כמובן שיש בארץ גם חלקים בשמאל הקיצוני שמעדיפים שהציבור יחשוב שהבסנו על מנת לנסות ו"להפחיד" את הציבור לידיי חתימה על הסכמי "שלום" (כמו הסכם אוסלו המהולל שכידוע לאחריו רמת הביטחון האישית של ישראל ישראל הרקיעה שחקים).

מעבר לאלה, יש כמובן גם את הערבים שמעולם לא הצטיינו באמירת האמת ומבחינתם העובדה שמלחמת יום כיפור הייתה תבוסה מרה הרבה פחות מהתבוסה של מלחמת ששת הימים היא עילה מספיק טובה להכריז על ניצחון.

בכל מקרה, ישראל ניצחה במלחמת יום כיפור בגדול. כל ניתוח אובייקטיבי ורציונלי של מהלך המלחמה מוביל למסקנה הזאת.

מי יתן וכל אלופי המטכ"ל ינבעו מכאלו מעיינות עומק וערכיות

כתבה מצויינת. מבחינה צבאית הנצחון ביום הכיפורים היה גדול יותר מזה בששת הימים, וזאת בהתחשב בנתוני הפתיחה ובמצב הסופי. ספירה נכונה של ההרוגים תראה גם שבשתי המלחמות היו בערך מאה וחמישים הרוגים ביום קרבות בכל החזיתות. המצרים ידעו להפוך תבוסה צבאית ליום חג. אנחנו עוסקים בסיפורים במקום בעובדות, כמו הסיפור של ההפתעה. לא הייתה הפתעה! ידענו על המלמחמה. פשוט הפקודות לא הועברו הלאה. אני כילד ראיתי גיוס של חיילי מילואים בצהרי יום כיפור 4 שעות לפני פרוץ הקרבות. האם זה לא עדות למלחמה שעומדת לפרוץ? מישהו לא העביר את הידיעה לחיילים במוצבים מסויימים, אבל ידענו על פרוץ המלחמה.

תמיד ידענו, ועכשיו זה רשמי, שההנהגה שלנו סרבה ליוזמות שלום בשנת 1973 לפני המלחמה (גולדה מאיר בעיקר). מחיר של שלושת אלפים הרוגים זה "מחיר נמוך" לאומה שמסרבת לשלום. את הלקח יסיק כול אחד בשקט ביום שלפנינו.

הניצחון ביום כיפור היה גדול מהניצחון ב-67.
הצבא לא היה מצויד פחות מבמלחמות הקודמות ולא ארעו יותר מחדלים.
הכישלון היה של גולדה ודיין.
יש למדינת ישראל אסטרטגיה מאוד ברורה "אם אין אני לי מי לי" כל עוד פעלנו לפי אסטרטגיה זו הצלחנו, ביום שלא עבדנו לפי האסטרטגיה הזו, צה"ל קיבל את יום כיפור.
צה"ל עמד במבחן וריסק את התוקפים.
עד למילחמה זו הערבים לא חשבו על "הודנה" איתנו, אחרי המלחמה יש "הודנה" עם מצריים וירדן.
הממשלות האחרונות הפכו את ישראל לבובה של ארה"ב ולכן המצרים חושבים להפר את ה"הודנה". כדאי שנחזור לדאוג לעמנו ולא ניסמוך על אף אחד.
צום קל וחטימה טובה לכולם

ואני בוש ונכלם שאחד כמוך היה אלוף בצה"ל ( מוזר שאתה לא מציין אפילו שאתה בדימוס - או אפילו כאלו המתקראים אלוף במי"ל , למרות שכבר הרבה מאוד שנים לא עשו מילואים )

מלחמת יום כיפור הייתה כישלון אדיר של צה"ל ומדינת ישראל .. כישלון אדיר של המטה הכללי ושל העומד בראשו וכישלון אדיר של המערכת המדינית .

אני הייתי בסדיר במלחמה ההיא והופתענו מאוד ושום דבר לא היה מאורגן במחסנים ולא במצבות כ"א ובעוד הרבה דברים,בהתחלת המלחמה בכל אופן שררה אנדרלמוסיה שלימה ,לאט לאט התעשתנו אבל עד שהתחלנו לקלוט מה קורה בדיוק ,שילמנו מחיר כבד מאוד אם זה ניצחון כל אחד ישפוט.

אנחנו דווקא כן חושבים שמלחמת יום כיפור הייתה ניצחון גדול - אבל זה לא נח לקומץ עורכי עיתונים כי אז ילך להם המוסף המיוחד של יום הכיפורים (או שפשוט תלך להם האג'נדה)

כבר שילמנו את המחיר הכבד, אז בואו לפחות נכיר בהישג שהמחיר הזה קנה לנו. קרבות יום כיפור נלמדים במיטב האקדמיות הצבאיות כדוגמה לגאונות ויצירתיות בניהול המערכה. מבין כל התקלות והטעויות (והיו רבות מספור) - היתה שם גדולה של מפקדים וחיילים, ובזכותם אנחנו כאן היום.
אני מעז (בקושי רב) לקוות שגם במקרה שההיסטוריה תחזור על עצמה, נדע להתעלות על הצורך לנבור בתקלות ובמשגים שיהיו (מכיוון שלשגות זה אנושי), ומעל יצר הנקמה וצמאון הדם שאנחנו מפנים דווקא כלפי עצמנו בדרישה לערוף ראשים על ימין ושמאל, ונדע להוקיר את ההשגים שיהיו, דווקא בזכות המחיר שלהם בדם.

