אני מזה מאושרת שכבר לאחר הצבא עזבתי את הבית, מצאתי בעל מקסים ובריא נפשית והקמנו משפחה עם שתי ילדות מקסימות. לעולם לא אתנהג בצורה מפלה ואגואיסטית כמו הוריי, איכס! כיום אני נפגשת איתם לעיתים רחוקות ואנו מסתדרים מצויין, כי כשהם מדברים שטויות זה פשוט יוצא לי מהאוזן השנייה. אני מודה לאל שאנו מתבגרים ולא נשארים ילדים של אבא ואמא לנצח!

בת ארבעים, אך מרגישה צעירה כמו בת עשרים וחיה את ילדותי בפעם השנייה, הפעם באושר אינסופי. מאחלת לכולם!!!!!

גיבוב שטויות גזעני, אני אשכנזיה, גדלה בבית הכי חם ואוהב..מסביבי דווקא היו ילדים מבתים "חמים" מרוקאים, עירקיים, תימניים שהוריהם צריכים ללמוד מהוריי על מסירות, דאגה ואהבה

תבנו את עצמכם מתוך כוחות פנימיים ולא מתוך אהבה/חוסר אהבה של הורים. תאמינו בעצמכם, תחפשו את טובתכם, תמצאו אנשים שאתם מתחברים אליהם ומתחברים אליכם. תעשו בשביל עצמכם והכי חשוב, תאהבו את עצמכם! אל תבנו את הבטחון העצמי שלכם מתוך חוסר של אנשים שלא ידעו לאהוב, אלא תמצאו אותו במקומות אחרים ותצאו חזקים יותר להגיד להוריכם שאתם סולחים להם, אבל האושר שלכם לא תלוי בהם. אל תתלו את האושר שלכם באנשים שלא ידעו לאהוב אתכם. אתם זה אתם, הם זה הם. תסלחו ותבנו את עצמכם לחיים מאושרים ונורמטיבים.

אני כל חיי סלדתי מלהיות דומה לה ונלחמתי להיות הכי שונה ממנה
וטוב שכך!
היום יש לי ילדים ואני שמחה שנלחמתי לגדל את ילדי עם ערכים חדשים משלי

בנינו היום,
אני יותר מצליחה מכל יתר האחים ומכל הבחינות
דווקא האופי המרדני שלי הוא זה שהפך אותי לסופר עצמאית ולא נתמכת על ידי ההורים

כל כך הרבה דברים קורים במשך 20 שנים שעכשיו את אוהבת את בתך התינוקת ואין שום מניעה שלא תאהבי אותה כך גם בעוד 20 שנים ואפילו יותר, אבל התקופה הזו גם עלולה לשנות את הרגשות שלה כלפייך.
היא תתפתח ותהפוך לילדה ומשם לאישה עם דעות משל עצמה וזה עלול להשפיע עליך.

וצרת אופקים!!!!! איזה שטויות!!! מיסכנה, אני מרחמת עליך. ממשפחת אבוטבול-אברמוביץ.

לכו ביחד איתה לטיפול פסיכולוגי.

בפרשת השבוע אותה נקרא מחרתיים פרשת "וישב" קיימת הדוגמא הטובה ביותר לנאמר בכתבה "ויאהב יעקב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו ועשה לו כותנת פסים" אין צורך להמשיך ולהביא מדברי הפרשנים, נזכיר רק, כי בעקבות הפלייתו של יוסף לטובה מכל האחים, החליטו האחים "להעלים" את יסף ומכרו אותו.

לא הייתי מגדירה את זה כחוסר אהבה - אבל בהחלט ההורים שלי היו קשים יותר עם אחי ואיתי לעומת השניים האחרים . יכול להיות שהם היו צעירים ופחות מנוסים - בשורה התחתונה - הנזק כבר נגרם והוא לכל החיים .
אז יצאנו מוצלחים והמרירות היא מאחורינו ואני מאד מסורה להוריי והם אליי אבל הטעם המריר של הילדות ישאר איתי לתמיד .
הניסיון להוכיח כל החיים שאתה שווה , להתאמץ יותר , לרצות יותר . תכונות שהשתלמו בעולם העבודה אבל הנפש הנפש ......

