אסור לרצוח.
״מעשה ביהודי שהרג יהודי אחר״
יכול להיות שהיה מנהג יהודי קדום לרצוח
ומי שאסר רצה ״לתקוף בעזרתה נוהג יהודי קדום שכבר השתכח מאיתנו?״

נשלח מהאייפד שלי

ולא מוכנים לקבל שהיו זמנים אחרים ששם המסורת והמנהגים היו אחרים

הנער הערבי לא הוקנט על רקע מוצאו.
נערים ערבים הם שהקניטו אותו, כמו שקורה לא פעם בבתי ספר.

שנית, כל הפלפולים האלה שמסתמכים על פרשנויות של פסוקים עלומים -
מצטערת, לא רואה בהם טעם.

הראיות המובאות כאן ליום כיפור אחר אינן מראות כלום, אלא על שמועות, משלים, תסכול ו"הסברים" שמימיים על עיכוב הגאולה/ המשיח, שבינם לבין המציאות הקשר רופף אם בכלל, וודאי שאין הוא ראיה כלשהי לנוהג של פריצות.
הראיה הראשונה - "בתולות נבעלו בנהרדעא", זה בדיוק כמו שהיום יגידו על הפריצות הנוראה שהיתה בתל אביב בתרפפ"ו, ובגלל זה הגאולה מתעכבת. לומר שזה מצביע על מנהג קיים - אין לזה על מה לסמוך בכתוב ובין השורות אלא כקיטורים של צדקן שרוטן שכולנו חוטאים ואשמים. זה הכל.
הראיה אודות יקירי ירושלים וכד' - שוב, זה כנראה נדרש הרבה אחרי החורבן, ומדובר מן הסתם בהגיגים לא מבוססים וליהוגי זקנים שיש להם במה לתרץ את מצבו העגום של העם בגולה.
הראיה היותר משמעותית שמרבים לצטט אותה של הרשב"ג (לא ברור אישה רשב"ג אמר זאת, הראשון (אחד מהרוגי מלכות) או השני שפעל הרבה אחרי חורבן הבית) - בכל מקרה מדובר על תאור ציורי, מעין פנטנסיה, שספק רב אם ניתן לייחס למנהג אמיתי שהיה באמת מתי שהוא... ניתן בהחלט לייחס זאת לאמירה של משהו סוציאלי כדי להדגיש למשל, על שלבוש הנערות יהיה שאול ולא אישי שלהם שלא לביישן וכד' - כמסר האמיתי של הציטוט הזה.
לגבי הראייה על יקירי ירושלים שחטאו - זה פשוט ליהוג ופרשנות מאוחרת מאד שאין מה להתייחס אליה כראיה אמיתית. כנראה מדובר בנוהג שהכהן הגדול נשאר ער כל הלילה (חשש שיפלוט קרי רחמנה ליצלן או סתם שיתרשל ולא יקום בזמן וכ'ו) והשאר זה המצאות מאוחרות הרבה אחרי שהיו עדים שיכלו לומר על חטאים כלשהן בהקשר זה.
== מה שמאד מתפספס בכתבה משוטחת זו, הוא יום הכיפור המקראי-כהני, שזה שווה דיון נפרד, והוא היה לכפר חטא אבות (החטא הקדום של שת"פ עם העירים שיצרו יחסים עם בנותה ארץ וילדו נפילים והשחיתו את הארץ, וחטא מכירת יוסף - שכנראה היה סיבה מאוחרת יותר). בכל מקרה יום הכיפור של בית המקדש ממש, גם בימי בית שני, לא התמקד באישי, אלא בחטאים הקולקטיביים מהעבר. וזה משמעותי הרבה יותר מציטוטים בהקשר מאד לא מדויק על מנהגים לכאורה של פריצות וכ'ו, שמן הסתם אין בזה כלום, ודאי לא ביום כיפור שעל פי המקרא חייב אדם לענות עצמו ואם לא - יומת.

אבל אני תוהה אולי בכלל המנהג הרווח לא לאכול בכיפור הוא המצאה חרדית מאוחרת ובמקור בכלל נהגו לזלול ביום זה? ואני יכול להביא לכך כל מיני הוכחות תלמודיות ומקראיות.. אממה, חוץ מבני אדם שטופי תאוריות קונספירציה וקטני אמונה במסורת העוברת מדור לדור אין איש שיעלה על דעתו תיאוריות מופרכות כאלה.. טענות מסוג זה אפשר להעלות על כל נושא ותמיד גם ימצאו ה"הוכחות".. בסופו של דבר זה נסיון זול וריק לרוקן מתוכן את מנהג ישראל מזה דורות ולהכניס אנרכיזם לעולם המסורת היהודית ולתרבות ישראל.. נסיון יפה יש לומר אך הלוקה בחוסר אמינות ובהרבה חובבנות ויוהרה

זה פשוט נפלא בעיני שאפשר עדיין למצוא פנינים כאלו במקומותינו. הגם שאני אישית סבור שיש דברים בגו ושהגב' וייס עלתה כאן על משהו חשוב - הרי שמה שיותר חשוב הוא שגם אם היא טועה לחלוטין עדיין טוב וראוי שדברים כאלו ייאמרו, ייחקרו ולא יטואטאו לקרן זוית נסתרת. הפתיחות! הפתיחות! איזה כייף לחוש בבריזה הקלה והנעימה של מוח סקרן וחקרן שלא מתבייש לשאול ולבדוק וקבלי ח"ח גם על הדרך העדינה וההגונה שבה את מטפלת במה שעשוי להיות עבור רבים נושא מאוד טעון. הדוד יוסף, ירושלים.

ולצטט מהכתבה "זו כנראה הראיה החזקה מכולן..."
ממש משכנע, ממש חוקר תלמודי גאון. שייתן לעצמו איזה פרס נובל לפחות.
גם אני חוקר גאון הנה, בקבלה נהוג לומר שהכוונה יום כיפורים הוא יום כמו חג הפורים, לכן זו הראיה החזקה מכולם שבזמן הקדום היה נהוג ביום כיפור לאכול אוזני המן ולהרעיש ברעשן.

ולעניין שיסתכל באותה מסכת תענית על הסיבות למה נחשבים הימים האלו כימים הכי טובים לישראל ומה הקשר. וכן התשובות שהגמרא מציעה.
ולהלן על קצה המזלג ובקיצור:
לפי המסורת ביום כיפור נמחל לעם ישראל על חטא העגל, אחרי שמשה התפלל 40 יום מראש חודש אלול וקיבלו לוחות ברית שניות (80 יום משבירת הלוחות ביז' בתמוז כאשר חודש אב תשעה באב וטו' באב בתווך להזכיר לחוקר הגאון).
ובהמשך לכך בתשעה באב נגזר על ישראל שלא יכנסו לא"י ונגזר עליהם מות במדבר, בטו' באב הבינו שנפסקה המיתה. (דור המדבר חטא המרגלים וחטא העגל)
כמו כן הותר שבט בנימין בטו' באב לבוא בקהל ישראל ולהשתדך לבנות השבטים האחרים. מזכיר למישהו את מחולות הריקוד של הרווקות והרווקים המבקשים שידוך בטו' באב? ועוד סיבות והסברים ראו שם.
ובקיצור צריך אולי קצת הסבר רק טיפה יותר אינטליגנטי ופחות פשטני.

במקור היה עינוי הנפש. הצום בא מאות שנה אחר כך כדי לחייב את היהודי ההדיוט לעשות איזה שהוא חשבון נפש סמלי.
היו שבטים בהם בנות היו מציגות עצמן ע״י הילולה בחיפוש אחר חתן, וזה מופיע גם בתנ״ך, אבל לא הייתה מצווה כזו אז סביר להניח שזו מסורת כנענית או מצרית.

בכל מקרה, מי שצם ומתפלל, אבל לא עושה חשבון נפש אמיתי, יכול לוותר על כל הסמליות, לאכול ולראות טלביזיה. את המצווה היחידה הוא פספס.

בכל אחת ואחת מהמקרים שאותם הבאת ברור שלעשות מעשה מיני ביום כיפור זה דבר רע.

ואת לקחת את זה ואמרת: היי! תראו שפעם היו אנשים חוטאים אז יאללה גם אנחנו יכולים לחטוא??
כל האיסורים שבמשנה מדברים על דברים שאדם נהנה מהם, כי המצווה היא "ועיניתם את נפשותיכים", חוץ מאכילה ושתייה ותשמיש המיטה, גם רחיצה וסיכה ונעילת הסנדל הם דברים עם הנאה ו/או חוסר עינוי, זה מה שמשותף לכולם.
נראה כאילו את מראש החלטת להגיד משהו פרובוקטיבי והצלחת להגיע בדרך עקלקלה למסקנה שרצית.

דוגמה קטנה: הראיה החזקה מכולן, לדברייך, (ניוזנר) ההקבלה לט"ו באב.אבל ההקבלה מניחה הנחה מסויימת באשר לאופיו של הריקוד בכרמים. לא השתכנעתי שזה אופיו. זו השלכה מאוחרת על התאור המשנאי. כשהתאור עצמו מדבר על לבן כדי שלא לבייש את מי שאין לו ולא כפי שאת הסברת.
כמו כן- האיסור על תשמיש המיטה משותף לתשעה באב. יחד עם ארבעת האיסורים המשותפים האחרים. האם את סבורה שגם בתשעה באב מסתתרת חגיגה קדומה של בעילת בתולות. לשיטתך ניתן להביא ראיה מהפיוט האשכנזי: "אלי ציון... וכבתולה חגורת שק על בעל נעוריה"
זאת ועוד - המשפט "שהוא ובנו בעלו נערה מאורסה ביום הכיפורים". שמלבד שהוא בבלי מאוחר כמו כל הסיפור הוא ביטוי לחטא נורא ואיום, וכל קישור עם חג עתיק הוא קלוש.
ועוד - את מצביעה על פירוש רש"י כאילו הוא משמר מסורת קדומה כלשהיא. תארי לעצמך שרש"י התייחס לחטא מקובל שימיו כימי עולם מאז אדם וחווה יצאו מגן עדן וידעו זה את זה. חטא ישן ומתמיד עד היום הזה, ואיננו ראיה לדבר.
וזה רק חלק. ;
חכמות הזהרו בדבריכן - כי אני מכיר מחקרים קצת יותר רציניים שלך, חבל לקלקל ולהוציא את דיבת המקצוע המשותף שלנו .
לכל הקוראים- זה לא מחקר תלמודי. לכל היותר השערה משעשעת שבלבלה בין יום הכיפורים ליום הפורים, [וטוב שלא הבאת ראיה מהקרנבל הפורימי....]

מצחיק לראות איך עושים אינטרפטציה הפוכה למה שהיהדות אומרת.
כל הסיפורים כולם-נאמרים לגנאי.
המשנה בתענית מפורשת בגמרא-להסביר,יום כיפור-כיוון שיום סליחה וכפרה ולכן לא היו ימים טובים לישראל!
בשונה לחלוטין מ15 באב יום שהותרו השבטים ולכן מחוללות בכרמים להראות מדוע זה יום טוב לישראל!!!!!
כך שתימא גדולה על איך את לומדת גמרא..
_כמו שנאמר יתכן וחטא העגל הוא ניסיון נואש של משה רבינו לנסות למחוק מנהג עברי עברי קדום שלא נחה דעתו ממנו ולכן מציג את עמ"י כחוטאים רשעים גמורים)
אכן לא פםע הגמרא משתמשת בביטויים מסוימים-יקירי ירושלים" הם לאו דווקא תלמידי חכמים (שכן כשהגמרא רוצה לציין תלמידי חכמים היא כותבת על כך.)
אלא חשובי ירושלים(יש לדייק!)-
וגם נניח נלך איתך יד ביד את טוענת שחכמים "ירו לעצמם ברגל" בכך שסיפרו על תופעות מעוותות של כמות מצומצמת של אנשים שמוכיחים שביום הכיפורים יש יותר מקום לנפילה-הרי לא ציטט את ההמשך..ואת מוזמנת להמשיך ולבדוק במהר"ל נצח ישראל בנושא.
שנזכה ללמוד במגמה לדעת תורה,ממקום שלתורה ולא חלילה ההיפך.
אמן!

רחל אליאור, מעמיקה במקורות, וכותבת מאמר מבריק ומשכנע על יום כיפור אלטרנטיבי על סמך כתבים שנתגלו בקומארן ועל סמך ספרים חיצוניים למקרא.
רוחמה וייס מחברת מין שבאינו מינו, משנה התוקפת חומץ בן יין, וסיפור עממי ומגיעה ממנה לחצי מסקנה חצי אפויה. נדמה לי שהכותבת מלמדת על עצמה יותר מאשר על מקורותינו.
הגיע הזמן ש ידיעות יקחו חוקר רציני ויתנו לו להחכים אותנו, במקום מחפשת השערוריות העצלה שלקחו

יום הכיפורים ידוע מימי בית ראשון כיום הדין. הכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים ומבקש מחילה בשם כל העם. לפני כן, הוקרב השעיר ליהוה ונשלח השעיר לעזאזל.
בני ובנות ישראל במתח. כל אחד ואחת מהם יכולים לצאת חייבים בדין אל עליון. מנהגי הפיתוי והחיזור הללו, כולל בעילת בתולות, היו לדעתי על רקע של חרדת הישרדות. יום הדין עצמו הוא היום האחרון שניתן אולי להשאיר זרע אחריך (כי למחרת אתה עלול למות...או לא). בכל מקרה כולם נהנים: הבתולות מוצאות להן חתן (בעילה = קידושין) והחתנים הפוטנציאליים מבטיחים לעצמם המשכיות. שנה טובה וגמר חתימה טובה.
נ.ב. אני מסכים עם רוחמה שכנראה איסור תשמיש מיטה התווסף לאחר שחכמים החליטו להספיק עם הנוהג הקדום הנ"ל. לכן, מי שלא מקבל את תכתיבי חכמינו ומאמץ מנהג קדום זה, יכול בשקט לשמש ולהשתמש ביום כיפור ואף מצווה תיחשב לו (ולה) פעילות זו!