סוף סוף כותבים את האמת, המלחמה היתה נוראה, אבל העם היה אמיץ!!
הלוואי שגם בעתיק חזית ועורף ינהגו כך

חבורת הבכיינים הקבועה, סטייל עופר שלח יפריחו ססמאות ש "הכל פה גרוע. הכל על הפנים"..
ולמרות כל ה "תבוסות" וההפסדים, ישראל גדלה וצומחת.
ככה זה כשהכלבים נובחים.. יש רעש, אבל השיירה ממשיכה

פשוט כל מילה נוספת מיותרת.
שוב,
תודה על הדברים
תודה על הראיה המפוכחת
תודה על החוזק
לצערי, כנראה עוד נצטרך מזה להמשך דרכינו.
חתימה טובה.

אסף.

הגאווה בשייכות ליחידה לוחמת בשגרה וביום קרב עולה על כל הלכאה עצמית ארוכת שנים ככל שתהיה אשר יכולה להצמיח גם טוב אם באמת יש את הבינה לנצל ממנה את המועיל ולא המזיק,כאחד אשר שרת בגדוד שריון כמט"ק אני מזדהה לחלוטין עם הנאמר במאמר ותומך בצורך לזכור ולהזכיר שמהמלחמה הארורה ההיא עמנו צמח והתחזק. 

הייתי בסיני מ6.10 עד ל 24.10 בכביש איסמיעליה קהיר נצחנו בגדול, ממני אפי אוגדת שרון פל' מכ'ים חרמ'ש 1973

חט' 421 היתה החטיבה הצולחת ואני אחד לוחמיה למען הדיוק, ממני אפי אוגדת שרון פל' מכ'ים חרמ'ש 1973

שצבאות אחרים רק יכולים לקנא בו,ממצב של הפתעה מוחלטת צהל הצליח להפוך את המצב לניצחון אדיר שלאחריו המצרים והסורים התחננו להפסקת אש,והכל בזכות חיילי צהל הגיבורים,יהי זכר הנופלים במלחמה ההיא ברוך!

נשלח מהסלולארי שלי

המפקד תיארתה היטב את ההרגשה הכללית ניצחון צבאי מזהיר בשדות הקרב במחיר רב ויקר, הכואב הוא שהיו המון סימנים טרם המלחמה שטובי אנשינו לא הבינו, הכואב זה המחיר של השעות הראשונות, הזחיחות וחוסר ההבנה שתנאי הקרב השתנו, נפילת השריון בפני הנ"ט, הקרב המשולב, הפקת הלקחים בתחום הנ"מ והשפעתו בשדה הקרב על עליונות אווירית של טייסנו, המנהיגות המדינחת שלא הבינה את מה שאמרו לה טרם המלחמה ומה שעשו לרמטכ"ל בתום המלחמה כל אלו יחדיו מסכמים שהמלחמה הצבאיחת התחילה רע ונגמרה בניצחון מזהיר, צה"ל בעומק מצרים, צה"ל בעומק סוריה והפסד מוראלי קשה של אזרחים כלפי הנהגת המדינה, בימים האחרונים אנחנו עדים לכך שסאדת ניסה להגיע להסכם שלום בשנים 72-73 וכיצד יכלנו למנוע את המלחמה הזו את אלפי החיילים שיכלו להיות איתנו היום וזה האבסורד שמנהיגות המדינה דחתה את ההצעה, אכן ניצחון הרואי והרבה צלשים שחולקו על כבם של פצועים הרוגים, טעויות מפקדים וזחיחות הנהגתית שהתנפצה לנו בפנים ביום הכיפורים 73 אבל אכן ניצחון הרואי של מעטים מול רבים

אני בוכה כי היום אני רואה לאן העם שלנו הולך ובעצם חושב האם היה כדאי להקריב קורבן כל כך גדול בשביל היצורים שגדלים היום במדינתנו
מצד אחד עבריינות וחוסר כבוד לזולת
מצד שני המון דוסים שלא תורמים כלום לחברה מלבד להתפלל יום יום ולקבל משכורת מהמדינה להעלים מס
כמובן שלא כולם כאלו אבל בשבילי רובם כאלו
גמר חתימה טובה

נקודת המבט אל ועל המלחמה, כמו גם אירועים משמעותיים אחרים, נובע במידה מרובה מעומק השורשים וצידקת הדרך של ההולך.

ובתפיסת האדם את מקומו בחברה ובכלל - האם ה"אני" במרכז או ה"כלל".

