שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    פצעי ילדות: לנפש מנגנוני הישרדות משלה
    לפני כמה שנים, סיפר לי חבר שהיה בעברו ילד מוכה, כי ההתעללות הפיזית הצילה אותו. כשהרמתי גבה בתדהמה, הוא הסביר שהמכות הבהירו לו, כבר בתור ילד, שהורים שלו עושים משהו נורא, משהו לא בסדר. זה אפשר לו לייצר חיץ רגשי ואחר כך גופני, מפני ההתעללות שלהם

    היום (6 ביוני) הוא יום הולדתה של וירג'יניה אנדרוס, סופרת אמריקנית שידועה בעיקר בשל ספרה הקשה "פרחים בעליית הגג", וספרי ההמשך שבעקבותיו. ספר הביכורים שלה התפרסם ב-1979 והפך לרב מכר בתוך זמן קצר, בזכות עלילה מורכבת ומזעזעת שכוללת עיסוק בנושאים שנחשבים כטאבו בל-יעבור, דוגמת יחסי מין בין בני-משפחה, אכזריות הורית ומשפחתית ועוד.

     

    עוד בנושא:

    מה אפשר לעשות נגד אלימות במשפחה?

    משפחה אלימה: איך להרחיק את בן הזוג מהבית?

    למה הן לא עוזבות? כיצד לצאת ממעגל האלימות

     

    במידה רבה, הספר מפרק את כל שאנו מורגלים לחשוב, להאמין ולהבין בנוגע למשפחה ולתפקידים שהיא ממלאת בחייהם של החברים בה, ומציב את האכזריות האנושית - החייתית אפילו - במרכז הבמה. זהו אחד הספרים המזעזעים ביותר הנוגעים למערכות יחסים, לא רק בגלל העיסוק שלו בנושאים שהם בגדר איסור חברתי, אלא גם בגלל האופן שבו אנדרוס מצליחה לגרום לקורא כמעט להרגיש את מנעד הרגשות המאוד רחב של החיים תחת טרור פיזי ומנטאלי בלתי-נתפס כמעט.

     

     

    תחושת מחנק בעליית הגג

    הסיפור מביא את סיפורה של משפחה שביום בהיר אחד קורסת בשל מותו של האב בתאונת דרכים. האם חוזרת אל בית הוריה העשירים, עמם ניתקה קשר שנים רבות קודם לכן מסיבות שאינן ידועות, ומפקידה את ילדיה לאמהּ - אשה דתית ואכזרית, המסתירה את הילדים בעליית הגג, מחשש שהסבא יגלה את דבר קיומם.

     

    הסיפור מובא דרך עיניה של קאת'י בת ה-12, והוא מתאר את יחסיה עם הסבתא, האם ההולכת ונעלמת, ואחיה: כריס בן ה-14 והתאומים קורי וקארי בני הארבע.

     

    מפתה להגדיר את "פרחים בעליית הגג" כטלנובלה כתובה, אבל הוא רחוק מכך. למעשה, טלנובלות מתכתבות עם הטאבו החברתי, אך הן לא נוטות להציג דמויות שחוצות ביודעין את הקווים האדומים (כמו למשל, סקס בתוך המשפחה).

     

    גם אם טלנובלה מגיעה לנקודה בתסריט שבה מתגלה שבני זוג הם אח ואחות, לדוגמה, זה בדרך יהיה רגע לפני הנישואים/סקס, ומבלי שהשניים ידעו על כך דבר. הגילוי, כך לרוב, יזעזע את עולמם ויפרק את מערכת היחסים.

     

    בספרה של אנדרוס נוצרות סיטואציות שבהן היחסים הרגשיים הטעונים כל כך בין האחים הגדלים בעליית הגג המוסתרת, מבלי לראות את אור העולם ומבלי לצאת ולו פעם אחת אל החוץ, מוצגים כ"מתבקשים" כמעט. הטקסט כל כך מאלים ומפעים, שהוא שואב את הקורא פנימה, ומשאיר מעט מאוד מרווח נשימה.

