דפנה היקרה

אמהות והורים לילדים גדולים לא ממש מתייחסים לדבריך ברצינות, אבל הורים טריים יכולים לחשוב שאת מקצועית בטעות, ולעשות נזקים לילדם לקשר שלהם עם ילדם. כל דבר בעיתו!!!

 

וגם אני  יועצת חינוכית MA (יש עוד כמה כמוך)

אני גמלתי את הבת שלי בהתאם להמלצותיה של דפנה בגיל שנה ותשעה חודשים ואני יכולה להעיד שתהליך הגמילה היה חלק.

את בני הבכור לעומת זאת גמלתי רק בגיל 3 וחצי ואין לי ספק מה נכון.

גידלתי שני ילדים בלי חיתולים מגיל כמה חודשים ושניהם היו גמולים בגיל שנה וקצת.

לי קשה לראות ילדים בריאים, הולכים ומדברים ועצמאיים בכל היבט, שמסתובבים עם חיתול מלא קקי ומחליפים להם כאילו הם נכים, לא עלינו.

ממליצה לכל משפחה להפסיק לפרנס את תאגידי החיתולים- לא חבל על הכסף?

טוב שנשמע קול (אקדמי) שפוי בתוך ים שטיפות המוח של יצרני החיתולים החד פעמיים!

עזבי הוראות איך, בסדר נחכה לחלק הבא.

עד כה כתבת לא

מחקרים אקדמיים אחרים הם לא. לא מה? מה לא נכון בהם? הראי מחקר שלך שמפריך את האחרים. מה עשית? מה ניסית?

העובדה שהמחקרים אולי מומנו על ידי תאגידי ענק לא מוכיחה שהם שגויים.

 

על מבוססת התיזה שלך?

 

יש לך תואר MA ? לעוד הרבה מאד אנשים יש. מהו תחום התואר השני שלך?

בקיצור לא משכנע בינתיים לא רציני.

 

לא כל דבר מצריך מגילה. אני מעדיפה, כמו הפיפי ש בעלי, קצר וקולע.

בחברות לא מערביות תינוקות "נגמלים" הרבה לפני גיל שנה. העניין שהתפיסה שלנו של ילד גמול שונה לחלוטין מתפיסה בחברה לא מערבית.
כשאנחנו חושבים על ילד גמול אנחנו חושבים על ילד שמסוגל להרגיש שיש לו פיפי/קקי-להתאפק-ללכת לשירותים-להוריד את המכנסיים-להוריד את התחתונים-להתיישב לבד ולעשות את צרכיו.
בחברה לא מערבית ילד גמול משמעו ילד שמודיע לסביבתו הוא רוצה להתפנות.
לתינוקות יש מודעות לצרכים שלהם כבר מלידה (נכון, זה נשמע הזוי אבל זו המציאות).
אפשר לגמול אותם מחיתולים הרבה יותר מוקדם ממה שהרוב חושבים.
מקווה ששבוע הבא יהיה קצת יותר מידע

בדיוק איך שיודעים שתינוק רוצה לינוק או רוצה לישון. לומדים להבין את הסימנים שלו. תינוקות מבקשים שיקחו אותם לעשות צרכים כבר מהלידה (כן, אני יודעת שזה נשמע הזוי, אבל זו המציאות)
בגדול, כמה רגעים אחרי שמתעוררים משינה, בזמן או אחרי הנקה תינוק ירצה לעשות את צרכיו. יראו את זה כשהוא יביע חוסר נוחות (לעיתים מפרשים את זה כקוליק או גזים וזה פשוט תינוק שצריך להשתין). לפעמים יוציא לשון, יפתח ויסגור אגרופים, ימצמץ בשפתיו כל אלו סימנים נוספים.
ככל שמתחילים מוקדם יותר זה קל.