ואנחנו לא צעירים. אותנו זה הרס. הרס לנו את החיים.
לגדול בבתים כאלה זה שתי אפשרויות: או הצלחה גדולה ומיוחדת (בד"כ בתחום היצירתי ובן זוגי כזה בשירה ובמוסיקה. כישרון ענק אבל לעצמו) או חיי זבל. אנחנו לא הצלחנו לצאת מזה ונאבקים כל יום כל שעה בלהוכיח שאנחנו שווים משהו למרות גילנו המתקדם. מה לא ניסינו. זה יושב לך כמו עלוקה בראש, זורם לך בוורידים, לא מרפה, לא משנה מה תעשה. זה לכל החיים.

אני מאוהבת בשלושת הילדים שלי באותה המידה, ולא מסוגלת להבין איך אפשר לא לאהוב ילד או לאהוב פחות. התגובות כאן שמחזקות את הכתבה פשוט מזעזעות.

אחד שונה מהשני במהות ובהתנהגות אבל כל אחד מהם יפה בדרכו שלו,מתגעגע לבנים שלי 24/7 ואוהב אותם אהבה עצומה

גזען.
מאחלת לכל אחד לגדול בבית עם אהבה כה גדולה כמו שיש אצלי ועוד אצל הרבה חברות שלי.

יש לי עוד אח שגם הוא אגב כל הזמן קיבל אהבה ועד עכשיו כל המשפחה שומרת על קשר הדוק למרות גירושי ההורים שיחות על בסיס יומיומי עם שני ההורים והרבה אהבה.
ואני ואחי לא היינו מצטיינים בלימודים , אני הייתי שמנמנה וביישנית ואחי היה מרדן לא קטן ועדיין בחיים אבל בחיים לא הראו לנו חוסר אהבה.

בתור אחד שחווה את זה ואת ההככשות של ההורה כמובן ,אני אומר שההורים לילד מתבגר צריכים להכין אותו לחיים. כאשר יש הפלייה בבית זה גורם למתבגר לרגשות מאוד קשים שמקשים עליו לפתח אישיות נכונה ובריאה.
מה שנכון שצריך למרות חוסר האהבה או ההפלייה לנסות ולהתפתח לכיוון חיובי ולהגשים את עצמך בזה אין לי ויקוח.

כאשר מתחתנים רק כדי להתחתן ולהתלהב מכך וכאשר מביאים לעולם ילדים רק כי צריך, מבלי שבודקים אם פיתחנו את עצמנו מבחינה אישית, רוחנית, טיילנו מספיק ומיצינו ואנו בשלים...אז מביאים ילדים למסגרת הורית מעורערת וכשיש ילד שדורש תשומת לב מיוחדת ולא הכל חלק מאשימים את הילד. הורים צריכים רשיון כדי להיות הורים ולדעתי צריך לעשות סדרת מבדקים לפני קבלת אישור. אבל בינתיים בני נוער שלא למדו ולא התגייסו לצבא, לא עובדים בעבודה נורמלית, נמצאים בקשרים לא רציניים ומתחתנים בגיל צעיר ואז מביאים ילדים בלי שיש להם בכלל את הכוחות או ההבנה ושוב גדל דור מצוקה וילדים מוזנחים.

קראו את 89. תגובה שמדברת ללבי. בתי אף לא הראתה שמץ של רגש כלפינו ההורים. כמה שניסינו לבוא לקראתה היא מררה לנו את החיים בכל המובנים למרו היותה מצטיינת בכל. ביום שהתחתנה השמענו אנחת רווחה גדולה מאוד. לא תמיד ההאשמה היא בהורים. התהלכהו כל הימיים על קצות האצבעות רק להמנע מעימותים כואבים עמה ודבר לא עזר. כמה אפשר לסבול התחצפות ומריבות בלתי פוסקות על כל שטות.

