מעניין האם הילד היה אשכנזי אצל משפחת אומנה אתיופית ודודתו הביולוגית הייתה קצינה האם גם אז בית המשפט היה משאיר אותו אצל משפחת האומנה ?? תשובתי נחרצת לא לא לא בהחלטה ראשונה הילד היה עובר לחזקת משפחתו הביולוגית.אל תתפלאו אחיי בני העדה האתיופית הרי לפני כ-60 שנה גם את ילדינו ואחינו לקחו ונתנו למשפחות אשכנזיות רק אז עם קום המדינה זה היה ב"הסתר" היום זה בחסות בית המשפט העליון שהרי הוא כל יכול שם גם יושבת לרוב האליטה האשכנזית שמסתכלת עלינו בני עדות המזרח כנחותים שאינם מבינים דבר ואינם יודעים לגדל ילדים .אכן 60 שנה ויותר ובמדינת ישראל 2013 לא למדו דבר הגיע הזמן שהעם יצא לרחובות להגיד את דברו

נתקלתי בכמה עו"ס שלא ראויות להיןת עו"ס כלל וכלל נשים אטומות עם עייני עגל מה להן ולמקצוע הזה חרפה בגלל זה יש הרבה אסונות במשפחה בישראל בגלל אטימות אדישות אוזלת יד ואנשים שממלאים תפקיד רק בשביל המשכורת רחוקים מלהיות עו"ס ראויים.

את האמת יש לומר בריש גלי: רשויות הרווחה ניצלו את עובדת שהקהילה האתיופית היא ברובה אוכלוסיה מוחלשת, יחסית חדשה בארץ ועדין תמימה לחשוב שאם הצדק אתך אזי תמיד תזכה בדין. הם ידעו שיהיה יחסית קל להוציא את הילד ממשפחתו ושגם אם המשפחה תנהל מאבק אזי התמימות שלהם תכריע אותם, כי הם לא "יהפכו שולחנות" והזמן יעשה את שלו. אילו אמו הביולוגית של התינוק הזה היתה ממוצא שאיננו אתיופי (למשל אשכנזי), רשויות הרווחה לא היו ממהרות לנתק את התינוק הזה ממשפחתו המורחבת ולדרוש את הכרזה עליו כבר-אימוץ במהירות כה גדולה, שהלוואי ויתר התיקים המטופלים אצלם היו מטופלים בכזו מהירות. למה? כי הם יודעים שבמקרה אחר המשפחה היתה רצה לבג"צ כבר ביום הראשון ולא מחכה שנתיים וחצי!

בזמן שההורים הביולוגים שלו בוכים בעוני ובמחסור... וכל כך מתגעגעים אליו ורוצים בו...
אל תדאגו זה קרה גם במצרים כשבת פרעה אימצה את משה... אולי מכאן תבוא הישועה

כל עובדי העיריה מתעניינים רק בתכחים, קומבינות וכו'

יש לילד דודים , יש לילד בני דודים , יש לילד קרובים, יש לילד סבא וסבתא, ובית המשפט מרחיק אותו מכולם , משהו חשב על זה בכלל , הדודה מתאימה לגדל והיא מעוניינת.האם מצדיק לגנוב לו את הבסיס המשפחתי שלו. ולהכניס אותו למשפחה לא לו. אילו לא היה ניתן לשלב אותו בתוך המשפחה אפשר עוד להבין , אבל רוצים אותו, נלחמים עליו , פשע.
בואו ונשאל שאלה , היו ילדים בשטחים שהורים נרצחו ונשארו הנכדים , עלתה בכלל השאלה להפריד את הילדים מהמשפחה , והיו כמה מקרים כאלה , אפילו לא עלה על הדעת הדבר ,יש ילדה בטבריה שכל המשפחה נהרגה לצערנו בתאונה , נשארה ילדה אחת בלבד, מי מטפל בה הדודה , בשום פנים ואופן לא למשפחה אחרת . תחשבו על זה כמה מקרים יש כאלה רק אצל הילד הזה חרצו את גורלו בצורה מבישה .

נראה לי זו מגמה לגדל פושעים בישראל על ידי עובדי הרווחה ובאישור בית המשפט

הקלות הבלתי נסבלת עם כל הכבוד למשפחת האומנה, תמיד עדיף לגדול במשפחה ביולוגית, גם אם זה אומר שיהיה פחות צעצוע או קצת יותר קר, נפשית הילד יהיה תמיד שייך, ויהיו לו כלים להתקדם ומקום בעולם. ילדים מאומצים הם תמיד עם בעיות זהות ודימוי עצמי ולא משנה באיזה שפע גדלת. והבעיה הגדולה ביותר זה שבמדינתנו הקטנה והמתדרדרת מוציאים ילדים ממשפחות ביולוגיות בקלות בלתי נסבלת!!!! אין פה שום קשר לטוהת הילד במרחק השנים טובת הילד היא במשפחתו הביולוגית תמיד!!!

