את הגעת לאתר הלא נכון אחותי...
המאמר שלך לא מתאים פה.

כסבא אני יכול לאשר שהכתבה נכונה,אני הרי רואה זאת כמעט מדי יום.
יש לי שני נכדים,כלתי בפירוש מראה חיבה יתרה לבן השני ואילו הבכור קשור אלי בכל נימי נפשו והאימא רואה זאת ויוצאת מדעתה,מקנאה.

מובן מאליו שאני מאוד אוהב את שני הנכדים ואף מראה זאת,אבל אין מה לעשות ואני מאוד קשור לבכור והוא אלי.



כן יש דברים כאלה שהורים אוהבים יותר ילד אחד ובמקום לפרגן על הקשר בין הסבא לנכד,מלאים בקנאה על
הקשר הזה.

אין מקרה, כך אני מאמינה. קצרות השורות כאן מכדי שאוכל לבטא את עוצמת הדיוק שהכתבה מכילה בה והעוצמה שבה היא מתייחסת לחיי האישיים. הכתבה הגיעה בדיוק אחרי שליל אמש בכיתי לבדי כי חשתי שנכשלתי כאם (אני אם חד הורית לילדה אחת). הזדהיתי עם כל מילה וחקקתי כל מילה בראשי.
תודה זו לא מילה!

אני מאוד בעד אלהורות.
לא כל אחד צריך להביא ילד לעולם.
לא כל אחד צריך להיות הורה.

בתי היתומים והפנימיות מלאים בילדים להורים שלא היו צריכים ללדת.

מבחינה ביולוגית אנחנו מסוגלים להכנס להריון הרבה לפני שאנחנו כשירים להיות הורים.
אין דבר שמכעיס אותי יותר מאנשים שנכנסים להריון בגיל צעיר.

נכנסתם להריון לפני גיל 25?
אתם בטוח תהיו הורים מחורבנים.

דעתי שזה מה שיקבע את אהבתי לילדים שלי שהרי לאהבת הורים אין תנאי ואוי לאותם הורים שאהבה אצלם נמדדת על פי ציפיות

שם המחלה. אשכנזים.אין להם מספיק מקום בלב לכולם ,כנראה שהלב שלהם קטן יותר .

ואין לי מושג אם ההורים שלי אוהבים מישהו מאתנו באופן מיוחד.הם מתים על כולנו..דרך אגב,לפי דעתי זאת הסיבה שאין מריבות ביננו.אנחנו מאוד אוהבים ותומכים אחד בשני.לתשומת לב ההורים הפרימיטיביים שעושים אפליות..

הבת הקטנה היא "הכי חמודה" לטענת ההורים, והילדה האמצעית מקבלת הערות נבזיות על האופי המגעיל שלה משני ההורים. וכמובן שזאת נבואה שמגשימה את עצמה בשני המקרים.
כואב הלב על הילדה האמצעית.
הכי אירוני שהאם עצמה תמיד הרגישה פחות אהובה על ידי הוריה.

לא מקנא בהם ולא בילדיהם.
מקווה שהכתבה והטיפול יעזרו להם.

לוקח זמן להודות בזה, אבל חייבים להוציא את זה החוצה כדי לדבר על זה ולשנות!

נשלח מהסלולארי שלי

נשלח מהסלולארי שלי

נשלח מהסלולארי שלי

כתוצאה ישירה של יחסה השלילי של האמא אליה במשך כל שנות ילדותה ונערותה

לארבעה שמזכירים לטובה רק שניים מילדיהם. בהחלט יש דבר כזה!! רק מסיפורי הורים על ילדיהם אפשר להבין זאת...

תודה על כתבה מעניינת מאד.
למזלי לא מכירה מקרוב, אבל הניתוח מעורר מחשבה, וכן העצות איך להתמודד.

משפחתי היא משפחה בורגנית ומוצלחת לכאורה שעושה הפליות ואוהבת ילד מאתנו פחות. אותו ילד נדפקו כל חייו בשל זה. אין קשר לפרימטיביות.