נשלח מהסלולארי שלי

יש ילדים עם נמנעות רגשית שממררים להורים את החיים. מה שלא תעשה עבורם לא יעזור.

נשלח מהסלולארי שלי

אני האחרון מבין 4 ילדים
תמיד הרגשתי תהבדלים
וגם היום שכולם מבוגרים ונשואים
זה עדיין קיים.
אף פעם לא אדע מדוע.

ואני בת 38 , לא תומכים לא מעודדים רק משפילים ומורידים לאפס במקום שיעזרו לי במצבי הם מרעים את המצב וכל מה שאני עושה זה להתמודד ולהתאושש מהנזקים שהם עושים במקום לצאת לעולם ולהתמודד עם הדברים האמיתיים

במצבים קשים אתה מבין באמת איזה משפחה יש לך

בכל מקרה לעולם לעולם לא קיבלתי עידוד מילה טובה מילת הרגעה או חיבוק מהוריי ההיפך .. אולי סטירה או חבטה או השפלה
והכי אירוני שבחוץ כל האנשים אוהבים אותי
אמא שלי אומרת גם אני לא קיבלתי חיבוק מהוריי ושאני גדולה כבר
לא מבינים את ההשלכות למילים שנאמרות או לחוסר מעשים

בקיצור.....אני מחכה לרגע שיהיו נזקקים

מה זה, היכן האמהות ל-3,5,6?

אני בגיל 35+ , באירוע מסוים שגם אני נכחתי בו הייתי בקרבת אימי שנשאלה ע"י אחת האורחות כמה ילדים יש לה בתשובתה אני לא הייתי במניין ולא בפירוט..כאילו נאדה אוויר....( והכל שמעתי במקרה)

כמובן שזו דוגמא אחת מיני רבות אין ספור אבל זה איכשהו סיכם לי את התחושה שהרגשתי מאז שהיית ילדה

אמא שלי שונאת אותי! היא לא סבלה אותי בערך מהרגע שהגחתי לעולם... העובדה שעוברים עלי חיים קשים בהחלט קשורה לזה אבל חוסר האהבה שלה גרם לכל משבר להיות יותר קשה ומן הסתם שזה גורם לאמא שלי לשנוא אותי יותר.
היום אני בת 30 ומתחילה לקבל את העובדה שאמא שלי לעולם לא תשתנה ומנסה לצפות לכל סיטואציה בה היא תשים לי רגליים (גם אם מדובר בסיטואציה בה היא לא מעורבת). לא משנה כמה אנשים מנסים להראות לה את ה"אני" האמיתי- היא לא מקבלת אותי, היא מעמידה פנים שאכפת לה, שהיא מנסה אבל למעשה זה רק כדי להראות לעולם שהיא מנסה אבל היא לא מנסה באמת.

הקריאו לי פעם את הסיפור "אמא שלי לא אוהבת אותי" וזה בדיוק מה שאני לא משנה כמה אני מנסה לגרום לה לראות אותי היא לא רואה ולא רוצה לראות אותי.

אני לא מסכימה עם השיטות שכתובות שכתבה- אולי בגלל שהן לא עובדות עליה- אבל בהחלט קשה לי להבין איך אמא יכולה לשנוא את הבת שלה. במיוחד כשהבת שלה סובלת.

אמא כמו שלי בחיים לא תשתנה אבל אני כן. יש ילדים שנואים בעולם בעולם הזה ואני רק יכולה לומר לכם שהבעיה לא אצלכם אלא אצלם. תקבלו את העובדה המרה הזו (ולא משנה עד כמה היא לא הגיונית) ותקבלו את ההורים שלכם כמו שהם. ככה לא תצפו מהם לכולם ולא תתאכזבו אלא להפך אתם תפצו לכך שהם כרגיל יכשילו אתכם ולא תפלו במלכודת.

אני ילדה שנואה וזה פשוט כל כך מנחם אותי לדעת שאני לא לבד ויש עוד כמוני.
עצוב שיש עוד, אבל לפחות אני לא לבד ואני יודעת שללא ספק שהבעיה לא אצלי!