     

    כאן משעתקת אנדרוס את חוויית הכלא, חוסר האונים, המחנק והמצוקה שחווים גיבוריה. למעשה, הטחת התיאורים החנוקים, האלימים והאגרסיביים מאוד בקורא - בזה אחר זה וללא הרף - היא חלק מהשיטה הספרותית שמייצרת תחושה חזקה ביותר של הזדהות עם האנטי-גיבורים שבסיפור.

     

    מצוקת הנפש חמורה ממצוקת הגוף

    בתקופה שבה אמצעי התקשורת מסקרים באינטנסיביות אירועי אלימות ותוקפנות, אנו שומעים לא מעט על התעללות בילדים. עם זאת, בכל כתבה כמעט מצוין כי רק חלק קטן מאוד מהמקרים מדווחים, נחקרים ומטופלים - כמו במקרים רבים של עבירות בתוך המשפחה או בעבירות שקשורות ב"מוסר" (כמו עבירות מין), בהן הקורבן מוצא עצמו בסיטואציה כמעט בלתי-אפשרית, וחושש להתלונן מפני הסטיגמה והחשש להיות מתויג בצורה שלילית בידי החברה.

     

    למרות שנדמה שהתעללות בילדים הנה בגדר טאבו בל-יעבור, המציאות מוכיחה שוב ושוב שמדובר בתופעה שאינה נדירה לצערנו. אחד הקשיים המרכזיים בתיעוד התופעה הוא מיעוט הדיווחים מצד ילדים, הגדלים בסביבה שאינה מטפחת אותם, ומבלי שיוכלו להבחין מתי היחס ה"נוקשה" של הוריהם הוא התעללות.

     

    לא תופעה נדירה כל כך. התעללות בילדים (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    לא תופעה נדירה כל כך. התעללות בילדים(צילום: shutterstock)

     

    בעיה נוספת נוגעת להתעללות שאינה גופנית. לפני כמה שנים, סיפר לי חבר שהיה בעברו ילד מוכה, כי ההתעללות הפיזית הצילה אותו. כשהרמתי גבה בתדהמה, הוא הסביר שהמכות הבהירו לו, כבר בתור ילד, שהורים שלו עושים משהו נורא, משהו לא בסדר. זה אפשר לו לייצר חיץ רגשי, ואחר כך גופני, מפני ההתעללות שלהם.

     

    לעומת זאת, ילדים שחווים התעללות רגשית, מניפולטיבית או נפשית, מחמיצים אותה לגמרי. היא אינה משאירה סימנים פיזיים, קשה לעמוד על טיבה ולתאר אותה, היא לא מצטלמת "טוב" ולא עוברת מסך בצורה מרשימה כמו שטפי דם, צלקות ושאר סימנים גופניים. השלכותיה, לעומת זאת, נוראיות לא פחות ולפעמים אפילו יותר מאלו של ההתעללות הפיזית.

     

     

     

    הכאב שמבקש לצאת החוצה

    עניין ידוע הוא שילדים מוכים לשעבר, נמצאים בסיכון גבוה יותר להיות הורים מכים בעצמם. זה לא קורה בגלל שהם "אוהבים" את המכות, זוכרים אותן בצורה "חיובית" או מסמנים אותן כמשהו "חינוכי", זה נובע בגלל מבנה רגשי לא מטופל, שבו ארגז הכלים הפסיכולוגי או הפסיכולוגיסטי (המוכוון-פעולה) כולל מכות כאמצעי התמודדות.

     

    כך גם ילדים שחוו התעללות רגשית. אני מכיר אדם שעבר התעללות קשה ובלתי-נראית מצד הוריו, שמן החוץ נראו אנשים נפלאים לגמרי: משכילים, מרשימים, מוצלחים, אנשי חינוך ועמל. אך בין קירות בית ילדותו הסתתרה מציאות אחרת לגמרי, שכללה הזנחה פושעת, חשיפה להתנהגות מינית מופגנת, נטישה, אלימות מנטאלית, שקרים ועוד.