ואח״כ זו תרפיה לחיים רק כדי להיות מסוגל לאהוב את עצמו. וגם שזה פוגע ללא תקנה ביחסים בין הילדים במשפחה.

מלאו את השאלון בלינק הנ"ל במלואו. סיימו והגישו את השאלון דרך המערכת, ותקבלו בימים הקרובים מפתח תשובות שיאפיין את סגנון ההורות שלכם (חפשו הודעת המשך באתר).
השאלון הוא כלי דיאגנוסטי ומחקרי שמשמש חוקרים ומומחים רבים ברחבי הארץ והעולם.
https://docs.google.com/forms/d/1vR7_SsKPv2TNmxc4wEZ8T720ubbjgxmwvpjYyQgj_pw/viewform?usp=send_form

אמי לא "הסתדרה" איתי מעולם. תמיד טרחה לציין כמה אני רחוקה מהבת המושלמת מהחלומות. תמיד הייתי גבוהה מדי, רזה ואח"כ שמנה מדי, לא בלרינה חיננית, שיער מקורזל וקשה לסרוק, תום-בוי, לא מוסיקלית וכד'. אחי,לעומתי, היה כליל השלמות. סיימתי שני תארי דוקטורט, הקמתי משפחה, מתפרנסת בעצמי ולא זקוקה לתמיכה (מעולם גם בעבר לא ביקשתי עזרה) ועדיין אני פשוט לא מספיק טובה בעייניה. אחי, זה סיפור אחר לגמרי. הוא מוצלח ומצליח וגם היום הרבה יותר אהוד ממני. זה כואב. מעצבן. ושום פסיכולוג לא יעלים את תחושת חוסר האונים שלפעמים מזדחלת ללב.....

ומבחינתי הכל נובע מאנשים שהופכים להורים פשוט כי זה מה שאמורים לעשות, ולא חושבים על זה ולא באמת מבינים למה הם מכניסים את עצמם. אנוכיות, זה הכל. ועל זה משלמים הילדים שלא בחרו להיוולד ולא בחרו לתוך איזו משפחה להיוולד.

קראתי את הכתבה בכאב לב. ברור לי שישנם ילדים שלא כ"כ קלים ושדורשים יותר תשומת לב ומאמצים כבירים. אבל....הכותרת לא נכונה.... כאמא ל4 ילדים, שובבים ולא קלים, לא יעלה על דעתי ולא נורמאלי בעיני, לאהוב ילד מסויים פחות. ככל שהילדים גדלו ו"יצאו מתחת לסינרי" הם עצמאיים יותר, בוגרים ופחות "חמודים" מכפי שהיו שהיו קטנים. אז עם הקטנטונת יש הרבה יותר חיבוקים ונישוקים פינוקים כי היא תינוקת. ועם החיילים זה קורה פחות. לאהוב פחות?? ארבעת ילדיי: אני אוהבת אתכם אהבת נפש. וזה בסדר גמור אם לא תמיד תעמדו בציפיות שלי ושל אבא. אנחנו אוהבים אתכם ללא תנאי!!!

רק הרגשות אשם היו מחסלות אותי, שלא לדבר על הילד המסכן. אנשים, אם אין לכם מקום בלב, אל תביאו עוד אחד...חבל על הילד...

כל הזמן מדברים על ההורים. אבל, יש ילדים שהרבה יותר קל לאהוב אותם. ילדים עם חן, שובבות, חוש הומור. שמביאים הביתה צחוק וחדוות חיים. לעומת זאת, ישנם ילדים או ילדות שהם רציניים, כבדים, שתקנים , חסרי יכולת הבעה ריגשית. הם אפילו יכולים להיות תלמידים מצוינים. אך קשה לפתח זרימה ורגש עם ילד שיש לו נמנעות רגשית. נסו לחשוב גם על זה.

מהורים כאלה .10 שנים ללא קשר איתם ,הם הפסידו עולמות יפים .