הכותבת שרלטנית לכאורה, ואינה מבינה בגמילה ובפעוטות. עצם עשיית MA והתהדרות בו, ובניית תאוריות, אינו מקנה לכותבת להיות מומחית בכך. לאחר כתבה מתיימרת שכזו פנינו אליה ועברנו טיפול גמילה אצלה. מיותר לציין שהשיטה יותר ממתעללת בפעוט, ולאחר שהפסקנו את התהליך בטרם נזיק לפעוט קיבלנו "איומים" ו"מישברך" שלא ממש היו בטוב טעם. מציעה להתעלם מהשיטה ומה"מומחית" לכאורה.

בואו נפרק את הטענות אחת לאחת:

 

הפעוט אינו צריך להראות אפילו שמץ מוטיבציה לעניין - לא נכון. בהחלט עוזר מבחינת ההתפתחות הרגשית של הילד שיהיה יותר משמץ מוטיבציה לעניין, על מנת לא לפתח אחכ הפרעות חרדה והתנהגות הקשורות בהיבטים התפתחותיים אליהם כבולה עשיית הצרכים. הפעוט אינו צריך לרצות להיות גדול או להיות עצמאי - מה זה הקשקוש הזה? הפעוט אינו צריך לגלות יכולת שליטה עצמית או עמידה בתסכולים - בלי שליטה עצמית אין סיכוי שהתהליך יצליח. מצטער. הפעוט אינו צריך להתעניין בסובבים אותו שמשתמשים בשירותים - זו דרך מצויינת להתחיל גמילה. ההתעניינות של הפעוט במה שעושים הוריו דרך דוגמא אישית טובה לא רק לעניין הצרכים אלא לכל דבר ועניין בגידולו של הילד. הפעוט אינו צריך לדעת לדבר או להודיע כשהוא עושה קקי או פיפי - נכון, אבל זו דרך לסייע לו לזהות את הצורך ולבטא אותו. הפעוט אינו צריך לגלות יכולת התאפקות או לא להרטיב בחיתול - אה באמת? אם לא צריך התאפקות אז מה המשמעות של לעשות בשירותים? הפעוט אינו צריך לקום יבש מהשינה - לא צריך, אבל באיזה שהוא שלב רצוי. הפעוט אינו צריך לגלות אי נוחות מחיתול מלא - אוקיי, אם כך אין שום סיבה לא לתת לו לחרבן במכנסיים גם עד גיל 8. הפעוט אינו צריך לשלוט ביכולת המוטורית של הליכה (ולמעשה אף לא בישיבה) - כנראה נכון.

הבנת?

 

 

ילדים בגילאי שנה - שנתיים ניתן אולי לגמול בהסתמך על חוש הורי מפותח והפניית קשב בלתי פוסקת של האם לכל תנועותיו של הפעוט כדי לקלוט את המסרים שבתנועותיו האומרים "אני צריך אסלה עכשיו". זה בסדר עד הרגע שהוא מגיע לגן עם בני גילו, ושם המטפלות לא פנויות להתעסקות רק עם הפעוט הגמול, ובכלל יש להם סדר יום בו יש פעילויות, חצר, החלפות חיטולים והאכלה. אף גננת או מטפלת שאחראית על 5 ילדים ומעלה, לא תתפנה לצרכי ה"אסלה" של ילד אחד בכל רגע נתון. ילדים גמולים שרואים את כל חבריהם עם חיטול, חשים יוצאי דופןולעיתים חווים ניגוד ענינים בין הבית לגן....הגמילה בגן נהוגה מגיל 3 ואז יש הליכה מסודרת (לפי התור ולא לפי הצורך) לשרותים, של הילדים שבגמילה (כל שעה בערך). ילדים שעוברים גמילה בבית ו"מוחזרים אחורה" בגן רק חווים סיוט ולא באמת נגמלים. הדבר אורך זמן רב מאד ולא מועיל להם בלשון המעטה.

אם הפעוט לא הולך לגן ונמצא כל היום עם אמא, אפשר לגמול, אחרת חבל עליו! 

למה אי אפשר לתת לתינוק להיות תינוק? למה הוא צריך להיות אחראי למשהו כבר בגיל כזה? בשביל החסכון הכלכלי? בשביל להגיד שגמלת את הילד בגיל מוקדם? בשביל שאת תרוויחי קצת כסף מתאוריות אילוף ילדים?

