יחסים  בין המינים
פצעי ילדות: לנפש מנגנוני הישרדות משלה
טל איתן
פורסם: 06.06.12, 14:11
תגובה לכתבה תגובה לכתבה
הדפיסו את התגובות הדפיסו את התגובות
חזרה לכתבה
לכתבה זו התפרסמו 24 תגובות ב-18 דיונים
1. טל, תודה...
חני   (06.06.12)
2. כתבה חשובה
מאיה   (06.06.12)

מעניינת, כתובה בצורה רגישה ואנושית. והמסר, הוא החשוב, דרך אגב לכל תחום בחיים.

3. כתבה מרגשת
אילת ,   צפון   (06.06.12)
מצוקת נפש מחוברת לחלוטין למצוקת הגוף. גם אם ההתעללות היא פיזית בעיקרה, היא מצלקת את הנפש. הצלקות הללו הן לנצח. רק תעצומות נפש יכולות לרומם ילדים מוכים לחיים אחרים. דפוס התנהגות שקיבלת בילדות, מלווה אותך כל החיים. ילד שמבין עוד בקטנותו שהתנהגות כזאת היא לא בסדר, קל לו להתמודד עם זה בבגרותו.
4. אתה כותב מקסים
אני   (06.06.12)
5. כוחה של סליחה
עופר ,   מודיעין   (07.06.12)
אני אישית חויתי ילדות לא פשוטה (אם כי רחוקה מהתעללות כגון זו מתוארת בכתבה), ומצאתי מזור באחד מהתהליכים שעשיתי בסמינר אינסייט הראשון (לפני 17 שנים). מצאתי שם כלי להתמודדות אחרת עם רגשי הטינה, עם השיפוטים העצמיים ויותר מכל, את ההזדמנות לסליחה ולהתחברות חדשה אל הילד שבתוכי.

אני לא אכביר במלים כי אין מטרתי למכור לכולם את הסמינר, אבל מי שזה מדבר אליו מוזמן לחפש ולראות לראות אם סמינר אינסייט מתאים לו.

כמו כן כתבתי פוסט בבלוג שלי "לחיות מהלב" ... חפשו "כוחה של סליחה עופר"

6. אני זוכרת את הספר כמזעזע
איילת   (06.06.12)

קראתי אותו בגיל הנעורים לפני כ-20-25 שנה, ואינני מסוגלת לשכוח את ההרגשה המחרידה של הזוועה שהורים / סבים מעוללים לילדים. זה פשוט לא בסדר!

הסיפור לא עזב אותי מאז.

אינני מסוגלת לחזור לספר, לא רוצה לחזור אליו, גם ככה הוא לא הרפה ממני.

זוכרת גם את ההמשכים שבהם סופר שהתאומים הורעלו למוות. היו סופגניות שעליהן פוזר רעל. עשרות שנים ואי אפשר לשכוח את זה.

 

בהסתכלות לעבר, לי הספר עשה רק רע. עדיף היה שלא הייתי מתוודעת אליו. רק שהתחלתי, ואז אי אפשר היה להפסיק...

7. אין באמת איך לברוח מהתעללות נפשית.
אליס ,   חיפה   (07.06.12)
8. לא כולם צריכים להיות הורים
א   (06.06.12)
יותר מדי כלומניקים,סוציופאתים, ואנשים רעים וטפשים, מפרים זה את זה בטעות ויוצרים ילדים שיגדלו לעולם של רוע וסבל.

הפיתרון הוא חינוך אינטנסיבי לאמצעי הגנה, חינוך להפלות במקרה של לידות מיותרות, ומתן לגיטימציה לאנשים שלא רוצים להיות הורים. לגיטימציה שנמנעת בטעות בחברה הישראלית הפרימיטיבית .
9. כמה מרגש וכמה נכון
אורי   (07.06.12)
מזמן לא קראתי כתבה שככה רגשה אותי. כל כך נכון שגם "התעללות נורמלית וקטנה"יכולה להביא למקומותנגל כך רחוקים
10. נורמטיביים???
לא נורמלית   (07.06.12)

כל כתבה על  אלימות, התעללות או התאבדות שנעשית ע"י אנשים שמכריהם מכנים אותם נורמטיביים מצביעה על מכרים פסיכים, לא אכפתיים ועסוקים בעצמם.

