הקשיש הסיעודי המסכן השאיר את הבית ונמצא במוסד שעלותו בין 18000 שJ לחודש עד 24000 ש"ח לחודש עבור שכיבה ללא תנועה במיטה, כשהשתתפות המדינה היא מינימלית והדירה משמשת למימון חלק מההוצאות.
לפי הכתבות שלכם כל בעלי הבתים חזירים חסרי לב שצריכים שיעור ביהדות.
אכן הקשיש בסבלו לא עוסק במישניות ותלמוד אבל גם לפי תנאי השוק לא כולם נצלנים ואצל חלק גדול מבעלי הבתים זה הכסף היחידי שיש להם בזיקנתם.

קריאה מעניינת. חשוב לעסוק בנושא

יתכן וכוונתך טובה אך הצעתך מתנשאת. בסופו של דבר את מרגישה שאת עושה טובה לדיירים שגרים איתך באותו בית אפילו שתקראי לזה לא חסד. בטובתך יחיו בו, בטובתך לא. זו עדיין תפיסה פאודלית של אדון - בעל בית, ופלאחים - שחיים בצלו, ולא התפיסה כל בני אדם שווים בעלי זכויות אדם באשר הם אדם.
בני אדם אינם יכולים רק להתקיים. הם צריכים להרגיש שהם חיים בתוך הבית שלהם, שערכם וכבודם אינו פחות מזה של שכניהים. הבית לא חייב להתנהל בדיוק כמו שהם רוצים, אבל הם צריכים להרגיש את עצמם בו שותפים.

זו עדיין חשיבה של עליונות ו שאינה מכירה בזכויות האדם באשר הם אדם ובשיווין של זכויות.
ניתן לבנות

. בן אדם יכול להשלים עם רצון הרוב תוך שמירה על הפינה הקטנה שלו אך אין הוא מוכן
רק את הבעלים ואילו הם לא.

המאמר רק מחזק את מי שמבינים כבר שיהודיותה של המדינה, ככל שמתעקשים להדגיש בה את הפן הדתי, שוללת את אפשרות קיומה כמדינה דמוקרטית..

עצוב..

אני בעד שלוב המיעוטים, אנחנו מדברים על בעד ונגד ולא שואלים את המיעוטים אם הם בכלל רוצים להשתלב.
אם המיעוט רוצה להשתלב עם הרוב הוא לעשות מעשה ולהתקרב ( מילוי חובות ) ולא לצפות שהרוב יאמץ אותו בכוח .
אנחנו כרוב צרכים לעזור, לתמוך ולקבל את המיעוטים שבתוכנו,
כשנוכח כי המיעוט רוצה בשותפות עם הרוב.

אני לא שומע פה התנשאות אלא דרישה לאחריות וזהירות. גם למדינה וקיומה וגם לניהולה התקין בשאלה הזו.