אנא עזרתכם

לחברה כך התרחקתי מבני האוטיסט

אוטיסטים בהרבה מקרים יכולים ללמוד מצויין, גם לימודים גבוהים. יש להם בעיה בפיענוח הבעות ובאינטראקציות אבל לא בהבנת החומר הלימודי ולא בחומר כתוב (לעתים קרובות הם מבינים את האינטראקציה אם היא מתומללת וכתובה)

הכתבה מעניינת וחשובה וכל הכבוד לך על הפתיחות . האם מישהו יודע אם האתר לאוטיסטים הולך לקום ? מה הכוונה בכתבה ' באתר פאר צוריאל ' ?

מנסיון מכירה משפחות רבות שנאבקו שנים לא להכנס לחינוך המיוחד, ורק לבסוף גילו מערכת עם כיתות קטנות, צוות מסור ומקצועי והרבה משאבים, לעומת המערכת הרגילה שבה כיתות גדולות מדי, מורות מותשות ומשאבים מדולדלים ושלא מתאימים לא לילדים רגילים ולא למיוחדים. שילוב הוא חשוב אבל צריך לבדוק את האפשרויות השונות בלי סטיגמות

התחלתי לדבר בגיל מאוחר
איבחנו אותי כאחד שמתקשה עם הלימודים
וחייתי בעולם משלי
בביה"ס היה מורה שקרא לי אידיוט

היום אני :
לא תלוי באף אחד חוץ מעצמי
חושב מחוץ לקופסא ומוצא פתרונות יצירתיים למצבים שאחרים לא מוצאים פתרונות
יודע לשבת וללמוד לבד נושאים מא-ת
נשוי + ילדים
מלמד אחרים על החיים ודברים שאני מכיר
מרוויח טוב בהייטק
יש חברים שכל אחד מהם ישים את התחת שלו בשבילי
יש לי זכרון מצויין (כל חוויות הילדות עד חוויות יומיות)

החברה הגדירה אותי בתחילת דרכי כילד כדיסלקט
נתנו לי הארכת זמן במבחנים ולעבור אותם בע"פ
לעולם לא למדתי בבית או עשיתי שיעורי בית , הכל מזכרון - לא השתמשתי אף פעם בהקלות והוצאתי בלי ללמוד 75 בבגרות(בלי להשתמש בשום הקלה).

במבט לאחור :

מערכת החינוך לא ראוייה למצוא פתרון לאנשים שחושבים בצורה חריגה - יכולתי להיות פי 100 ממה שאני היום אם היו משתמשים בכישוריי לדברים שמעניינים אותי(במקום ללמוד בצורה עצמית מגיל 25 הייתי מתחיל בבית ספר הייתי כבר במקום אחר)

ההורים היום בגלל החשיפה לאינטרנט פחות מאמינים בילדים שלהם ונוטים לדבר עליהם כמתקשים - אבל כל ילד ש"מתקשה" שומע את הדיבורים האלה ומפנים אותם (אפילו אם ההורים באמת מאמינים בילד)

ברוב המקרים - זה לא שהילדים שלכם אוטיסטים, דיסלקטים וכו- רובם פשוט צריכים למצוא משהו שמעניין אותם , אתם כהורים צריכים להלחם על הילד שלכם , אני מאלה שמתבגרים מאוחר ותמיד חייתי בעולם משלי ועדיין חי שם אבל הוריי לא הקשיבו להמלצות - תלחמו על הילדים שלכם , לקטלג אותו כדיסלקט וכדומה זה פשוט לגרום לו לקבל מצב שלא בהכרח נכון ולותר על דברים נפלאים וחשיבה יוצאת דופן .

כל הורה ידע אם הילד שלו באמת אוטיסט או לא , ההורים חיים עם הילד בבית, רואים את הסקרנות שלו את הפנטזיות שלו, את התגובות שלו כלפכם , במערכת החינוך הם לא יראו אותו הדבר , לכן אתם אלה שתדעו אם באמת יש לו בעיה(לא מגיב ריגשית גם אליכם זאת בעיה לדוגמא) אבל אל תתנו לאנשי חינוך למלא את הראש שלכם בשטויות .