האטימות של המכרים (משפחה, שכנים, קולגות לעבודה) שמקבלים בהבנה את ה"נורמטיביים" הם בעצמם "נורמטיביים". במילים אחרות - רוב האנשים חארות, עסוקים במשבצת שלהם, "לא ראיתי", "לא ידעתי", "הוא נראה בסדר גמור, שום דבר חריג".

 

ת-ת-ע-ו-ר-ר-ו   !!!!

 

כשאח גדול מפליק לאחותו הקטנה זה לא משחק, זה לא "הם אחים זה בסדר...", זאת אלימות לשמה, כי הבנזונה הנורמטיבי הזה עושה לה סימנים כחולים ושחורים שמסתתרים מתחת לבגדים, וצלקות של בכי בלילה שמתייבש עד הבוקר, ומחנק בלתי נתפס בישיבה בגינה פתוחה ושוממת.

 

איזה מזל שיצאתי לא נורמלית, זה שומר קצת על מפלס הטוב בעולם מעט מעל הקו האדום המדמם.

11. אני זוכרת שהספר הציל אותי כשקראתי אותו
(07.06.12)
הייתי בת 12 והוא הבהיר לי שאני חייבת לפתח מנגנוני הגנה נגד ההתעללות שאני חווה ולא לאבד את עצמי, את מי שאני. הספר עזר לי להתמודד במודעות מלאה עם הכאב הנפשי.

נשלח מהסלולארי שלי
12. נותרתי ללא מילים
אור   (07.06.12)
כילד שעבר התעללות לא קלה נדהמתי לקרוא על עצמי כאן בכתבה.
כל כך נכון.
לקח לי שנים להבין ולהתמודד עם הכאב שהורים מתעללים גורמים. זה פשוט מדהים אותי בכל פעם מחדש כמה ההתמודדות היא אין סופית וכמה קרוב הייתי להתמוטטות אל דיכאון כבר בתור ילד.
13. ״סקס בתוך המשפחה״ בעברית=גילוי עריות
עברית בחיאת רבאק   (07.06.12)
שלוש פעמים אותה טעות…
14. תודה! מרגש ביותר
(07.06.12)

כמי שיוצאת עכשו אל האחו, אני רוצה להודות לך על הכתבה הכל כך מדויקת.

הדרך אל האחו היא קשה ביותר אך אפשרית.

15. לא קונה את המוסכמה שילד מוכה נמצא בסיכון גבוה להיות הורה מכה
ש   (08.06.12)

מסקנה מוטעית ומוטה של פסיכולוגים/עובדים סוציאלים שאליהם מגיעים כל מקרי הקיצון שבכלל לא משקפים את הכלל.

גם לא ניתן לבודד את הגורם הזה משאר הגורמים הסביבתיים הלא בריאים שילד מוכה עשוי להימצא בהם ממילא.

לי נראה, בהתבסס על ניסיוני וניסיונם של הקרובים לי, שהסיכויים של ילד מוכה להיות הורה מגונן מדי הם הרבה יותר גבוהים. רק שהורה מגונן מדי, קרוב לוודאי שלא ילך לפסיכולוג ולא יזדקק לשירותי הרווחה בגלל אלימות במשפחה.

 

גם ההפרדה בין התעללות גופנית להתעללות נפשית היא מלאכותית וחסרת כל אחיזה. התעללות גופנית היא לא אחרת מאחת הפרקטיקות של התעללות נפשית.

16. זולגות לי דמעות
ילדה מוכה   (09.06.12)
ריגשת אותי טל
אני יכולה להגיד לך שגם אני מרגישה את אותו דבר בדיוק
בכל יום אני מרגישה עדיין את הכאב
ההשפלה הביזוי
לא רק את המכה
גם את הבושה
ותחושת האשמה
כאילו אני זו שלא בסדר
שיכולתי לעשות משהו
שהייתי ילדה רעה
שהרגזתי
שהכאבתי
ששגיתי.

עד היום אני מתפלאת להרגיש רכות ואהבה
מחכה לכאב
בודדה

תודה שכתבת את זה.
17. ת מודעת לעובדה שבסוף קאתי וכריס מתחתנים נכון ?
קוראת ,   יךכיךראחי   (08.06.14)
18. ראיתי את הסרט בגיל צעיר . 7 .
איש   (05.06.17)
לא מבין איזה חוסר אחריות מצד אבא שלי שראה ונתן לי לראות .
אירוניה
חזרה לכתבה