אם היחיד רואה את עצמו באופן פרטי או חלק מעם ושרשרת דורות (עם ייעוד)

 

 

לאלוף הכהן,

 

נפלה בידי הזכות להכירך מלפני 5 שנים באחד מביקורייך הרשמיים מעבר לים.

אי סבור שאשנים שכמותך מהויים דמות ומופת לעם ישראל ולצבאו.

מי ייתן ונזכה שתמשיך לשרת את עמך עוד שנים רבות רבות ואילו אנחנו נשכיל להפנים את תובנותייך.

 

גמר חתימה טובה

הכל נכון חוץ מדבר אחד, וזהו המחיר של מלחמה זו בעיקר בכמות ההרוגים והנפגעים, שהוא בעצם בלתי נסבל.חוסר המוכנות של הצבא והפוליטקאים גרם לכך  שאף אחד לא ידע על השני וכל אחד נלחם כאילו הוא לבד. להבדיל מהמצרים שהתכוננו ואפילו אני חושב שהיו מופתעים באיזה קלות חצו את התעלה.

דוגמא לחוסר הכנה שליחת 890 למלחמה בחווה הסינית ללא כל הכנה (והיו התרעות על המצב) וכמות הנפגעים שהיתה לגדוד (רובי F.N מקלעונים ועוזים)

אז אולי ניצחנו אבל המחיר ?!

השורה התחתונה גנרל דגול היא, ששוב שילם הציבור הישראלי את מחיר טימטום מנהיגיו, ושוב שילם המיעוט המועיל (אפילו באותה תקופה זה היה מיעוט), את מחיר הפרזיטיות העלוקתית של הפטריוטים הנבובים שלא רק שאינם תורמים אלא שאף מפריעים לפרודוקטיביים לתרום, ועוד יש להם תלונות. ערב יום הכפורים הבעל"ט, אשמח אם יתנצל כל אדם בישראל על כל טיפת דם, או דמים (כסף), שהוא אחראי לכך שנגזלו מרעהו, עקב אלימותו, פרזיטיותו, פנאטיותו, עבריינותו, ערסיותו, ימניותו, דתיותו, מופרעותו, פרימיטיביותו, יהדותו, איסלאמיותו, קפיטליסטיותו, שוביניסטיותו, או כל סיבה אחרת שהביאה אותו לשכוח מה באמת מועיל לחברה ומה הורס אותה, באשמתו. וכמו שלא היה מזיק אם מייד אחרי מלחמת יום הכפורים היה תופס את עצמו הגנרל המוכה דיין וזורק את עצמו מראש הר בלב המדבר בתור השעיר הנשלח לעזאזל (במקום לטפול את האשמה על אחרים), כך לא יזיק אם כמה וכמה מיתממים בני זמננו יזרקו את עצמם מראש מגדל. גמר חתימה טובה.

כי אתם מעדיפים לפרק את המדינה מאשר שיהרגו חיילים אבל רק אנחנו מבינים שאם המדינה תתפרק, כולנו נמות. גם חיילים וגם אזרחים.

גרשון, היית ותישאר מנהיג נישא - בחומר וברוח.

מאמר נכון ומאלף.

נעם הימן.

מבצע שלום הגליל - השבוע הראשון ולא מה שהיה אחר כך..

היה מלחמה לדוגמא שיש להוציא את התוכניות

 ולבצע את אותה פעולה ( בבוא היום - לא תהיה ברירה ) כנגד החיזבאללה .

 

בימים בודדים צהל הגיע עד ביירות תוך פירוק כללי של תשתיות האויב .

  לפני שהם יספיקו לשגר רקטות - צהל כבר הגיע לרקטות שהמשיכו לשכב במחסני האויב  ולעמיס אותם על משאיות ולשלוח לישראל .

מול חיל האוויר הסורי - התבצע מבצע שלא היה דבר כזה מאז מלחמת העולם ה-2

כמובן שפרספקטיבה לאחור ,היה צריך להתקפל אחרי השגת היעדים .

אבל זה עניין אחר .

ההצלחה האדירה של צהל ועוד כמה תקלות מסביב יצרו לחץ בינלאומי מאסיבי

שעליו בנו לאחר מכן הפלסטינאים אגנדה חדשה .

כל זה היה כלקחים מיום כיפור - שגם שם צהל היה מעולה .

אבל הגיע לא מוכן בדומה למלחמת לבנון 2 .

מרתק מה שכתבת!! נקודת המבט שלך למלחמה ההיא מרתקת וחשובה.

אכן בראייה היסטורית נקודת הפתיחה של המלחמה היתה איומה ועל כן הישגיה כל כך לא מובנים מאליהם. בשדה הקרב עשה הצבא עבודה נפלאה. הבעייה הגדולה היתה הגורמים שהביאו את הצבא לשעת המבחן הבלתי אפשרית הזו. הכעס והמרירות היו על הדרג המדיני, על המודיעין הכושל. הכעס הזה עיוור את עיננו מלראות ולהבין את גודל התשובה המוחצת שסיפק הצבא כנגד כל הסיכויים.

תודה שהארת את עיני!