אני דוגמא חיה לכך, לא הבינו אותי שהייתי ילד כי חייתי בעולם משלי עם פנטזיות ודימיון נהדר , ולא סתם אומרים תמונה שווה אלף מילים - אתם יודעים איזה קשה לילד לבטא תמונה שיש לו בראש ? הוא פשוט נפעם מהדימיון שלו ולוקח לפעמים לאותו ילד זמן למצוא את הדרך שלו לבטא את עצמו - תנו לו את הזמן - אתם רק תרוויחו .

חשפתי קצת מהעולם שלי(ניסיתי בקצרה) כדי לגרום להורים להבין את הצד של הילדים זה שפחות יודע להתבטא , אל תמהרו לשפוט את הילד שלכם עם קשיים , אתם יכולים להוציא לו את ההקלות , אבל אל תתנו לו לעולם את ההרגשה שזה מה שמגדיר אותו - תנו לו להתבטא ותעזרו להשלים פערים - בגיל מאוחר יותר זה ישתלם ותראו את הפירות של השקעתכם בצורה שהילד יגיב חזרה אליכם, ללימודים או לסביבה - הרבה בהצלחה !

חינוך לקבלת האחר תורם לא רק לילד מן החינוך המיוחד ולא רק לבניית חברה סובלנית ונעימה יותר. הלימוד המשותף מעודד ויסות עצמי -- אחד המנבאים של הצלחה אקדמית ופיתוח אמפטיה -- אחד הגורמים התורמים לאושר העצמי.

כאמא לילד עם צרכים מיוחדים אני יודעת שהמאבקים והקשיים הם רבים..מאחלת לך ולמשפחתך רק בריאות ואושר.!

דעו,
כמה אנשים רעים ,אדישים, ובעיקר אגואיסטים
קיימים בין אנשי החינוך ואנשי הרפואה..
כי
שום פניה שלי לאנשי המקצוע ,בן אם מורות ואוא פסיכולוגיות ואו רופאים
נענו באדישות...במשך כ11 שנה
מהיותו בכיתה א' ועד יא',
וכל זאת
למרות שהיו לילד את כל התסמינים הזהים לתיאור בכתבה לעיל,

שלום לך

את בני שגם הוא מוגדר בתפקד גבוה. בכיתות א עד ג' בני למד בכיתה רגילה עם סייעת, ואני אחזתי בדיוק בדיעה כמו שלך - שילמד מהסביבה הנורמטיבית שתמשוך אותו כלפי מעלה, אלא שהפערים רק הלכו וגדלו. לא שבני פחות מוכשר ממישהו שם, ויתרה מזו הוא היה ילד אהוב בכיתה ובקרב הילדים הוא נודע כילד הכי חכם בכיתה, אלא שלא ניתן היה להכחיש את קיומם של פערים חברתיים שרק הלכו והעמיקו עם גדילת הילדים.
לאחר לבטים רבים החלטנו להעביר אותו לכיתה תקשורתית, ואין לי אלא לומר שהילד פורח מאז. נכון, לי עצוב לראות מי הם חבריו, אבל לפחות יש לו כאלו. כמו כן הילד הלך לצופים ומחכה לזה בקוצר רוח. בכיתה הזו הוא נהפך למוביל חברתי מהשבוע הראשון שהצטרף אליה ואין לי ספק שהחוויה הזו מעצימה אותו ותורמת לו המון.
היום אין לי ספק שזו היתה ההחלטה הנכונה, ולכן יתכן מאד שהרצון שלך שבנך ילמד בכיתה רגילה זה לא יותר מניסיון שלך "לנרמל" את הילד.
אני לא מבקר ולא שופט אותך, אבל כמי שהיה כבר בדילמה הזו וראה את התמונה משני הצדדים אני יכול להעיד שלפחות מהחוויה שלי ושל בני, דווקא המסגרת המיוחדת עושה לו יותר טוב. מציע לך אם את נלחמת בשבילו או בשביל הרצון שלך שהוא יהיה "נורמאלי".