נשלח מהסלולארי שלי

בנסיבות שהיו אז זה היה הדבר הנכון לעשות. זו תמיד בחירה בין רע לרע, ועם כל הכאב, מוטב לו כך לילד.

המדינה אינה משקיעה די לא ברווחה, לא בבריאות,לא באיכות הסביבה ולא בחינוך. וכשמתפוצצת פרשה כזו או אחרת, מקימים צעקה, מרימים גבה, מבקרים ומאשימים.
מי שביקר פעם בלשכות הרווחה יעיד כי העומס הוא רב, וכי האמצעים לסייע דלים ביותר. כשהממשלה תבין שלא צריך כ"כ הרבה כסף בביטחון, וכי יש המון מה לחתוך מהתקציב "הבטחוני" מבלי לפגוע בביטחון המדינה, ותפנה את הכספים למשרדים אחרים, אזי אפשר יהיה לשפר את המצב.
אחרת, מפרשה לפרשה בכל הסקטוים המוזנחים.

אשמים רשויות הרווחה הם צריכיםלפעול כמו באימוץ בחו"ל רוסיה למשל בית המשפט קובע שהאמא לא יכולה לגדל את הילד מוציאים החלטת בית המשפט שהאמא אינה יכולה לגדלו ובהמשך מחפשים את הסבתא סבא דודים של הילד מחתימים אותם שהם לא רוצים את הילד עד כמה שזה עצוב אבל ככה מבטיחים שאף אחד לא יבקש את הילד וכמובן יש עוד תהליכים בדרך אבל הכי חשוב להשיג הסכמת כל המשפחה שלו הקרובה חבל שזה נגמר ככה וליבי עם שני המשפחות

איך אפשר לטעון לגזענות? רק מי שהורה בעצמו יכול להבין את המורכבות של העניין: לגדל ילד שנתיים שבמהלכם מעניקים לו אהבה אינסופית, לדעת שהילד הקטן וחסר העונים הזה סומך אך ורק על אותה המשפחה כי זאת המשפחה שלו. להעביר אותו למשפחה שאינו מכיר זוהי משימה בלתי אפשרית.

צדקה השופטת עדנה ארבל. זוכרים את פסק הדין של הילדה הברזילאית שהוחזרה לברזיל? והילד שהוחזר לסבתא באוסטרליה? הילד יגדל ויחפש את משפחתו הביולוגית - ולאף אחד מהצדדים המעורבים זה לא יהיה קל. שרותי הרווחה גרמו בהחלטתם לטרגדיה.

בשנת 2014
הזמן חולף וכאילו דבר לא השתנה.
ברוכים הבאים לשנת 1950.

המשפטי וינשטיין התערב וביקש דיון נוסף בהרכב מורחב, אחרי הפסיקה הראשונה שהייתה לטובת הדודה , זה לא מריח טוב אולי היה עליו לחץ מעורכי הדין של המאמצים או ממקורבים אחרים. יש לדרוש דיון נוסף בהרכב מורחב,מורחב, 9 , 11 , 15 שופטים זהירות גונבים פה ילדים!

מכירה את הסיפור מקרוב,
טעות איומה של בית המשפט
הדודה עברה התעללות מכל הגורמים, בהתחלה אמרו לה לא בגלל שהיא לא נשואה (אז היא התחתנה מהר) אחר כך אמרו לה לא בגלל שאין לה דירה (אז היא רצה וקנתה דירה)
טימטמו אותה 3 שנים! היא עשתה הכל!!
ואיפה הילד? אצל הורים לבנים !
מה הם חושבים.. הרי הוא יבין שהוא מאומץ והוא יחייה עם הרגשות של למה לא רוצים אותי..
ההורים המאמצים חושבים רק על עצמם! לא על טובת הילד ולא כלום.. הם אוהבים את הרעיון שהם אימצו ילד ״אקזוטי״..
בושה וחרפה!
מקווה שמישהו במדינה הזאת יוכל לתקן את הטעות הזאת

נשלח מהסלולארי שלי

רב הנסתר על הגלוי,לפי הכותרות הכל פשוט ,חבל שלא ניתן לספר הכל ואז התמונה שונה בתכלית ,הלוואי ולא היתה דילמה ..אני בטוחה שהעוסיות ברווחה התחננו למשפחה לקחת את התינוק ולא היה מענה ועם הזמן היו שינויים .אבל זה תינוק לא בובה ....

