לפני 20 שנה, אף אחד לא טרח לבדוק לקויות למידה.

תלמידים רבים (שהיום בטח היו מסווגים אותם בגיל צעיר מאוד כבעלי לקויות למידה), נאלצו פשוט להתמודד עם מה שיש.

הם עדיין סיימו בית ספר עם בגרות מלאה, הלכו לאוניברסיטה ומצאו עבודות טובות.

האם התרבות של היום, בו כמות המאובחנים כל כך גבוהה, נובעת משינוי אמיתי ביילודים?

כלומר, האם היום יש פשוט יותר לקויי למידה מאשר היו לפני 20 שנה (למשל שינויים בהרגלי התזונה, שינה והחיים בכלל שגרמו לכך)?

או האם מדובר בהורים שדוחפים את הילדים להיות מאובחנים אצל שרלטנים רק כדי שיוכלו לקבל הקלות?

מה הסיכוי שראיתם את הפרק בסדרה "מרפאה פרטית" בו לזוג הורים היו 2 ילדים. הגדול אובחן כלקוי למידה, וקיבל תרופות, והגיע לאוניברסיטה מרשימה, וכשהאח הצעיר לא קיבל רק מאיות, ההורים דחפו לו תרופות שנשארו מהאח הגדול כדי שיהיה מאובחן כלקוי למידה ויקבל הטבות?

חשוב מאוד לערוך אבחון דידקטי בגיל צעיר - אפילו בכיתה א' או בגן חובה כדי למפות את כישורי הלמידה של התלמיד ולהמליץ גם על דרכי הוראה מתאימות והוראה מתקנת אם צריך.

חשוב לציין שהתאמות ברמה 3 ניתנות רק על ידי פסיכולוג לאחר אבחון פסיכודידקטי.

לדעתי צריך לפעול כדי לשנות החלטה זו משום שדווקא מאבחן דידקטי המגיע מתחום ההוראה ומכיר את הדרישות בבחינות הבגרות יכול להמליץ על הבחנות בעל פה או על מבחן מותאם והעלות תהיה נמוכה הרבה יותר.  

יש רבים (במספרים) שלא הולכים ללמוד עד גיל 25, או נאלצים לקטוע את הלימודים באמצע ולהמשיך את הסמסטרים הנותרים לאחר הפסקה, ומעל גיל 25.

היום ידוע כבר שלקויות הלמידה לא עוברות עם הגיל (ביניהם בוודאי שלא קשב וריכוז). אם כך, מדוע סטודנט שניגש ללמוד לאחר גיל 25 יצטרך להוציא כסף רב על אבחון, שכבר נעשה לגביו? איזו סיבה יש לטרטר אדם ולגרום להוצאה כלכלית מיותרת שלו פעם נוספת, בנוסף למריטתך העצבים המתלווה לכל התהליך הלא פשוט הזה.

גם מועמד ללימודים גבוהים שעשה אבחון בגיל בוגר (לאחר הצבא) נדרש לאחר כמספר שנים לעשות אבחון חוזר אם לא ניגש ללמוד עד אז, או אם חלה הפסקה בלימודיו (למשל בין מכינה לתואר ראשון, או בין תואר ראשון לשני, וכך הלאה).

מדוע? האם מישהו חושב היום שהלקות יכולה להיעלם כך פתאום? מדוע לשנורר כסף מאנשים שבסך הכל רוצים להשלים השכלה, להתקדם בחיים, כשכבר יש בידם אבחון שהם סובלים מבעיות בלקות הלמידה?

הגענו למצב אבסורד ש 30% מילדי ישראל זקוקים להתאמות. מסתבר שגם כשהם מקבלים את ההקלות, הציונים שלהם מעידים על חוסר יכולת אינטלקטואלית (I.Q.) והתוצאה-במקרה הטוב הם מגרדים את העובר עם תוספת של 15-20 נקודות במגן!!!! שאין מה לעשות באקדמיה עם תעודת בגרות כזו, שלא לדבר על מבחנים פסיכומטרים שהסיכוי שלהם אפסי. למי שיש כסף ילך למכללות פרטיות שלא דורשות שום כלום ואח"כ אין להם עבודה כי כל מי שאיניו בראשו רואה את היכולות שלהם בתכלס. תלמדו אותם מקצועות שלא יתביישו בהם.

