תודה על הכתבה והקרדיט הראוי למלך החסימות וההגנה בכל הזמנים, ועוד על בסיס תירוץ צולע כמו שון ג'יימס, שעדיין אי אפשר אפילו לומר אם הוא החוסם הטוב באירופה - בשנה הקרובה נדע טוב יותר. קצת חבל שלא הזכרת בהזדמנות חגיגית זו את בצורת הסנטרים בארה"ב. יש מחסור רציני של כשרונות בעמדה שכמעט תמיד הייתה החשובה ביותר במגרש.
הבטחת פירוק לגורמים של מדע החסימות, וכל מה שנתת זה ממוצע חסימות למשחק בין כמה ליגות. דיברת המון על חסימות כחלק מהשואו והאמוציות, על כמה מהחוסמים הגדולים, אבל לא מדע ולא נעליים!
ציפיתי לראות המון נתונים שלא התקרבת אליהם כלל:
1. אחוזי חסימה למספר דקות.
2. הצלבה מול מספר העבירות שהוא עושה בניסיון לחסימה.
3. אחוזי יריב כשהם עולים לזריקה מולו. (אם לדוגמא הוא חוסם שלוש פעמים במשחק אבל חוץ מזה קולעים עליו ב70%, הוא חרא של חוסם).
4. חסימות שנגמרות כשהכדור בידיים של הקבוצה שלו (הרבה חוסמים בינהם לברון מתפתים להעיף את הכדור כמה שיותר רחוק בשביל השואו, אבל הגדולה של דיקמבה הייתה שהוא ידע איך לחסום את הכדור כך שיגיע אליו או לחבר לקבוצה).
5. אחוזי ריבאונדים אחרי שהוא עלה לחסימה כושלת. (יש שחקנים, דוגמת דיאור פישר, שחסימה לא מוצלחת הוציאה לגמרי מהרוטציה של ההגנה והריבאונד, יש כאלה שלא.)
בקיצור, הכתבה יפה ומהנה לקריאה. אך סתם לספור למי יש נתון חסימות הכי גבוה זה ממש, אבל ממש, לא מדע!
39. הגובה כן קובע. תראו את רשימת החוסמים, סנטרים כולם
עידן ,
ת"א
(04.08.11)
והממוצע של איטון, הגבוה ביניהם, עוד יותר גבוה. מן הסתם זה בא ביחד עם בעיות ברכיים מוקדמות שלא איפשרו לו לטפס עוד ברשימה.
אבל מה שכן מעניין ויפה לראות זה דווקא את החסימות של הפחות גבוהים - לא סתם מתלהבים מהחסימות של לברון. כשאתה לא כזה גבוה כל חסימה מרשימה יותר, זה גם תלוי בניתור. בגלל זה חסימות של ג'ורדן, בריאנט, מאג'יק ואפילו טיישון פרינס - מעניינות ויפות יותר.