כאשר התרחשה שואת יהודי אירופה הועברו ילדים רבים למשפחות הצלה בהיותם פעוטים. חלקם היו שם 5 שנים ואף יותר. למרות שהיו שם ופיתחו זהות והזדהות עם המשפחה המאמצת הוחזרו במבצעים רבים למשפחותיהם הביולוגיות וחיק עמם. אם ההורים לא שרדו אז לדודים ואם לא דודים לחיק עמם. פרשת האחים פינלי ועוד פרשיות שכאלו הנם דוגמא לנחישות ההחזרה של הבן האובד לעמו שהנו המשפחה הביולוגית המורחבת. וכעת לשאלה המרכזית, מה ההבדל אם כן בין המקרה הטראגי של עמנו אז לבין מקרה זה? צבע עור? עניין אחר שנשגב מבינתי? קראתי את דעת המיעוט של כבוד השופטת עדנה ארבל והיא צודקת ביותר בנימוקיה ובגישתה להחזרת הילד לחיק משפחתו. העניין אף מתעצם כאשר הטרגדיה של עמנו שהבאתי בפתיח דברי הייתה נר לרגלינו. כנכד לסבא שנספה בשואה הנני מזועזע ביותר מן הפסק של בג"ץ ובכלל מן ההתערבות הלא ראוייה של היועמ"ש ווינשטין. לכן יש להעלות עניין זה בבית הדין הבינלאומי לזכויות הילד באו"ם וכן לשאול שאלה מצלצלת מדוע נלחמנו להחזיר את בני עמנו הפעוטים ממשפחות טובות ומסורות, אם כי גויות לחיק עמנו שהיה נטול אמצעים? מה ההבדל? הזעקה קשה וראוי שתשמע. בברכה אזרח

ללבי ליבי על הדודה והמשפחה המורחבת. הנכון היה לעשות חפיפה ולהעביר את הילד אל משפחתו. אין פה שום ניצחון מצד המאמצים. אגואיסטיות לשמה. מקווה שיהיה להם מספיק שכל לחבר את הילד אל משפחתו הביולוגית. אחרת זה בומרנג נגדם. במדינה הזו, גם השופטים שכביכול יכולים לראות את התמונה השלמה רואים רק את ההווה ולא חושבים קדימה אל העתיד.

מי יכול לנחש על מה חשבתי כאשר שמעתי שנכדיו של השופט חשין התייתמו מאביהם?
ובכן, נזכרתי ,איך הוא, בצביעות, תאר את אמו המאמצת של ילד מריבה אחר, מהדקת את השמיכה של הילד המאומץ הקט, שהוא פסק להשאיר אצלה, ובכך הפך את הילד לילד אסופי, מנותק מאמו הביולוגית האוהבת.
ולכל ילד יש אמא, שנשאה אותו ברחם 9 חודשים ואת אותה אמא הפך לאישה שבמשך שנים תצטרך לכאוב על ילדה שנקרע ממנה והיא איננה יודעת מה שלומו ומה מספרים לו על אמו יולדתו.
אני לא מאחלת לאף הורה לעבור זאת. דמיינו את עצמכם לרגע כואבים את הכאב העז שחש ילדכם המקבל מסר שאמו לא מסוגלת/כשירה/ראויה/מקובלת בקהילה מספיק לגדלו. אני עברתי זאת כאמא צעירה. ועתה לא יאומן אך בתי שכה נפגעה מכך וכה נלחמה כדי להוכיח שאמה היא אמא לכל דבר, מספרת לנכדי הקטנטנים היקרים כי סבתא חולה ויקחו אותה לבית חולים והיא תמות. ואני ראייתי את נכדי הבכור לועס את הכיפה שלו בעצבנות ונקרע בין רגעי הכייף והפינוק בביתי (בית של סבתא מעודדת ומלמדת בכיף) לבין רגעי הכאב והסבל ממה שהוריו אומרים בקשר לסבתא שלו האוהבת. נכדי הבכור בן החמש שהה אצלי מיום חמישי ועד יום שני, עקב השלג והיה קשה לראות אותו דואג ומוטרד, במקביל להנאתו הרבה ושמחתו הרבה כאשר התברר שהרחוב שלנו עדיין חסום וא"א לחזור הביתה ביום ראשון. איך בכלל מעיזים להעביר מסרים כה נוראים לילדים? הרי המסר של אימוץ הוא שההורה אינו ראוי להיות אחד מהקהילה וזהו הרי מסר שקרי וזדוני.

שעברה. הורים אומנים/מאמצים ממעמד סוציו-אקונומי גבוהה וילד, בן למשפחה ביולוגית חלשה ומוחלשת.

עניין של סדרי עדיפויות של המדינה; לשיטתה מנהל מחלקה בסורוקה יכול - וצריך - להרוויח 100,000 ₪ בחודש, גם מנכ"ל רפא"ל, וגם יו"ר מועצת המנהלים שלה (שלשניהם דרך אגב כבר יש פנסיה צבאית "מפוארת" שנכנסת לחשבונם מדי חודש), ואילו עובד סוציאלי יכול וצריך להרוויח 6,000 ₪ בחודש, וזה די והותר (אני מניח שהמטרה היא שהוא יוכל להזדהות יותר טוב ו"חזק" עם האוכלוסיות בהן הוא מטפל, שלא יסתכל עליהן מיותר מדי גבוה ורחוק.... טוב שהדור של ההורים שלי כבר ברובו בקבר, ולא יכול לראות את הבושה והעלבון של מה שנשאר ממה שהם בנו פה.

התבטאות עגומה של האם המאמצת, שמרמזת שהיא ממוקדת במאוויה ולא בטובת הילד. מבחינת הילד שום תוצאה היא לא מאושרת, ובטח לא היום.