את יותר אמא ממה שרובנו, ההורים לילדים ה"רגילים" נהיה או פעם.

שנה טובה לכם והמון נחת.

Dear mother and Yehonatan,

Im writing in English because I have no Hebreeuw typing,
My son is also Autist and we are coating with Antisemitisme, especialy from the Dutch autorities, where children are seeing as super not important and Autistisch as unwanten psychiatriek Sick. My son was three months closed with suicidaal youth and whitness two cases that enden with dead. He is almost high gifted and got NO vacations. After he wrote the dutch court and hide like in 1941 - he got the possibility to live with me his mother. Stil there are people that make our life difficult. And dear mother - you got a great present of God - a child that is speciaal. Be proud of him and yourself. God bless you with gasmiut and ruchaniut kol tuv ve bsorot tovot
Yael

קשקוש

נשלח מהסלולארי שלי

כל הטררם שיש היום ובכלל לא היה אלוט או שילוב בכיתה רגילה וכו' סתם נזרקו בבתי חולים

אין לי לא יום ולא לילה. מה יהיה בעתיד...? אין לי מושג!

גם אנחנו הורים לילד מדהים בן 4 שרק עתה אובחן על הרצף בתפקוד גבוה.
מתחילים את ההתמודדות שלנו.
בטוחה שלילדינו יש המון יכולות ועולם שלם של אפשרויות ייפתח בפניהם כמבוגרים.
מיום ליום אני מודה יותר ויותר על שזכיתי לילד כזה.
כל יום אני לומדת עוד ועוד על הנושא, והיום למדתי ממך.
נתת לי כוחות.
תודה!

דבר ראשון את מהממת ומדהימה וכל הכבוד לך לגדל ילד על הרצף זה לא פשוט בכלל זו עבודה סיזיפית קשה שלא נגמרת. אני לא שופטת ומחזקת אותכם באמונתכם רוצה לשתף מחוויותי כאמא לילד על הרצף הכי חשוב זה לחשוב על מה נכון לילד עכשיו במיוחד לילד בתפקוד גבוה שהתחום הקוגנטיבי לא מהווה בעיה הרי עיקר הבעיה של ילדי תקשורת זה הקשר החברתי והבנת מצבים חברתיים אני מרגישה שהרבה פעמים הקושי להכניס למסגרת מיוחדת היא החשש של ההורה מסטיגמות וחשש שהילד ישאר כל חייו עם חותמת של חינוך מיוחד לדעתי היתרונות של החינוך המיוחד עולות בהרבה על החינוך הרגיל בפרט שבכיתת חינוך רגילה יכולים להיות עד 40 תלמידים! בכלל אנשים עוד לא הפנימו מה זה אומר אוטיזם וההורים נמצאים במצב תמידי של לנסות להסביר ולהוכיח שיש בעצם בעיה. בני בן ה4 וחצי התחיל השנה גן תקשורת וההשתלבות המדהימה והצוות המסור שם מדהימים אותי מחדש ואני מודה על האומץ שהיה לי לעשות את הצעד הזה הילד זורח ומאושר ומקבל את כל התמיכה שמגיעה לו. גם הסטיגמה על חינוך מיוחד עדיין קשה הם לא מנסים לעשות את הילדים שלנו אחרים יותר ממה שהם וכל מטרתם היא להקנות לילד המיוחד כלים לחיות בעולם ה"נורמלי" בצורה שהוא יכול להבין ולנסות למזער את הפגיעה שיכולה לבוא עליו בביס רגיל.

מאחלת המון בהצלחה לכל ההורים בכלל ולהורים לילדים מיוחדים בכללת צריך כח בלתי נדלה אבל זה שווה את המאמץ! הם ילדים עם נשמות טהורות אז תשמרו עליהם ותראו להם את הטוב שבהם!