המידע שמסרה ד"ר מלי דנינו לגבי ועדות מחוזיות אינו מדויק. אין נציגות של ביה"ס בועדה. הועדה דנה בתיק של תלמיד שהוכן בביה"ס בעמל רב.

1, כל כמה שנים רוצים עוד  אבחון( הלקות לא נרפאה) ורק הכיס מתרוקן

2, יש מסגרות שלא נותנים דף נוסחאות מורחב

3, להאריך את תקופת האיבחון לא רק עד גיל 25 זה עולה לנו הרבה כסף לא נרפאנו אנו לקויים

כאמא לילדים עם ל"ל  שעדיין לא הגיעו ל"בגרות" אני יכולה לשתף ולומר שההתאמות וההקלות שנותינים  בבגרויות לא תמיד ניתנות לילד ל"ל ביסודי גם אם אובחן כדין ונמצא שזקוק לכך הרבה פעמים זה תלוי בטוב ליבה של מערכת בית הספר. דבר נוסף חשוב לא פחות בכיתות ה' וח' נבחנים במבחני מיצב במקצועות הליבהובכתה ב' נבחנים גם בשפה האבסורד הגדול הוא שילדים עם לקות קריאה מאובחנת הזכאים בזכות ולא בחסד להקראה לא יקבלו אותה במבחנים אלו כאשר הם חיצוניים. (הם גם לא יהיו חלק מהממוצע) דבר הגורם לתסכול עצום אצל ילדים ונוער שמאד מתקשים בקריאת המבחן ובביצועו.

יום נעים

כשהולכים למאבחנת רצוי שזו תהיה מורה לשעבר ולא אחת עשתה קורס כלשהוא ולא חוותה תלמידים לקויי למידה. אם היא לא מורה זה בערך כמו לתת למישהו לנהוג אחרי שלמד רק לתיאוריה בלי שיעורי נהיגה.  שנית, לבקש לראות אבחונים שלה לדוגמה. לבקש דו"ח ללא פרטים מזהים ואז לא יסרבו בגלל סודיות נבדק אחר.

לבדוק היטב איך נראה פרק ההמלצות? האם פרקטי או בלה בלה שצריך לרוץ לפרש עם מישהו אחר. ההמלצות חייבות להיות ברורות ופשוטות.

כדאי בבחירת המאבחנת להתייעץ עם המורה לחינוך מיוחד, היא תדע להצביע מי מקצועית ותועיל ומי לא תתרום ותהיה לעניין. ובכלל קחו לכם אדם שירכז לכם את התיק וינהל אותו למניעת טעויות.

הפכו את זה לתעשייה של ממש . הרבה כסף מתגלגל פה ועל הדרך מנהלי בתי הספר הם פרו הקלות, כי זה יכול לעזור לתלמידים במבחנים ואז ממוצע הציונים של ביה הספר עולה והמנהל יכול להשוויץ בהישגי בית הספר שכביכול באו בזכות הניהול המזהיר שלו.

פחחחחח..........

ילדים רבים מגיעים לכתות ו',ז',ח' מבלי לדעת לקרוא כהלכה. מורים לא שמים לכך לב ולעיתים רבות גם ההורים לא. כך גם עם כתיבה. ילדים עם לקויי למידה לומדים "לרמות" ולרוב מצליחים להערים על הסובבים אותם. יש להיות ערנים מגיל צעיר. לעתים זה נובע מקושי בראיה - לבדוק. שמיעה - לבדוק. עייפות, תזונה לקויה וכו'. אם הנ"ל נשלל, לגשת לאיבחון - ויפה שעה אחת קודם.

יתכן וצורת לימוד הקריאה אינו מתאים לילדכם (תבניות וכו') יש להתאים הלמידה בהתאם. לבדוק אם הוא שמאלי או ימני - חשוב. לעתים הילד שמאלי אך פועל בימין מתוך חיקוי, דבר המשבש לו ת'מוח. בין היתר כתיבת מספרים/אותיות הפוכה או בסדר הלא נכון.

לרוץ לאיבחון חמש דקות לפני בחינות בגרות - הינם כסת"ח על שנים של הזנחה או סתם עצלות של התלמיד והוריו. אולי תהיה לו ביד "תעודה" אך בראש כמה ישאר?

איבחון וטיפול הולם בגיל צעיר, מביא לפריחה ושגשוג לילד וכמובן מיצוי הפוטנציאל שלו. ה"לקויים" לרוב הינם אינטליגנטים מעל הממוצע.