ספר חדש: מדריך לגמילה מחיתולים

מבוא לספרה החדש "מדריך לגמילה מחיתולים" (הוצ' "עמיחי" נתניה) כותבת ד"ר עדנה כצנלסון: "חינוך לניקיון הוא תהליך בעל משמעות רגשית מרכזית. זהו תהליך מורכב ומתמשך שיש לו השלכות על אישיות הילד. כך, למשל, ילד שמפעילים עליו לחץ רב להיגמל, עלול להפנים תדמית של ילד מאכזב ולפתח רגשות כעס על הסביבה. הצלחת החינוך לניקיון אינה רק בעצם הגמילה, אלא גם בהרגשתו של הילד: האם הוא לחוץ? סובל מעצירות? שנת הלילה שלו נפגעה?".

ספרה של ד"ר כצנלסון, מומחית בפסיכולוגיה קלינית, חינוכית והתפתחותית, מיועד להורים ולמחנכים של ילדים בגילאי שנה עד חמש. גיל הגמילה הראשוני נע, לדבריה, בין שנה וחצי לשלוש וחצי, והוא מאופיין במספר קווי התפתחות:

בתחום הגופני: הילד שולט בגופו. השליטה המוטורית הגסה מאפשרת לו ללכת, לשבת ולקום, ואילו השליטה המוטורית העדינה מאפשרת לו להפעיל

את ידיו באופן מתואם, וכתוצאה מכך להיות מסוגל להוריד מכנסיים ותחתונים ואפילו לנסות לנגב את עצמו. עם הגיל מתפתחת גם השליטה הנוירולוגית, המאפשרת לילד לשלוט בשרירים באופן רצוני ולהימנע מריקון השלפוחית באופן אוטומטי.

גם התדירות של הפרשת שתן ספונטנית משתנה: מ-20 פעמים ביממה בשנת החיים הראשונה לעשר פעמים ביממה בגיל שנתיים-שלוש. תחילה, מציינת כצנלסון בספרה, מושגת השליטה בהפרשת צואה בלילה, אחריה השליטה בהפרשת הצואה ביום, השליטה בהפרשת השתן ביום ורק אז השליטה בהפרשת שתן בלילה.

בתחום הרגשי: הילד מפתח תחושת נפרדות ומתחיל לחוות את עצמו כאדם נפרד, בעל רצונות וחוויות משלו. רצונו בעצמאות הולך ומתחזק והוא עושה מאמצים לשלוט בגופו, כדרך לבטא את רצונו לשלוט בחייו. עם זאת, שאיפותיו מנוגדות לעיתים – הוא רוצה להיות גדול, אך בה בעת גם פוחד מזה. הוא רוצה להיות עצמאי ונסוג לביטחון שבתלות, והוא מגבש ניצני זהות עצמית תוך שיבה מזדמנת לסימביוזה עם האם או עם המטפל המשמעותי האחר.

בתחום החברתי: הילד מתחיל לגלות עניין בילדים אחרים והוא מחקה את המבוגרים והילדים סביבו.

בתחום המילולי: יש לילד אוצר מילים בסיסי המאפשר תקשורת עם אחרים.

בתחום השכלי: הילד מתחיל להבין קשר בין תופעות, אלמנט חשוב הנדרש כדי לקשר בין הלחץ בשלפוחית או במעי לבין ההפרשות ולאחר-מכן, בעקבות זאת, היכולת לשלוט בסוגרים.