     

    במהלך טיפול פסיכולוגי שעבר, נחשפה ילדותו המלאה והתבררו ניצניה של ההתעללות הזו, שאחזו שורש בנפשו, באופן מודחק לגמרי במשך שנים ארוכות, עד להתפרצותה בעקבות אירועי-שחזור וחוויה-מחדש.

     

    בבת-אחת קרס העולם הוורוד והיפה שבו הוא חי, עד להצפת זיכרונות הילדות. מסתבר שכדי לשרוד במציאות כל כך אלימה וכוחנית, היה עליו ליצור מרחב דמיוני, אוטופי כמעט, שבו הכל היה צבעוני ומאושר.

     

    ציפור הנפש

    בכל פעם שאני שומע סיפור כזה או קורא עליו, אני מיד נזכר בקאת'י אנדרוס מ"פרחים בעליית הגג" או במישל וולבאק, או באנשים שאני מכיר שחוו הורות מהסוג הנוראי הזה. כשאני נוכח בכאב הזה, אני תמיד נפעם לגלות את המנגנונים המדהימים שפועלים בנפשנו ומצילים אותנו ממצבים כאלו, גם אם פיזית אנחנו בתוכם: עולם של דמיון, אסטרטגיות התמודדות, אפילו הדחקה.

     

    במידה רבה, אני מריח את הפרחים שבעליית הגג, לא מעט בזכות הספר הנפלא הזה שיש בו אפילו כוח מרפא ומעצים. זאת משום שכאבי ילדות כאלו מופנמים פנימה, כאילו מחכים עד שנעמוד על הרגליים, עד שנבנה בסיס יציב לחיינו, עד שנמצא את האחד או את האחת עמם נרצה להקים משפחה בעצמנו - ואז הם יפרצו החוצה, בכל כאבם ועוצמתם.

     

    ספר כמו "פרחים בעליית הגג" עוזר לנו במצבים שבהם נרצה לזרז את הכאבים והזיכרונות החוצה, כדי שישחררו אותנו כשנרצה לחשוף אותם בצורה מדורגת ושיטתית, לגשת אליהם בזהירות במקום לתת להם להתפרץ, ולפעמים גם להשתלט על חיינו לגמרי.

     

    אני חושב שמבין כל הסיבות שהפכו את "פרחים בעליית הגג" לספר כל כך פופולרי, זו הסיבה המשמעותית ביותר: זהו ספר שמדגדג את כאבי הילדות האלו, לא רק אצל אנשים שחוו התעללות מצד ההורים, אלא גם עבור מי שחווה דברים דומים מהוריו או אנשים משמעותיים אחרים בחייו (סבים וסבתות, בני משפחה, חברים, מורים, שכנים).

     

    גם כשמדובר באירועים עדינים בהרבה ו"נורמטיביים" לחלוטין: לעג, ביקורת, תחושה של זרות וניכור, כאבי הנפש של בן האדם - כל בן-אדם - מדהימים בעוצמתם וב"פשטות" האירועים שגרמו להם.

     

     

    מרחבים עצומים של יופי

    הספר הזה מראה איך באווירה כל כך אפלולית וקשה, שמציגה את שיא הזוועות ביחסים בין בני-אדם, הורים, משפחה ואחים - מצליח בכל זאת לצמוח משהו מקסים, אנושי ויפה. בתוך הזבל הנוראי הזה, אפשר לראות ולהריח אפילו פרחים.

     

    כאילו מבקש הספר הזה לומר: כשנדע למצוא את היופי הזה, כל אחד בעליית הגג הפרטית שלו שבה מסתתרים סודות כמוסים כאלו ואחרים, אולי סופסוף נוכל לראות פרחים בכל הגועל סביבנו ונצא סופסוף לחופשי.

     

    מי שיטהר מן העצב, ייפרד מן הכעס ומן הכאב, יוכל לגלות מרחבים עצומים ונרחבים של אחו ירוק עם פרחי אביב שריחם נישא למרחקים.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים