מודה ומתוודה – לא הצלחתי להתאהב באמת. הקשר בינינו לא זרם ולא הצליח לפרוח. וארשה לעצמי מילה קטנה של ביקורת – היה אינקוויזיטורי מדי בשבילי. נראה לי שאת דווקא הרגשת אחרת, כי הראית שאת מתגעגעת אליי מאוד. יצאנו רק תקופה קצרה, אבל אני מקווה שהשתכנעת שהמשך הקשר לא היה דבר בריא, במיוחד לא בשבילך. היה לי קשה מאוד להגיע אלייך ולהיפרד ממך. את הרגשת בשיחות הטלפון שלנו בימים האחרונים שאני מתנהג באופן קצת שונה ומשונה – פשוט לא רציתי לעורר חשד שייאלץ אותי להיפרד ממך בטלפון, כי זה נראה לי ממש אגואיסטי ולא מכובד ללכת על הפתרון הקל. המינימום שמגיע לך זה פרידה אישית, פנים מול פנים.
נעזרתי רבות בידידותיי כדי לטכס עצה לגבי איך לעשות את זה בלי לפגוע בך יתר על המידה, אבל את המסקנה של כולן הסקתי גם בעצמי: אני צריך לדבר מהלב, לומר את האמת, ולא לצפות שתצאי בתופים ובמחולות לאחר שתשמעי אותי.
אני בטוח שלא היה לך קל.
אני מאחל לך רק אושר ושמחות, ובטוח שתמצאי את עצמך במערכת יחסים שצומחת ומתפתחת למשהו יפה עם כל יום שעובר. אני מרשה לעצמי לאחל את אותם האיחולים גם לעצמי.
ולפני שאשכח, רציתי להוסיף עוד דבר אחד, שלא אמרתי לך בפגישה האחרונה שלנו – תודה! תודה ענקית על התקופה שביליתי במחיצתך, הגם שהיתה קצרה. היתה זו תקופה נעימה ועוד התנסות והזדמנות ללמוד משהו על עצמי ועל מערכות יחסים.
שלך (לשעבר),
אמיר
לפנייה לכתב/ת 
