4. 'פרק ראשון' מהספר הנדון, מעציב לקרוא ביקורת
המתעלמת מהכשלים הקבועים של 'אנשי הרוח והאקדמיה הפלסטינים' - מאדוארד סעיד ועד לכותב הספר הזה: אותה גישה שעד כה גרמה להם נזק כה רב והם מחזיקים בה ביתר שאת, ללא סימן להתפכחות. לשווא נחפש התפכחות בכתביהם, ובמחשבה שנייה הרי ישראל עושה למענם, מדוע הם צריכים להשתנות? כול שעליהם לעשות כדי לקבל מישראל והעולם, הוא להוסיף ולהתחפר באותה חפירה זיפנית, צר לומר, של 'הקורבן האומלל וטוב הלב, שכול אדם שואל למראהו בתדהמה מהולה בדמעות: הזו צדקה וזה שכרה?!'. זה כאמור תוכן הספר. 'אנשי רוח' אמורים לגלות פתיחות כלשהי ללופ בו הם מצויים. ובכן - לא.
|