ילדים היום מאוד מבובלים, מרוב שנותנים להם להחליט ולבחור הם לא מבינים שאין להם בכלל את הכלים להחלטת כאלה ולכן מבוגרים מחליטים בשבילם, זה מה יש.
רוצה להתלבש לבד? אחלה, רוצה ללכת לגן עם מגפיים בקיץ? בכייף! אבל אז הוא רוצא ללכת לגן עם סנדלים ומכנס קצר בסופה הגדולה של החורף, והוא התרגל שהוא מחליט ומי אתה שתתערב בהחלטות שלו? רק על זה שדחפת את האף שלך-הוא יתעקש, כי בכלל לא ברור לו שמי שמחליט זה בכלל לא הוא, שיש סמכות וטו מעליו ואי אפשר לא לעשות מה שקבעו בשבילך.
עכשיו יש לך מלחמה עולמית כי רצית להיות מתחשב מבין ותומך.
בוא אני יחדש לך משהו, כל התכונות הטובות שאתה חושב שאתה בונה ביחס המבלבל הזה קיימות גם אצל אנשים שגדלו בבית עם משמעת וסמכות הורית, אתה ממציא שום דבר חדש, ובכלל לא בטוח שמה שאתה עושה באמת טוב לילד-את זה רק ימים יגידו.

נראה אותך ברבע לשמונה מול ילדה בגן חובה שלא רוצה להתלבש.
נראה אותך ברבע לשמונה מול אחותה שלא רוצה לצחצח שיניים.
נראה אותך ברבע לשמונה מול השלישית שמטפסת על הכסא כדי לטפס על השיש כדי לפתוח את הארון כדי לקחת שוקולד.
נראה אותך ברבע לשמונה כשהכריך עדיין לא מוכן.
נראה אותך ברבע לשמונה כשהמערכת לא מסודרת.
נראה אותך ברבע לשמונה כשעוד לא התלבשת.

ואז נדבר...

מניסיון שלי ושל רבים אחרים: הורים צריכים לקום לפחות חצי שעה לפני הילדים ולקחת בחשבון זמן ממושך של התעוררות. אם ההורה לא תקתקן אז הילדים גם לא יגדלו לכאלו. בנוסף: שוקולד על הבוקר פשוט לא וזהו זה. לא לבושה? שתלך כך לגן ונראה אם יקרה שוב.

אז הילד יתחיל להקשיב ולעשות מה שאומרים.

 

אנחנו חייבים לנסות . יכול להיות שזה יצליח ואנחנו היינו סקפטיים לשווא.

כתבה מעולה!

אמא שלי לא נלחמה איתי על זה והיום אני מהטיפוסים המעצבנים שרק להסתכל עליהם נהיה לך קר. אבל לי טוב עם זה כי לא קר לי אף פעם. אם יהיה לו קר הוא ילבש באבו אבוע.

אקדים ואומר שאנחנו כילדים גדלנו עם משמעת כמו שמתואר בתחילת הכתבה ויצאנו בריאים פיזית ונפשית ובעלי יכולות וערך עצמי בריא.

מעבר לכך כמעט כל הסעיפים והעצות, לדעתי, שטויות גמורות ומובילות לבעיות קשות יותר.

1. נכון, כדאי וצריך מדי פעם להאיר על הנקודות הטובות והחיוביות של הילד.

2. אם נתחיל לשאול כל ילד מה הוא מציע ומה הוא חושב על כל דבר גם לא נגיע לשום מקום וגם הוא יתחיל לתת עצות ולהביע את דעתו גם על דברים שלא קשורים אליו ולא נשאל עליהם. אני בהחלט חושב שצריך וחובתנו כהורים ללמד את ילדינו מה לעשות ומה נכון ולהראות להם את ההבדלים בין טוב לרע. להתוות דרך ולהסביר מה ואיך לעשות זה לא בהכרח אומר "להקטין" אותם.

3. להתייעץ איתם??? נו, באמת!!! אני אאל את הילד מה הוא רוצה ללבוש? הוא יגיע לי גופיה וסנדלים במזג אויר סוער. כי ככה בא לו. או את החולצה הדקה בגשם רק כי מצוייר עליה פו הדוב או ספיידרמן. ואחר כך הוא גם יביע את דיתו על מה שלא נשאל ולא קשור אליו. וכשיגדל יותר יבין שההורים שואלים אותו ומתייעצים איתו אז כנראה שהם לא מסוגלים להחליט בעצמם ואז הוא גם לא ישאל ויתיעץ איתנו.

4. אנחנו מענישים כי אנחנו יכולים??? מה זה השטויות האלו!!! אנחנו כועסים ומענישים כי הילדים עושים דברים לא טובים, התנהגו לא כמו שצריך. מה אני אמור לעשות אם הילד מכה את אחיו או זורק את האוכל על הרצפה למרות כל התחינות וההסברים? אולי ללטף אותם ולתת לו פרס על זה??

