לפי הכתבה שלך מילואים זה לגמרי סבבה.
שכחת לציין את כל הפעמים שהיה חסר ציוד, את כל הפעמים שזימנו גדוד שלם סתם וחצי מהאנשים לא עשו כלום שבוע שלם, את כל הטימטום והזילזול והעצלנות של צה"ל, פקידותיו והילדים-קצינים שמתפעלים את צאלים.

גם בעלי עושה מילואים מאז 1995, קצין חי"ר ולוחם מסור. בשנים האחרונות יותר קשה לי לפרגן לו על העשייה החשובה הזאת כי הנטל על מי שנשאר בעורף עם ילדים קטנים הוא מאד לא קל.

 

ריגשת אותי בכתבה שלך והזכרת לי כמה אני אוהבת ומעריכה את העובדה שבעלי עושה מילואים. תודה. 

מ 1992 עד היום כל שנה כמו שעון.

קודם כטנקיסט ואח"כ כרופא.

פגע לי בלימודים, בעבודה, במשפחה.

אבל לא מוותר על זה בעד שום הון בעולם.

כמו שנאמר - זר לא יבין זאת.

לא לכולם יש לבנות זוג שנשארות בעורף, לחלקנו יש בני זוג, אני מכיר אפילו זוג חברים שכל פעם מישהו אחר מהם יוצא למילואים

זה מאוד נוח כי אפשר לחלוק גטקעס

מזדהה מאד,כתבה מצויינת!!!

רק חבל שהייתי צריך לאבד את ארוחת הצהריים שלי בגלל התמונה של פלג בתחתונים... :)

גם אחרי 18 שנות מילואים בצנחנים, אחרי שקיבלתי מכתב שיחרור ממשרד הביטחון, עדיין לא יכול לתלות את הנעלים האדומות. החברה מהמילואים, זו לא קלישאה הם הם הסיבה בגללה אני מגיע לאימונים ותעסוקות.
החברה מהמילואים הם השמנת של אזרחי המדינה. אנשים טובים שכיף לראות אותם כל פעם.

יחי המילואימניקים באשר הם.

תחזרו הביתה בשלום.

לא לכולם יש בנות זוג שנשארות בעורף, לחלקנו יש בני זוג

אני מכיר אפילו זוג שכל פעם אחד מהם יוצא למילואים ומשאיר את השני בבית...

סחתיין עליך.....כבוד!

כל הכבוד לכל המילואימניקים ששירתו במילואים, משרתים וישרתו.
אתם החלק החשוב במדינה בזכותכם היא קיימת בעזרתכם היא מתפתחת.
תודה רבה

כן, זה אני.
תודה על התגובות, זה מחמם את הלב (הרבה יותר טוב משקית חימום).
התלבטתי מה לעשות עם 22 ימי המילואים בשנה שהתפנו לי ואחרי מחשבה ארוכה הבנתי שמה שאני צריך לעשות זה מילואים אזרחיים. להיות חבר בועד הורים, להתנדב בקהילה או פשוט לארגן ערב פלוגה לחבר'ה שהשתחררו. אני מאמין שזה יהיה שווה ערך למה שעשיתי על מדים.
הבלוג שלי למי שמעוניין הוא: http://www.nirkatz.com

אהה - ודרך אגב אני מסכים עם כל מילה בתגובה 21 של המילואימניק הזקן מהמזה"ת.

צרכי מדינה מערבית חפצת חיים.

אתה קורא לו אפס ? אתה אפס!

אני השתחררתי בשנת 1980 עד לפני כחמש שנים עשיתי מילואים ביחידה חי"ר מובחרת ,השנים האחרונות היו בהתנדבות ,בסוף נמאס להם ממני. אבל אף פעם לא חשבתי שזה עניין גדול (למרות שסביבת העבודה שלי לי הייתה משופעת במילואימניקים,משרדי פרסום ,אתם יודעים) . את כמות ימי המילאים המצטברת עדיף שלא אספור (רק במלחמת לבנון הראשונה עשיתי 70 יום ברציפות). עצם הכתבה המשעשעת לכשעצמה רק מראה עד כמה הפך עניין המילאים להיות חריג ,עד כמה הנטל אינו נחלק באופן שווה ..עד כמה מצבנו עגום

ולא מתכוון להפסיק.
אני חושב שכל מי שיכול לתרום שיתרום, אני מתנדב כבר 5 שנים למילואים, גם כשחליתי בסרטן לא הפסקתי לעשות מילואים.
מעולם לא ספרתי כמה ימים עשיתי, אבל זה בטח מתקרב לממוצע שלך.
כל הכבוד, מקווה שתשקול להמשיך להתנדב, כי אנחנו צריכים אנשים טובים במילואים.

2002 ( חומת מגן ) - התמזל מזלכם ליפול על איזה הודנה
2006 ( מלחמת לבנון השנייה )- הייתם בתחושה של חוסר ודאות בקצרין, חבל על הזמן. בטח אכלתם מלא בשניצל המפורסם הזה שיש שם .
2009 ( עופרת יצוקה ) - קישקשתם עם איזה קב"ן וסיפרתם לו על חוויות של הלם קרב שקיבלתם משניצל מקולקל בקצרין ועל היום הזה ששמו יותר מידי כלור בברכה בקאנטרי קלאב שם ולכולם שרפו העיניים ומרחוק שמעתם פיצוצים.

יכולת להיות עם הגובניקים והחלטתה להיות בקו הראשון אני דוד שלך גאה בכך ושקולם יקנו נעלי התעמלות

כל כך נכון, שבוע אחרי אתה עדיין חושב על התרגילים שעשית, מדקלם פקודות קשר וכל מיני כאלו...

ניר- כץ תעוד מעניין מעינו של מ"מ במילואים , כתבת יפה .

נ.ב. - החזרתי את המפתח .