בשנים האחרונות הרחיבו את הספקטרום בגלל זה הרבה ילדים נכון להיום נקראים אוטיסטים. אפשר היה להגדיר תחום חדש ללא שימוש הקשה במילה אוטיסט, לספק לילדים עזרה בעיכוב התפתחותי שלהם ולא להכניס אותם לתיוג שנקרא אוטיסט.
כל מי שנמצא בתפקוד גבוה צריך עזרה, תמיכה אבל לא היו חייבים לקרוא להם אוטיסטים.
פתאום כולם אוטיסטים מהילדים שלנו. זו טעות חמורה.. יש המון דרכים לעזור לילדים להתפתח נכון , חלקם הגדול פשוט מעוכבים. אני שמעתי אנשי מקצוע שהם מעדיפים לאבחן כאוטיסטים מאשר לפספס. שזה טוב אבל הנזק שזה עלול לגרום במקרה של עיכוב התפתחותי בלבד הוא מאוד גדול.
תחשבו טוב טוב על החברים שלנו מביה"ס , לפי ההגדרות היום, מחצית מהם היו אוטיסטים ובאמת שלא מגיע להם. הם למדו יפה, הסתדרו בסוף חברתית והקימו משפחות כמו כולם. אז לא צריך לתייג כל דבר וככל שתפתחו את הנושא בפני מוסדות החינוך כך יבדילו את הילדים שלכם מכולם יותר ויותר.
לרופאים הפסקנו לשמוע אז למה לתעשיית האבחונים והמאבחנים אתם מקשיבים מבלי להטיל ספק?

האוטיסטים של היום הם המוארים של המחר. אלו האנשים הכי מדהימים שיש. יש להם פוטנציאל בלתי נתפס וכל כך מעודן.
זוהי הרמה האבולוציונית הכי גבוהה.
קצרה היריעה מלנסות להכיל אותם בכמה שורות.

אצלנו האוטיזם התגלה לבן שלי דווקא בגיל 9. לא הבנו עד אז מה לא תקין. אנחנו מטופלים באיכילוב במרכז מראות ושם עוקבים אחרינו ונותנים לנו את הטיפול שאנחנו צריכים.

כאמא לילד אוטיסט אני רוצה לומר לך שכאב לי ואף הרגיז אותי לקרוא על ההתייחסות שלך לבתי הספר לאוטיסטים בחינוך המיוחד. בני האוטיסט לומד ב״בית ספר סגור לחינוך מיוחד״ (כפי שאת מגדירה זאת), ואני לא חושבת שאני פחות מאמינה בו ממה שאת מאמינה בבנך.
בית הספר שבו לומד בני הוא בית ספר מצוין, המתייחס בכבוד לתלמידיו ומעניק להם כלים רבים שישמשו אותם בחייהם. הוא אינו ״סגור״, מתקיימים בו שילובים של התלמידים בבתי ספר של החינוך הרגיל, במקביל ללימוד פרטני ובקבוצות קטנות, על פי הצורך של כל תלמיד. המחשבה המלווה את הצוות המקצועי והרגיש היא של הכנת הילדים לחיים בחברה, בדיוק כמו שאת היית רוצה לראות את בנך.
כאמא לילד על הספקטרום את בוודאי יודעת שאין ילד אחד זהה לחברו מבחינת הקשיים שהוא מתמודד איתם ומבחינת היכולות, ולכן הייתי מצפה דווקא ממישהי כמוך (שכל כך משתדלת להמנע, ובצדק, מתיוג על פי רמת תפקוד) להתייחס בצורה אחרת לבתי הספר המיוחדים. יש יתרונות וחסרונות לכל סוג של מסגרת לילדים אוטיסטים, אבל הם לא האויב, אל תתייחסי אליהם ככאלה.

מאחלת רק טוב לך ולבנך, ולכל הילדים האוטיסטים ולמשפחותיהם שרוצות עבורם את הטוב ביותר (ללא הבדל מסגרת).

בגלל שהם לא מובנים הרבה פעמים טוענים שהם מניפולטיביים.