"תחילת תהליך החינוך לניקיון", מסבירה ד"ר כצנלסון, "ביצירת קשר בין השירותים או הסיר לבין עשיית צרכים. לאורך התהליך ההדרגתי הזה מתרחשים מספר שינויים מבחינת הילד: הדרישה להתאפקות, התביעה הגוברת לשליטה ואיפוק, קבלת עולה של החברה בהפנמת הצורך להתפנות באופן נשלט ומבוקר, הפיקוח על איזור אחורי בגוף, ויתור על החיתול ש'שומר' על הילד והפרידה מההנאה מעשיית הצרכים מיד כשמורגש לחץ". כמו בהתרחשויות אחרות בחיי הילדים, גם הגמילה מחיתולים כרוכה באתגרים חינוכיים עבור ההורים: העברת מסרי הסוציאליזציה לילד, שימת גבולות באופן עקבי ותמיכה בילד לאורך התהליך, תוך התמודדות עם הנסיגות והקשיים.

בשנת 1961, מצטטת ד"ר כצנלסון מחקר, רק עשרה אחוזים מבני השנתיים וחצי לא היו גמולים עדיין, בעוד שבשנת 1977 78 אחוזים מבני הגיל הזה לא היו גמולים. הסיבות לדחיית גיל הגמילה בדור האחרון הן בין היתר האווירה הדמוקרטית במשפחות, עבודת האימהות מחוץ לבית, זמינותם של חיתולים חד-פעמיים והבעלות על מכונות-כביסה. ועדיין, קובעת ד"ר כצנלסון, הציפייה כיום היא שילד עד גיל שלוש-שלוש וחצי ייגמל ביום, ועד גיל ארבע-חמש ייגמל בלילה.

התהליך המקדים לגמילה, מסבירה ד"ר כצנלסון, מתחיל כבר בראשית חיי הילד, כששומרים על נקיונו ומסבירים לו מה עושים כשמחליפים לו חיתול. "בתהליכים המקדימים ניתן להתחיל כבר בגיל שנה", היא כותבת, "חשוב להסב את תשומת לבו להליכה לשירותים ולהסביר לו מה מתרחש בשירותים. יש מקום לתאר במילים את התהליך. סיר יכול להיות חלק מהציוד בבית עוד לפני שהילד מתחיל להיגמל, כדי שאפשר יהיה להתיידד איתו. אפשר להושיב בובה על הסיר ולהסביר לה את המצופה ממנה.

"בשלב ההכנה כדאי להלביש את הילד בבגדים קלים להסרה ולאמן אותו בלבישת הבגדים ובהסרתם. כדאי בזמן הזה לאפשר לו להתלכלך יותר מהרגיל, למשל תוך משחק בחול, בצבעים, בפלסטלינה ועוד. סדר יום קבוע ושמירה על שגרה עוזרים לתהליך הגמילה, מפני שבעזרתם קל יותר לזהות את תדירות ההתפנות וזמניה. אפשר להיעזר במשחקים בהם מתרגלים החזקה ואיפוק: רצים ועוצרים, סופרים עד שלוש ורק אז אוכלים שוקולד וכו'. גם היכרות עם ספר שעוסק בנושא יכולה לתת לילד מושג על העניין".

כדי להצליח בתהליך, צריכים ההורים לאבחן נכון את בשלות הילד, להכין תוכנית גמילה ברורה, להתאזר בסבלנות ובריסון (אין להעניש ילד ש"פספס"), להיות מסוגלים לעמוד בכשלונות, לגלות אמפתיה למאמצים שהילד משקיע, לתאם עמדות עם מבוגרים אחרים הנפגשים עם הילד ולארגן את הבית כך שלא ייגרמו נזקים בעקבות כשלונות וכדי למנוע מהילד לחוש אשמה.

כדאי גם להגדיר את הרצון להיגמל כרצונו של הילד, לתת חיזוקים גם על הצלחות חלקיות, להדגיש את הסיפוק שיש לילד עצמו מהישגיו, להציג את העניין כגורם המעיד על גדילה ולהחדיר מסר של אמונה בילד, בנוסח "אתה תצליח". החיזוקים יכולים להיות מילות שבח, מחיאות-כפיים או הדבקת מדבקות. פרסים חומריים עלולים לפגוע במניע הפנימי להיגמל ולהביא למצב של שיבה להרטבה אם לא יינתנו.