יש לו את כל החיים להצטרך להיות אחראי - תנו לו להיות תינוק בשקט!

הבנתי שאפשר לגמול תינוק שלא מודע לעשיית הצרכים שלו , אבל איך עושים את זה?

יש לי ילד בן שנתיים שמתחיל להיות מודע לעשיית צרכים, ובשלב זה המודעות של הילד מאפשר לו ולנו לדעת מתי ללכת איתו לשירותים.  איך יודעים מתי לקחת את הילד לשירותים אם הוא לא מודע לעשיית צרכים?

בתור אמא אני טוענת שכל אחד צריך להיות קשוב שילד שלו, ולא צריך לעשות מכל הסיפור פה תנועת מחאה. בסוף כולנו גמולים ללא יותר מידי תסביכים!

למה סתם לשגע?

המדריך לגמילה מחיתולים של דר עדנה כצנלסון.

ברור , קריא וישים!!

קראתי , הפנמתי , פעלתי בנחת - והפעוט נגמל!!

מומלץ בחום

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3059280,00.html

אכן, לא חייבים חיתולים...יש פתרון מעשי, לחבר קטטר, פלוס סיר עם מסקינג טייפ לישבן...וחסל סדר חיתולים!

לכל הסקפטיים למיניהם, תיכנסו לאתר "פישפושים" או לאתר "באופן טבעי" ופשוט תקראו. זה עובד להרבה הורים.

את שני בניי הגדולים, חיתלתי בחיתולי בד, טיטולים אז פשוט לא היו, הם נגמלו מהחיתולים בגיל שנה ומשהו, פשוט למדו להוציא את הבולבול ולהשתין, הטיפול בחיתולי הבד, והכביסות הממושכות, היה מעין שדר אליהם להפסיק להרטיב. מציאות זו שונתה בעקבות הטיטולים, אולי כדאי לחזור לחיתולי בד, הילדים יגמלו מהם מהר.

בנות תאומות שלי מגיל חודשיים השתמשו בסיר והבינו להתאפק. זה עניין של ראש פתוח של ההורים בלבד. התינוק מסוגל לבקש ולהתאפק. חבל רק שרוב ההורים עצלנים ואפילו לא מנסים. זה קודם כל עולה בבריאותם של ילדים שלא לדבר על כסף.

שיכנעתם אותי, עכשיו נשאר לחכות לכתבה שתלמד אותנו איך...
יש גם המלצות לגמילה מיניקה?
תודה

קראתי את הספר ויישמנו, בתי בת השנתיים תוך יום של הורדת החיתול ופחות משבוע של מעט פספוסים נגמלה מחיתולים.

ממליצה בחום על הספר והשיטה הגאונית שהוא מציע!

נו באמת, כמעט כל האמהות עובדות היום, איזה מעון יסכים לעזור בגמילה כזו? מי יכול להתעסק בגמילה בלי עזרה מהילד רק בשביל "למה לא?" אז אני אענה "למה כן?" אני לא יכולה לרוץ אחרי הילד שלי שעוד לא יכול לעזור לי בכלום - לא ללכת מהר לשירותים, לא להוריד בגדים, לא להגיד לי לפני שהוא עושה צרכים, שום דבר בעצם רק כי בא לי להגיד שלום לפמפרס.. זה נכון שהורים צריכים להיות בשלים והם לא פחות חשובים בתהליך, הם צריכים את עזרת הילדים ויש להם את האופציה לחכות, זה לא חיתולי בד מגעילים זה חיתולים סופגים שמחליפים בקלות ואף ילד לא מראה סבל נוראי מהם, לכן אני בעד לדחות את הגמילה שהילד יכול להיות שותף פעיל בתהליך ואז הכל הולך בכיף ובקלות, שני ילדים שלי נגמלו בגיל שלוש והם בריאים פסיכולוגית, כן יודעים לדחות סיפוקים (הפתעה), אני לא זוכרת שמישהו מהם סבל יותר מידי מהחיתול בגיל שנתיים אבל אני זוכרת שהם עדיין שמחים ומאושרים וזה מה שהכי חשוב..