5. אין ברירה, חיבים להעביר ביקורת על הילדים, אחרת איך ילמדו לשפר? נכון שצריך לדעת איך לעשות את זה בלי להעליב או להשפיל, אבל לתקן את הלא נכון זו חובתנו ולא רשות.

6. נכון לתת לילדים לעשות דברים בעצמם אבל גם זה תלוי במצב ובעיתוי. אני לא אתן לילד חולמני ואיטי להתארגן בעצמו בשיש לחץ זמן לקראת יציאה מהבית.

 

אני חושב שצריך להציב גבולות ברורים ואיתנים. ילד שלא יודע את מקומו ולא מקשיב להורים ומפתח עצמאות בגיל צעיר מדי עלול "לשים" על ההורים על כשזה מגיע לדברים קריטים ומסוכנים.

חבל שאוראל וליאל  לא יכולים לקרוא את זה אולי היו מתחשבים בי

ההמלצות הפרקטיות בכתבה - ודאי שהן טובות תמיד: לתמוך, לשבח, לא לזלזל. עם זאת, הטענה כאילו כל הקושי המתואר של ההורים נובע מפגיעה בערך העצמי שלהם היא, איך לומר, מופרכת. יש המון סיבות למה תגובה קשה של הילד מעוררת כעס אצל הורה, והערך העצמי של ההורה הוא רק אפשרות אחת. מה עם גורמים כמו שחזור העבר, קשיים במערך הזוגי, הזדהות עם חלקים מסויימים של הילד ועוד ועוד? עם כל הכבוד ליועצת משפחתית מנוסה, את החלק של ההסבר העמוק, כדאי להשאיר במקרה הזה למי שעוסק בעומק - לפסיכולוג קליני

עד שהילד יהיה אלוהים למעשיו , ההורים - אלוהים

לא מתאים לו שילך לגור ברחוב. הילדים שלי קיבלו כבוד ואהבה אין קץ, אבל בסופו של דבר אני ההורה והם הילדים, לא להפך. אני לא חבר שלהם ולא צריך להתחשב בהם בכל דבר, יש דברים שאני כמבוגר מבין שהם לא, והם לא אמורים להתחיל להבין את כל השיקולים ולפעמים גם לא מסוגלים.

את התוצאות של שיטות החינוך המוזכרות למעלה אפשר לראות בילדים שצורחים בקניונים.

משמר הגבול תפסו אותו מנסה להבריח 8 נערות ליווי דרך סיני בתוך תחת של גמל.

אחלה עצות בגדול ,אבל לבעיות נקודתיות...

כתבה נכונה אך יחד עם זאת אני חושבת שחשוב להציב גבולות לילדים , הערך העצמי הוא גם לילד וגם להורה . הדילמה כאן היא האם זה תלוי בחופש שההורה נותן לילד או בזה שכל יום ההורה מחזק ומפרגן לילד - אפשר לענות פה לדילמה -
http://www.dilemmix.co.il/dilemma/220/

זו הדרך לגדל ילדים באהבה שמחה חכמה וללא אגו!!!!!!!!

נשלח מהסלולארי שלי

אלו עצות נפלאות לא תמיד פשוטות ליישום כפי שמגיב מס' 2 כתב,
אך הן לא לאותו הרגע הלחוץ הזה של הבוקר הן עצות שצריך ליישם במשך תקופה ארוכה ובין לבין ואז יבוא השינוי, אז ניטע בילדינו את תחושת הערך העצמי.
גם לנו לא קל לקום ולהתארגן בבוקר אז בטח שגם לילדינו. הכי חשוב גם מתוך הלחץ והמהירות לשמור על החיוכים והציחקוקים להפוך הכל למשחק כזה...
מקווה שאצליח לזכור את אותן עצות גם ברגעי משבר וליישמם!! תודה!

הכתבת לא המציאה כלום. היא סך הכל ציתתה חלק מי דבריו של אדלר. אדלר מדגיש שחינוך מסוג זה נעשה לאורך זמן היות והוא מבוסס על הרגלים ועל כבוד הדדי בין ילד להורה. השינוי ההתנהגותי הוא קודם כל אצל ההורה.

ותקבלו ילדים יותר מפונקים, יותר בוטים כלפיכם ושחושבים שהעולם סובב סביבם ועל פיהם יישק דבר. בגלל הפסיכולוגיה ה"מודרנית" הזאת הילדים של היום מתנהגים כך. והכתבה הזאת רק מדרבנת  אותם להמשיך להתנהג כך.

למה אנחנו לא היינו כאלה כשהיינו קטנים? פשוט כי כשהיינו אומרים 'לא' אז היו מעמידים אותנו במקום באופן מיידי ולא מתחילים לפתוח איתנו במשא ומתן ומציעים שנשב ונדון בנושא המחלוקת ומתייפיפם איתנו, העיקר שההורים ירגישו שהם נותנים לילךד שלהם עצמאות, ביטחון וכד'. תתעוררו! מדובר בילדים! את הביטחון והעמצאות יש להם עוד הרבה זמן לבנות בדיוק כפי שרובנו הצלחנו לעשות זאת באופן בו גדלנו.